סדום ופגיה

חוסר פרופורציה. זו היתה תחושתי למראה שובל הטוקבקים הארוך שהשתרך השבוע בתחתית תמונתה של אחות הפגיה שהצטלמה עם פגה קטנה בכיס החלוק הכחול שלה.
חוסר זהירות? כן. טעם רע? ודאי. אבל "שיא נוסף באכזריות ובזלזול כלפי תינוקות ופגים" כפי שהגיבה בזריזות, נדיה חילו, יו"ר הועדה לזכויות הילד בכנסת? נו באמת.
ומה עם תגובת ה"המון" ההיסטרי? לפטר! לכלוא! להעמיד לדין! לזרוק לים! לעולם לא עוד! שלא לדבר על המשך המעקב בכלי התקשורת השונים, וכל זה על מה? על פגה קטנה בכיס גדול.

לכשתרגענה השתנקויות הזעם וקריאות האיבה, ניתן יהיה להביט בתמונה ברוגע ולראות כיצד כף ידה של האחות תומכת בעדינות בצד גופה של הפגה, ושהיא עצמה אולי קטנטנה אך נראית חסונה ובעלת רוח לחימה. שלא לדבר שהתמונה עצמה לא צולמה לשעשועה הפרטי של האחות אלא כחלק ממערך הסברה על האופן שבו יש לטפל בפגים (כן, כן, יודעת. בטעם רע וכו').
אבל ההמון רוצה את הלינץ' שלו. את השיסוי והקזת הדם. אה, וגם להגן על רווחת הפגים. תשאלו את נדיה חילו.

וזה לא מפתיע בכלל שהעיסוק המוגזם באחות הפגיה אירע דווקא בשבוע הבחירות לרשויות המקומיות שהיו רדומות למדי מבחינת אחוזי ההצבעה (למרות הקרבות הסוערים בירושלים, תל אביב ובאר שבע). ככה זה, כשהלך הרוח הציבורי עוסק בשטויות, הדברים החשובים באמת זזים הצידה. ואנחנו פיתחנו כבר את היכולת לנפח שטויות כאלו לממדי ענק, כאילו מתוך שליחות, כאילו מתוך אכפתיות, כאילו מתוך עניין ציבורי, אבל האמת היא שזה בוקע מתוך הריק. העיקר שהאחות הסוררת תועמד לדין משמעתי (בטח שזה חשוב יותר מאשר ללכת ולהצביע, למשל).
חוסר פרופורציות, כבר אמרנו.

בעיר סדום דווקא אהבו מאוד פרופורציות. לפי המדרש, היתה להם שם את "מיטת סדום" המפורסמת, וכשהיה מגיע אורח ללון, אם היה גבה קומה – היו משכיבים אותו במיטה קטנת מידות ומנסרים את רגליו כדי ש"יתאים", ואם היה קטן קומה – היו משכיבים אותו במיטה ארוכה ומותחים אותו עד שכל חוליותיו היו מתפוקקות, העיקר ש"יתאים", מין הכנסת אורחים מיוחדת כזו.

גם על אשת לוט, זו שבניגוד לצו אלוהי מפורש, הסתובבה אחורנית והפכה לנציב מלח, מספר המדרש שהיתה כה קמצנית, שסירבה לתת אפילו קמצוץ מלח למי שביקש ממנה – וגם עונשה היה מידה כנגד מידה. מלח מול מלח (למרות שאם תשאלו אותי, עונשה היה כה אכזרי! איך יכלה שלא להסתובב לאחור, כשעיר הולדתה וביתה נהרסים? איך יכלה שלא להגניב מבט פרידה אחרון?)

כי ככה זה עובד, אין וואקום. ישנם סך הכל של נתונים ואנרגיה, והתוצאה בסופו של דבר נשארת זהה. כמו מיטת סדום, שבין אם אתה גבוה ובין אם אתה נמוך – בסופו של דבר "יתאימו" אותך לגודל המיטה, כך גם הלך הרוח והעניין הציבורי: כולנו רוצים לפעול, לעשות ולהשקיע זמן ואנרגיות. השאלה הגדולה היא במה. וככל שעוסקים פחות בנושאים בוערים וחשובים, כך נותר מקום גדול יותר לשטויות בעלות חשיבות ציבורית פיקטיבית. כי הוא שאמרנו, שום פרופורציות. שבת שלום.