מי שניחן במידת הכנות יודע עד כמה השאלה "מה שלומך" יכולה להיות נוקבת כשהמלנכוליה מציפה את הנשמה. רע. הכי נורא. זוועה. איך לעזאזל אפשר לחייך ולומר שהכל בסדר? גם בפני זרים גמורים אנחנו עשויים להשפיל מבט, להיאנח ולהגיד "לא משהו", מתקשים להחליק על הלשון אפילו את המילים הלא מחייבות "בסדר גמור".
אמירה חיובית שאין מאחוריה דבר, אפילו חיוך מזויף קטן, ללא ספק יצילו אותנו מחשיפה רגשית מיותרת, אבל זה לא רק זה. הם גם יכולים, לפחות בחלק מהמקרים, לשכנע אותנו שמצבנו לא כזה נורא.
לרבי נחמן, זה שיצא בהצהרה הלא מבוססת ש"אין ייאוש בעולם כלל", יש הנחיה שלמה לגבי איך לענות לשאילת שלום מתקילה. ראשית, הוא אומר, "אל תרטון ואל תתאונן על צרותיך. אם אתה משיב 'רע לי', אזי אומר הבורא, 'זהו רע בעיניך? אראה לך מהו רע באמת!'".
ואם שיטת ההפחדות לא עובדת עליכם, לרבי נחמן יש גם גרסה חיובית: "כשאתה נשאל לשלומך, ולמרות צרות או ייסורים, אתה משיב 'טוב', אזי אומר הבורא, 'זהו טוב בעיניך? אראה לך מהו טוב באמת!'".
אז מה שלומנו? לא יכול להיות טוב יותר.