שלושה מבחנים דמוקרטיים מעניינים ושונים זה מזה זימן לנו השבוע הנוכחי. הראשון והחשוב שבהם קשור, כמובן, לבחירות הכלליות במצרים. אי אפשר שלא לחוש הערכה לנוכח ההתנהלות השקטה של הבחירות, אבל לצד ההערכה גם נח חשש כבד מן הבאות – שני המועמדים הכריזו על ניצחונם. לא ברור מה טיבה של החוקה שתתקבל על ידי המועצה הצבאית העליונה ואיך בפועל תיראה הפרדת הרשויות המצרית, אם בכלל. וכל זה על רקע הפיגוע בגבול הדרומי וההסלמה בדרום בכלל.
המבחן השני היה הצבעתם של היוונים לקבל את תכנית הצנע של האיחוד האירופי ולהישאר באיחוד. הניצחון הדחוק של "המפלגה הדמוקרטית החדשה" מעורר ספקות לגבי היכולת המעשית של היוונים לעמוד בגזירות שיוטלו עליהם. מי יודע, אולי בכלל ההצבעה הייתה פרי אופטימיות רגעית שנבעה מהניצחון ביורו על רוסיה.
ולבסוף, מבחנה של הדמוקרטיה הישראלית. מאז כניסתה של קדימה לממשלה מנסה האופוזיציה המצומקת בת העשרים ושישה חברי כנסת להביא לשינוי של תקנון הכנסת, בעניין מספר חברי הכנסת הנדרשים על מנת לזמן את ראש הממשלה למליאה ועל מנת לכנס את הכנסת בפגרה. השבוע התבשרנו שהאופוזיציה תפנה לבג"צ אם לא ייענו דרישותיה. הטענה העומדת בבסיס עתירה כזו היא שדמוקרטיה איננה רק שיטת ממשל פורמלית שבה העם בוחר את נציגיו אלא שמאחוריה עומדת מערכת של איזונים ובלמים והפרדת רשויות שמטרתן לשמור על ריסון הרוב והגבלתו.
צריך לדעת מה לשאול
פרשתנו מכילה את הטענה הדמוקרטית המפורסמת של קורח כלפי משה ואהרן: "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה" (במדבר ט"ז, ג'). טענה זו בדבר הזכות לשוויון שהיא מנשמת אפה של הדמוקרטיה (לכל אחד קול אחד וכל אחד יכול להיבחר) לא באמת נענית לגופו של עניין. משה מיידע את קורח שהאל יאשש בפני כל העם את הבחירה במשה, ולאחר מכן בולעת האדמה את פיה ובולעת את קורח ואת עדתו. אין פלא, אפוא, שלמחרת מאשים העם את משה ואהרן שהם שהביאו למות קורח ועדתו. אף טענה זו נענית בזעם והמתלוננים מתים במגיפה שאהרן עוצר בגופו.
אני מכיר רק עוד מקום אחד מובהק במקרא שבו טענה מוצדקת נענית באלימות ובתשובה לא לעניין. זוהי טענתו של איוב כלפי האל – איוב מבקש מן האל שיביא אותו במשפט ויבחן האם האסונות שהיו מנת חלקו באו כתוצאה מחטא שחטא. במקום לענות לאיוב לגופו של עניין, מתגלה לו האל בנאום חוצב להבות על היותו יוצר כל חי ואחראי על תפקוד העולם.
בשני המקומות, בטענת קורח ובטענת איוב כאחד, גודל הפער בין השאלה והתשובה מצביע דווקא על צדקת השאלה. במובן זה, יש מידה רבה של אפולוגטיקה בקביעתם של חז"ל כי מחלוקת קורח ועדתו הייתה מחלוקת שאינה לשם שמים (אבות, פרק ה', משנה י"ז). חז"ל מציירים את קורח כמי שמחרחר ריב ופועל ממניעי כבוד ואגו ולא ממניעים טהורים על מנת להקטין את הפער שבין טענתו המוצדקת ובין העונש הכבד שהושת עליו.
דמוקרטיה היא לא רק זכות הצבעה
צריך לזכור את ענין קורח כל אימת שמביאים את המקרא כמקור לעקרונות דמוקרטיים. בתרבות היהודית, כמו בכל תרבות, יש גם יסודות לא דמוקרטיים ולא הומניים. אין צורך להסתיר אותם, אלא להיפך, הם שם על מנת שנלמד מהם, נעלה לשולחן הדיונים את הדילמות המוסריות העולות מהן, וכך נימנע מהן בעתיד.
חז"ל בעצמם הבינו את עוצמתה החיובית של טענת קורח. הבנה זו באה לידי ביטוי בדרשה מפורסמת ומשפיעה ביותר. בספר ויקרא אומר האל "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כ"ב, ל"ב). כשחז"ל באים לברר באילו תנאים יבוא האל לשכון בתוך העם, הם משתמשים דווקא בקורח ועדתו, שכן בפרשתנו נאמר למשה ואהרן "הבדלו מתוך העדה הזאת". מן השימוש הדומה במילה "תוך" בשני הפסוקים מסיקים חז"ל שהאל שוכן דווקא בתוך "עדה" (ועדה היא עשרה אנשים לפחות, ראו בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ג, עמוד ב') – זהו המקור לכך שצריך מנין בשביל להתפלל יחדיו. מה הניע את חז"ל להשתמש בקורח כמקור? וודאי הייתה זו קביעתו הנפלאה של קורח ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם יהוה".
טענת קורח מלמדת שדמוקרטיה איננה רק סך מרכיביה אלא מדובר במערך שלם של איזונים ובלמים שבאים להבטיח את זכויות המיעוט מעריצות הרוב, זכויות אזרח בסיסיות כמו חופש ביטוי ושוויון, ולא רק זכות הצבעה או בחירה. ימים יגידו אם היוונים אכן יכולים לעמוד בתכנית הצנע שהוטלה עליהם, ימים יגידו מה מהותה של הדמוקרטיה המצרית, ומה מהותה של הדמוקרטיה הישראלית.
ד"ר יאיר אלדן הוא מרצה וחבר סגל במכון הרטמן בירושלים