בפרשת כי תצא מוזכרים דיני מלחמה שונים, אבל מכולם בולט העיסוק באישה יפת תואר. לפי הכתוב, לוחם הרואה בקרב אישה יפה - בין אם היא אשת איש או פנויה - רשאי לקחת אותה. אבל... ופה בא אבל גדול. לפני שהוא מתקרב אליה, עליו לחכות שלושים יום, בהם היא מגלחת את שיער ראשה, מגדלת ציפורניים (מה שנחשב אז כדבר רע) ובאופן כללי מכערת את עצמה ומבכה את אובדן חייה הקודמים.
האם הכוונה היא שבתום החודש, כשהוא יראה את כיעורה, הוא יתחרט על כל העניין וישחרר אותה? או אולי בעצם השאיפה היא שהוא ירגיש שהוא לקח אותה בגלל אופייה ולא יופייה?
אבל רגע, די לדבר על הגבר. מה עוברת האישה, שמכריחים אותה לשבת, להתכער, לבכות ועוד לעבור כשלל לגבר זר? ואיך יכול להיות שלפי התורה, המוסרית לכאורה, אנחנו נכנסים וכובשים עיר - ופתאום כל הנשים שם מותרות, כאילו עומדות על מדף לבחירה?
ד"ר נח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג ושלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ השייכים לרשת בתי המדרש בישראל