זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ השם אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר השם-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
פרשת צו אותה נקרא השבת היא השבת שלפני פורים הנקראת גם שבת זכור, על שם ה"מפטיר". זוהי קריאה נוספת, הפעם מספר דברים, פרק כ"ה. במרכז הטקסט נמצא הציווי למחות את זכר העמלק, והמן נחשב לזרעו של עמלק. אך האם המצווה הזו, של מחיית עמלק, אינה אלא מנציחה את עמלק?
העיסוק בקבוע החוזר על עצמו שנה אחר שנה במחיית עמלק מנציח לא רק את העמלק הראשון ההוא שפגע בנו בהיותנו עייפים, יגעים ולא יראי אלוהים, אלא גם את השנאה בה נתקל עם ישראל דור אחר דור. מצווה זו יוצרת נרטיב של עם מוקף שונאים, שבכל דור ודור קמים עליו להורגו. מה ההשלכות של כך על יצירת לאום וזהות לאומית?
חשוב לזכור כי לא כל הגויים בהם נתקל עם ישראל במסעותיו היו "עמלקים". בספר שמות אנו פוגשים שני גויים – את עמלק ויתרו. אנו מצווים לזכור ולא לשכוח את הרע, אבל ראוי שנתחייב אנו לזכור את הטוב את יתרו.
רשת בתי המדרש מאחלת שיתהפך הפור, וחג פורים שמח.
שלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"ל מליץ, וד"ר נח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל