זאב רווח, האיש ששם את ה-ב' בבורקס הוא כבר מזמן קונצנזוס של כשרון והערכה. עם פרס אופיר על מפעל חיים, תפקידים ראשיים בהצגות, סרטים ותכניות טלוויזיה, הנחיה, בימוי וכתיבה - רווח הוא אחד היוצרים האהובים בישראל. עכשיו, בגיל 73 הוא חוזר ל"חגיגה בסנוקר", אחד מהסרטים המצוטטים ביותר בהיסטוריה הישראלית, ומעביר אותו מהמסך שלכם אל הבמות, בהצגה חדשה.
איך נראית השבת שלך?
"לשבת שלי אני מחכה כל השבוע. בשישי יש ארוחה עם הילדים וגם אורחים מהמשפחה - אחים או שניים-שלושה חברים. זו באמת ארוחת ערב שבת עם קידוש והכל כמו שצריך להיות. אהוב עליי מאוד הרגע הזה כי יש בו את חדוות המשפחה ואחדות המשפחה, יש בו את השמחה של לראות את הילדים ביום שישי. אני לא יוצא ולא מופיע בימי שישי, אני בבית, ואחרי ארוחת הערב נשארים וצוחקים והולכים לישון בסביבות חצות או אחת בלילה. בשבת אני אוהב לישון. אני קם, שותה משהו וחוזר למיטה. אני מעשן, אבל לא מעשן בשבת אז אני מבלה אותה במיטה, בקריאה, אלא אם באים אורחים לארוחת צהריים".
איפה הבית שלך?
"במיטה שלי ושל אשתי, זה מקום שאני מתענג בו (צוחק; א.ר). אם אני בהונג קונג ואשתי על ידי - אז זה הבית שלי. היא גם באה איתי להצגות וזה מאוד משמח אותי, אז הבית שלי הוא איפה שאשתי והילדים שלי".
להיות איש משפחה נשמע כמו סגולה לאושר.
"אני לא יודע אם זו סגולה לאושר, אבל זה עושה לי שמחה גדולה. יש לי 11 נכדים ויש לי רגעי אושר שהם מעבר לכל ניתוח של רגעי אושר. חלקם חרדים עם פאות והם מנגנים כל כך יפה על כל מיני כלים, וכשאני איתם זה עם שירים ושמחה - והכל לא בשבת. יש לי אושר גדול להיות איתם".
מתי השתנו לך החיים?
"הנישואים הראשונים שלי היו לאישה נהדרת, אבל היו פערים בין הערכים שחשובים לנו וזה גרם לי להבין שאני צריך לעשות שינוי. זה היה הרבה עניינים, ביניהם העניין של המסורת שחשובה לי מאוד, עניין כיבוד ההורים, קבלת אורחים - דברים שנטועים לי מהמורשת של ההורים. זה דבר שאני ממשיך אותו ואני שמח שאני ממשיך".
איזו תכונה היית רוצה לשנות בעצמך?
"לצערי, אני פרפקציוניסט נוראי, אני דורש מעצמי יותר מדי - אם זה בכתיבה או בתפקיד. אני מאוד קפדן, מאוד קשה עם עצמי ואני יכול להתעכב על עמוד אחד שבוע שלם עד שאהיה מרוצה. הייתי רוצה להיות יותר שווה נפש".
האם יש דמות אחת משלל הדמויות שגילמת במהלך השנים אליה הכי התחברת?
"כן, סלאח שבתי. אתה עושה הרבה תפקידים ותפקידים טובים מהרפרטואר העולמי, אבל פתאום מגיע תפקיד כמו סלאח שבתי של אפרים קישון, ולפתע כל העניין של המוצא, של המורשת, של התרבות הופך אותך לשליח ציבור ונותן לך רבדים אחרים לגמרי. אהבת ארץ ישראל בסלאח שבתי נגעה בי מאוד, ומסורת צפון אפריקאית, גישה לאנשים, אהבת האדם - כל הדברים האלה יצרו תפקיד שהוא שונה מאשר מה שעשו חבריי למקצוע בתפקיד הזה".
מאה מיליון דולר ולא לראות את המשפחה שלך 5 שנים. לוקח?
"100 מיליון דולר? ולא לראות את המשפחה 5 שנים? אני חושב שאני לוקח! יהיה לי בדיוק מה לתת לכל המשפחה, אחרי הכל יש לי 11 נכדים! אני לא אשמח מזה, אבל אני אעשה את זה בשמחה רבה. את יודעת מה זה 100 מיליון דולר? הילדים של נכדיי והנכדים של הנכדים שלי - כולם יהיו מסודרים, ואני יודע מה זה כסף, כי אני עובד קשה בשביל לפרנס את המשפחה ולעזור".
איזה ספר, סרט או דיסק מעוררים בך השראה?
"התנ"ך תמיד היה הבסיס, אני מוצא שם את החיבור של ההוויה שלי לארץ ישראל. אני אוהב לקרוא בו בעיקר בשבתות. זו לא חייבת להיות פרשת השבוע - אני פשוט אוהב לקרוא את התנ"ך. כשהילדים שלי היו קטנים הייתי נוסע איתם ועם ספר תנ"ך לשטח ארכיאולוגי, למשל לגזר, והייתי פותח פרק של שלמה המלך שבנה את גזר ומראה להם איפה היו השערים, איפה ישבו הזקנים, היינו מחפשים מטבעות בימים שאחרי גשם. זה השפיע עליהם והם נהיו דתיים".
יש אלוהים?
"חייב להיות אלוהים משום שהעולם הזה הוא כל כך לא נתפס בחוסר המקריות שלו שחייב להיות מישהו שמכוון את הדברים".
מתי אתה מאבד אמונה?
"אני לא יכול לאבד אמונה. חלק מההוויה שלי היא אמונה אז אין לי את הדבר הזה של היסוס או לבטים אם יש או אין אלוהים. אני בן אדם נורמלי שמסתכל בשמים ורואה 200 מיליארד כוכבים ותופעות טבע ואני מאמין שיש כוח שמכוון את הדברים - אחרת אי אפשר להבין, המוח לא תופס את כל העושר הזה של הסתברויות. אתה חייב להגיע למסקנה שיש מי שמכוון את זה.
"אני מאמין שכל אדם מגיע עם ייעוד מסוים והייעוד הזה - אם אתה דבק בו ולאט לאט מפתח אותו ומגיע אליו - אז אתה באמת מתחיל להיות שלם עם עצמך. כשאתה שלם עם עצמך אתה יותר מרוצה ושמח מעצמך. אני חושב שלאבד אמונה זה לאבד את ההרגשה שאתה חי".
מתי לאחרונה היה לך דיבור עם אלוהים?
"יש לי דיבור איתו כמעט כל יום, בתפילה או בבקשה או בעזרה, ובעיקר, בעיקר - שיהיה טוב למשפחה".
אם היית יכול לבקש בקשה אחת מאלוהים, מה היא הייתה?
"הייתי מנצל את ההזדמנות כדי לומר לו תודה שנולדתי להורים שלי ועל מה שהוא נותן לי".
מי האיש שהכי השפיע עליך?
"אני חושב שההורים שלי השפיעו עליי מאוד, אני מודה לאלוהים שנולדתי למשפחה בלתי רגילה, בה חיו בהרמוניה מתחת לסככה שנקראת מסורת. הבית היה יהודי אמיתי ויהודי שמח, עם הרבה אמונה. זה השפיע עליי הרבה, והיום, כשאני מסתכל אחורה, אני מצטער שלא קיימתי את כל מה שקיבלתי מהם. אני מתפתח אחרת באופן טבעי מההורים שלי ואז אני מגיע למסקנה שאבא שלי התנהג אחרת וקיבל תודה אחרת - ובמחשבה של איש בוגר הוא היה יותר חכם, עשה משהו יותר טוב".
יש לך קמע? אמונה טפלה?
"לא, יש לי אמונה אז אני לא מאמין שמשהו נותן לי מזל, אבל יש לי מעין תכשיט כסף שקיבלתי ממקובל ואני מחזיק ועונד אותו מדי פעם, כי יש לי המון תודה למתנה הזו ואני מתייחס אליה יפה מאוד".
מה היית בגלגול הקודם?
"אני לא יודע מה הייתי בגלגול הקודם, אני יודע מה הייתי אומר לאבא שלי בוויכוחים שהיו לנו כשהוא רצה שאהיה רב. אני בוגר כפר חסידים והחינוך שלי היה מאוד מסורתי, אבל תמיד אמרתי לאבי שאני יודע מה הייעוד שלי ושאם אלוהים נתן לי את הכשרון להשכיח את צרותיהם של אנשים לשעתיים - אני לא רוצה שום פרסים ושום דבר - אני רק רוצה לשמור ולפתח את התכונה הזו. אני מרגיש שאני רק מבריא מזה ואני ממשיך לעשות את זה כי זה נותן לי כוח, זה ממלא אותי בשמחה ואין אנרגיה כמו שמחה".