הגבר הניו אייג'י רגיש - אבל זאת לא הנקודה

חוץ מזה שגבר הניו אייג' מחונן פיזית ונפשית, הוא גם יודע לטפל, ואני לא מדברת על לטפל בך כשאת חולה. רוב הגברים המסוקסים שחזרו ממסעות הנפש שלהם למדו כבדרך אגב גם סוגים שונים של ריפוי. בכל זאת, איך אפשר שלא להידבק ברוח האיורוודה כשנמצאים חודשים בדראמסלה או בפונה ומתעסקים באופן אובססיבי בחיטוט נפשי ואיתור פגמים רוחניים. 

ולכן, על הדרך, רובם אגרו לעצמם לא מעט ידע בשיאצו, מסאז' איורוודי, הילינג, וואטסו, דמיון מודרך, קרניו-סקרל, וכמובן – רייקי. היה להם ברור, כמובן, שהם יחזרו לארץ ויעבדו בזה - יעשו טיפולים במים ברמת השרון, יפתחו סטודיו ליוגה באמירים, או סתם יעבירו סדנאות מדיטציה בפרדס חנה.

והאמת שחלקם אכן ניסה. הם פינו חדר בחושה שמצאו לצרכי טיפולים וניסו להפיק סופי שבוע של תנועה, או להמציא עיסוי זוגות ארוטי. אבל הארץ הקטנה שלנו שטופת אור ורווית רוח, ועם כל הכבוד לביקוש העצום, הפרה הישראלית רוצה להניק הרבה יותר ממה שהעגל רוצה לינוק. 

כך קרה שכיום מסתובבים בינינו עשרות מטפלים בארון. אנשים שיוצאים בבקרים לעבודה ומביאים כסף הביתה, ורק בערבים מאפשרים לאני המטפל שלהם לבוא לידי ביטוי. לכן זוכה את, זוגתו של גבר הניו אייג', לחיות לצד נשמה שרוצה להעניק ואין לה למי, משתוקקת להנהיג אבל לוקה בנבצרות זמנית, רוצה להנחיל ידע אבל לא מוצאת תלמידים רעבים. חוץ ממך, כמובן.

בבית זה לא עורכים טיפולים בבעלי חיים

זוגות הניו-אייג' נחלקים לשניים: בקצה האחד נמצאים אלה שלפחות פעם בשבוע חולקים מיטת טיפולים, טוענים את המשחק המקדים שלהם בסדנת טנטרה או עיסוי יוגי ומפנקים אחד את השני בטיפולי שיאצו. נ' וס' למשל, הם שני מטפלי שיאצו מחוננים שמדי שבוע, באופן מסודר וקבוע, מביאים את העבודה הביתה: הוא מקבל ממנה את הטיפול שלו והיא מקבלת ממנו את הטיפול שלה. אין דבר כזה איחורים, ביטולים או התחמקויות. הם מחשיבים את שעות הטיפול שלהם כיקרות יותר משעות הסקס שגם הן, אגב, קבועות מראש בלו"ז מסודר.

לעומתם יש את אלה שהצד הגברי שבהם נוקט בגישה של 'מצטער, קשה לי לטפל בבת הזוג'. מה שגורם לכן, מקופחות יקרות, לחיות בידיעה שמתחת לשמיכה הזוגית ישן לו מדי לילה המטפל האידיאלי, אבל אסור לגעת בו בשום פנים ואופן כי הוא סוג של רכוש משרדי. פעם ביובל אתן זוכות לחצי טיפול, ובכל שאר הזמן מתמלאות ברגשי קנאה קשים כשהמעסה הפרטי שלכן יוצא לרעות בשדות זרים עם מיטת טיפולים ביד ושיר חדש בלב.

ב' שלי הוא מעסה ומטפל מחונן שזכה בשתי ידי זהב, אנרגיות אלוהיות וניסיון מקצועי מעמיק ורחב. ובכל זאת, אני זוכה ליהנות מהכישרון שלו בדיוק פעמיים בשנה: פעם אחת ביום ההולדת שלי, ופעם שנייה כששנינו נזכרים כמה מזמן הייתה יום ההולדת שלי. בשנים הראשונות לחיינו המשותפים השגרה הזו הייתה מחמיצה את לילותיי התפוסים ומקשיחה את שכמותי העייפות. היום אני כבר מבינה שככה זה ואין מה לעשות בנידון. 

אפילו כשאני בעיצומו של יום אסרטיבי במיוחד קשה לי לבקש מב', שחוזר הביתה עייף מיום עבודה, שעכשיו יטפל גם בי. אז למדתי לנצל את גופו כהלכה בפעמיים בשנה שלנו, וביומיום אני פשוט מציקה לו בחפוזים: תעשה לי קצת כתפיים, תלחץ לי פה אם אתה ממילא יושב וכו', אבל מקבלת בהבנה אם לפעמים פשוט לא בא לו. מה שכן, זה גורם לי להרגיש הרבה פחות אשמה כשאני בוגדת בו מהצד עם מטפלים אחרים. מצד אחד אני קצת מתבאסת שבזבזתי כסף על משהו שיכולתי להשיג בבית חינם. מצד שני, אני יודעת לנקות ובכל זאת מזמינה עוזרת פעם בשבועיים.