את חיי המין שלי, ובעצם את החיים בכלל, אני מחלקת לשניים: לפני הנסיעה למזרח ואחריה. ולא שפרק א' היה גרוע, נהפוך הוא. הגברים התל אביבים היו אינטליגנטים, מודעים לעצמם ואוהבי מין ונשיות. הם היו גבריים, הם היו שנונים והם השתדלו נורא. באמת חשבתי שהכל בסדר, אבל אז ב' אהובי הציע לעשות לי עיסוי איורוודי.
זה היה בפושקר כמדומני, ושלא תבינו לא נכון, אצל ב' עיסוי זה רק עיסוי. אבל כשהוא סיים כבר הייתי מכורה. אחר כך, כשכבר לא הייתי צריכה לשלם לו יותר (500 רופי!) בשביל שיגע בי, נאלצתי לשוב לארץ והוא נשאר בנכר. חזרתי אל הגברים המקומיים וניסיתי, באמת שניסיתי, אבל כלום לא היה דומה למה שקרה שם. אז ב' מחונן תגידו, ובצדק מסוים, אבל שלא תחשבו שהסתפקתי בהנחה הזו.
יצאתי שוב להודו, ערכתי תחקיר מעמיק למדי וגיליתי שאין מה לעשות - יש סקס אחר: סקס שבו פותחים לא רק את הרגליים אלא גם את הלב, סקס שמתענגים עליו רוחנית באותה מידה שמתענגים עליו פיזית.
רוחות של תשוקה
לדירתו של פ' בפונה הגעתי אחרי לילה סוער של מדיטציית 'אום'. הוא לא הזמין אותי אבל ידעתי שזה לגיטימי להגיע אליו בשעה מאוחרת, ידעתי שהוא יזהה את המקום הרגשי שהייתי בו, ידעתי איך זה עשוי להיגמר וידעתי שזה בסדר. למרות השעה המופרכת ולמרות שהערתי אותו מהשינה, פ' הרשה לי להשתמש בשמפו הכי איכותי שלו, הכין לי משהו קטן לאכול וכמובן דאג להסיט את השיחה לנושא החביב עליו: סקס.
התחבקנו. אבל לא בתשוקה חסרת רסן אלא מתוך הרגשה של חיבור וחברות, ואז עברנו לפרקטיקה. בחמש לפנות בוקר נפרדנו בחיבוק ונסעתי הביתה על הטוסטוס העקום שלי. ידעתי שהסיכוי שניפגש שוב שווה לסיכוי שזה לא יקרה יותר לעולם. ואז גם הבנתי: הגברים האלה, שהיו בסדנאות של אושו ופתחו את הצ'אקרות, שטיילו בעולם, רחוקים מהבית, והשתדלו לטעום ולהריח מהכל – יש בהם עוצמה אחרת. הם לא פוחדים להיות לגמרי שלך בגוף ובנפש, בין אם מדובר באירוע של שעתיים או של 15 שנה. כי יש משהו שהם יודעים לעשות טוב יותר מכל הגברים האחרים שהכרתי: להיות נוכחים.
אותם גברברי ניו אייג' חוו כבר הכל. הם היו מאוד לבד ומאוד ביחד, נגמר להם הכסף וברחה להם החברה, הם בכו לפעמים והכניסו לגוף דברים מוזרים, הם נעשו מודעים יותר, מאמינים יותר, עמוקים יותר, ובעיקר מאושרים יותר (שלא לדבר על הניסיון שיש להם עם עשרות נשים מכל הצבעים, הגדלים והמינים - מה שבהכרח הופך אותם למנוסים יותר).
אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהגברים האלה התבוננו בי בזמן הסקס. הם היו שם, עם עיניים פקוחות - נוכחים, אוהבים, מכבדים. הם לא חיפשו את הריגוש והפורקן המיידי, לא היה אכפת להם שאני לא נראית כמו אנג'לינה ג'ולי, הם לא הריצו בראש את סרט הפורנו האחרון שראו והם גרמו לי לאהוב את עצמי גם עם שערות ברגליים. אף אחד מהם לא הבטיח לאהוב אותי גם אחר כך אבל הם ידעו לאהוב אותי באמת, עכשיו.
כששכבתי אתם גיליתי שפתאום כל ההתניות הקבועות שעניינן "מעניין איך אני נראה מהזווית הזאת" או "נכון שאני מוצצת מצוין" נעלמות, ונשאר רק צמד מילים שפעם היה מבחינתי מקור לגיחוך ציני והיום הוא כבר עובדה: לעשות אהבה.
ולא יעזרו כל כתבות הסקס, ספרי ההדרכה וצעצועי המין - כשהגבר שאיתך מחפש בזמן הסקס את אלוהים ולא את האורגזמה, העולם הוא באמת מקום טוב יותר לחיות בו.