הוא התחיל כילד שקורא את ג'ונתן ליוינגסטון או את 'זן ואומנות החזקת האופנוע'. כשיצא למסעות נפש ורוח השקיע אפילו בקריאת רומאנים איכותיים, אבל אז גילה את האור ונתקע כמה שנים עם ספרי הדרכה רוחניים. באנגלית. ככה יצא כשפגשתי את ב', הספרייה שלו כללה בעיקר ספרים של אושו עם כריכה קשה שהרשימו אותי עד אין קץ. אלה גם היו הספרים הראשונים מהם נפטרתי, אחרי שהבנתי שחוץ מלאגור אבק ולתפוס מקום על המדף אין להם שום משמעות אחרת. אני מודה – טעיתי.
כל גבר ניו-אייג' שמכבד את עצמו עוסק גם בתחביב או מקצוע ניו-אייג'י עליו קרא לא מעט ספרים, בין אם זו אמנות הטנטרה, עיסוי, טאי-צ'י או רייקי. לכן, לגבר הניו-אייג' יהיה מדף שלם שמלמד איך לגעת, לפמפם ולהרטיט עם הצ'אקרות, העין השלישית או הצ'י. בספרים האלה אסור לך לגעת. הם התנ"ך שלו, וזלזול בהם יגרום לו להגיב תוך שימוש עוין באותם צ'אקרות, עין שלישית או צ'י. ועם זה לא כדאי לך להתעסק.
נכון, גם הם אוגרים אבק ותופסים מקום לכל הספרים החשובים באמת, אבל הנוכחות שלהם חשובה לו. הם מזכירים לו שפעם הוא באמת האמין שיוכל להיות מטפל בהילינג, ויום יבוא והוא יוכל לעזוב את העבודה במשרד הנדל"ן ולחזור אל האני המפותח שלו. אותו 'אני' שכמו הספרים, מחכה לו בסבלנות על המדף עד יבואו ימי השאנטי.
חברנו מ' קורא רק סיפורים של לפני השינה לילדים. על מדף הספרים המשפחתי שלו יש ארבעה ספרים שהוא קיבל פעם במתנה, כשלצידם נחים בצורה מכובדת ספר החיים והמתים הטיבטי, ומשהו של גורדייף שמרמז על זה שהוא נורא עמוק. הוא אוהבים להסביר איך פעם, לפני שיצא למסעות קודש, הוא היה תולעת ספרים, אבל מאז שהחל לקרוא ספרי הדרכה רוחניים הוא לא נהנה מספרות רגילה. מדבריו משתמעת ביקורת קלה על האנשים הנחותים שאוהבים עלילה בספרים שלהם, בעוד הוא עצמו מהרהרים פילוסופית אחרי כל פסקה. אולי זו הסיבה שיש לו רק שני ספרים על המדף, כי הוא מהרהר בו כבר 15 שנה.
האם שימפנזים חושבים על טנטרה
אבל כולם, כל גברברי הניו-אייג', יאהבו להניח במקום בולט ספר שעניינו טנטרה. משהו של אושו, אולי גם של דיוויד דיידה או בארי לונג בהקשר של זן, טאו או קאמה סטרה, ואולי גם את כולם ביחד. כי ככל שאתה יותר טנטרי, כך חובה על העולם להתרשם ממך. כן, גם אם מעולם לא ייצא לו להעמיק בהם, ספרי טנטרה הם המתנה הנחמדה ביותר לגבר הניו-אייג'. רכישה של ספר מסוג זה מפרגנת להיותו גבר רוחני, בעל יכולות סקסואליות כבירות, מאהב מתחשב ואיש רוח. הוא ייהנה לדפדף בהם בידענות, להכריז שהוא כבר מכיר את כל הטכניקות המדוברות ("יכולתי לכתוב אחד כזה בעצמי"), ואף לפזר אותם ליד המיטה או בסלון, כדי שנדע ונעריך: מדובר כאן בגבר שיודע את התורה ואף מרבה להגות בה יומם וליל.
לשמחתי, ב' עדיין מדפדף בספרי הזן, המדיטציה והטאי-צ'י שלו (אלה שהסכמתי להשאיר על המדף), כי הוא זכה לעבוד ולהתפרנס מעולם הרוח שאליו הוא כל כך מחובר – כך שהם לא נורא מאובקים. באופן מדאיג אותם ספרים אפילו קבעו גורלות במשפחה שלנו: בכל פעם שעלינו להחליט החלטה חשובה במיוחד אנחנו פותחים את האי-צ'ינג (ספר התמורות הסיני), זורקים שלושה מטבעות לאוויר, ועושים בדיוק את מה שאמרו לנו.
כך למשל, כשתהינו האם לרכוש את הבית בו אנחנו גרים עכשיו, הודיע לנו הספר :
"וו-ואנג פירושו: תמימות, כנות. הצלחה רבה.
זו העת להתמדה.
חוסר יושר יוליד נזק.
אין זו העת למסע בכל כיוון".
אל תשאלו איך, אבל הצלחנו לחלץ מזה המלצה חיובית והנה אנחנו כאן. עשרות עצות כבר ביקשנו ממנו - בענייני עבודה, ילדים, נדל"ן - והאי-צ'ינג אולי דיבר איתנו בפואטיקה, אבל מעולם לא הכזיב. שכחנו כמובן את כל העצות הגרועות שקיבלנו ממנו ואנחנו סופרים לו רק את רגעי החסד, אבל ככה זה עם מדריכים רוחניים. ולחשוב שגם אותו כמעט השלכתי לפח.