אולי נקרא לילד "רוח מעמקים"?

למרות שזו קלישאה שגובלת בסוג של פתטיות, כל גבר ניו-אייג'י חושב שהוא גלגול מעודכן של פיטר פן. גם הוא אוהב לחיות על חוף הים (גואה, נוורלנד, מה בעצם ההבדל?), מוקף בצעירים כמוהו, נלחם בכוחות הרשע (קפטן הוק, קפיטליזם, אותו דבר), מתאהב בפיות ונשבע שיישאר כך לעולם.

הזמן, לעומת זאת, לא באמת מוכן לשתף פעולה עם האשליות, ולכן כל מיסטר פן מוצא בשלב מסוים מקצוע אמיתי, מתעורר בבוקר לעמל יומו ומגיע לארוחות שבת אצל ההורים. הוא עדיין מאמין שהוא יכול לעוף, אבל הרעיון של להפוך לאב הוא המסמר האחרון בארון האשליות.
רבים וטובים מחברי נשבעו שלא יהיו להם ילדים. כולם נשברו אחרי שהפיה שהתאהבו בה הפכה לאישה עם שעון ביולוגי.

למרות ואולי בגלל שהם נערים פרועים בעצמם, גברברי הניו-אייג' הם הורים לא רעים בכלל. רובם אפילו היו מעדיפים לשאת את הילד ברחמם ולהניק אותו בעצמם אם זה היה אפשרי. הם מסתובבים בגאווה עם מנשא שבתוכו עולל מנומנם, ומהר מאוד חוברים לצד האקטיביסטי של גידול תינוקות (יוגה לתינוקות, שחיה לתינוקות, מסג' לתינוקות - וכל מה שאימם היתה חולמת לקבל מהם בעצמה), ומסתובבים בגאווה עטויי מנשא ובתוכו עולל מנומנם.

הבעיה העיקרית של אותם אבות היא הצורך התמוה שלהם לקרוא לילדם הבכור בשם מוזר. אפשר איכשהו להבין את השריטה הזאת - מדובר באנשים שהתוודעו למגוון תרבויות ברחבי העולם, הפנימו אלפי צלילים, שפות ומבטאים וחלקם, רחמנא ליצלן, אפילו החליפו שם בעצמם. לפיכך, אין שום סיכוי שהם יקראו לילד שלהם 'מוטי' או 'רמי' וגם 'מיכל' או 'רות' לא באים בחשבון. פרי האהבה שלהם ייאלץ להסתובב לנצח עם שם רוחני קוסמי שמשמעו 'מים' ביפנית, 'ירח מלא' בהיספנית או 'רוח מעמקים' באצטקית עתיקה. בגן של ילדי הבכור, למשל, מלאה רשימת השמות בצלילים תמוהים ושוברי שיניים כמו אומני, היאם, אמיל, שפע, פלא, ענוג ושאיין. עד כדי כך שילד ששמו אורי מרגיש זר ושונה בתוך בליל השמות הזה, ואימו טוענת שהוא עלול לפתח תסביך נחיתות בגלל היותו מיוחד כל כך בשם הסטנדרטי שניתן לו.

חייב להגיד את המילה האחרונה

והנה עוד בעיה שעלולה להתעורר בתא הניו אייג'י שלכם: גברים רוחניים, כידוע, הם אנשים נון-קונפורמיסטים. בשם החופש והחיבור לטבע הם ייקחו את הזאטוטים לעשרות טיולים בארץ ובעולם, יטבלו אותם במקורות מים קפואים ויחשפו אותם לשמש הקופחת; הם יאפשרו להם לזחול בסחי המדרכות ההודיות ולטעום מאכלים פיקנטים; הם יתנו להם להתפלש בחברתן של עשרות חיות בית וגן, ישכיבו אותם לישון ליד הספיקרים במסיבות פול-מון, ויטלטלו אותם ברכבות לילה נידחות. הכל הולך אצלם, חוץ משני דברים שפשוט לא באים בחשבון: גברי הניו אייג' לא יחסנו את ילדיהם, אבל יותר חשוב – הם בשום פנים ואופן לא ימלו אותם. על הזין שלהם מה כולם חושבים, ועל הזין של הבנים שלהם ענייני מילה יהודית.

גם בבית שלנו ניטש ויכוח נוראי בסוגיה, שהסתכם בסופו של דבר במוהל מרוצה, סכין קטנה ומקום מושבו הריק של ב', שלא הסכים להשתתף באירוע והחליט להחרים אותו לחלוטין. עד היום הוא מסנן לעברי מדי פעם שזו הייתה הטעות הגדולה ביותר של חיי.

ולמרות זאת, אבא ניו-אייג'י הוא כנראה חלומו של כל ילד ושל כל אמא. סריקה מהירה של אבות הניו-אייג' שאני מכירה מניבה אך ורק זרועות מחבקות וכתפיים תומכות. הם לא מתכנסים בסוף היום לתוך טלוויזיה או המחשב אלא משתתפים בטקס ההשכבה, יוזמים הרפתקאות ובילויים בחיק הטבע, ובעיקר נהנים באמת ובתמים מהעול האינסופי שכרוך בהורות. דווקא בגלל הצד פיטר פני שחבוי בהם, הם יפנו לילד מקום עצום, ינסו להפיק הנאת אמת מכל דקת משחק וירעיפו עליו חום בכמויות. בכל זאת, מדובר בילדותם השנייה.