40 מיליון הודעות SMS – זה הצפי של חברת פלאפון לכמות משלוחי הודעות "שנה טובה" לקראת ראש השנה, והוא רק מממחיש את הקדחת והטירוף שאוחזים בנו לקראת כל חג גדול. ביממה שלפני החגים, כל נייד ישראלי מצפצף מדי רבע שעה בממוצע, עם עוד הודעת "חג שמח לך ולבני ביתך!", "שנה מתוקה כתפוח בדבש!", או קלישאה בסגנון. המייל מתמלא במצגות משעממות של "שנה טובה" שמישהו הכין בשנת 2004, ומאז הן ניעורות מדי שנה ומתגלגלות ברשת מחדש כהודעות fw: שעברו כבר את כל העולם ואשתו, וכמובן שגם המפרסמים מציפים אותנו במודעות, בפליירים ובברכות.
יפה שכולנו רוצים לאחל שנה טובה, ברור שיש בזה גם אמת, אבל פחות יפה שרק עשרה או עשרים אחוזים בממוצע מאותן הודעות הן אישיות ואמיתיות. מישהו באמת חושב שהודעות אלקטרוניות, מסרונים קצרים וקולקטיביים, מרגשות או אומרות משהו? מישהו חושב שזה כיף לקבל ביומיים שלפני ראש השנה כמה עשרות מסרונים שניכר בהם שנשלחו כהודעה קבוצתית (ללא שם הנמען, ללא נגיעה אישית)? בגלל שאני עיתונאי, תוסיפו לזה שלל ברכות פוטושופ מושקעות ממשרדי יחסי ציבור, דוברים ובעלי אינטרס למיניהם, ובעידן הפייסבוק והטוויטר אפשר להוסיף עוד כמה "איחולים" בתפוצה רחבה דרך הסטטוס שלכם, והרי לכם מספר חסר תקדים של הודעות, אבל עם מינימום רגש. הפרדוקס המושלם.
מה קרה לברכות אישיות מקושטות בטושים?
מה שעצוב, זה שבמקרים כאלה, אני אפילו לא טורח לחזור אל השולח. כך הודעות ה-SMS מצטברות להן כמו התראות על אי תשלום אגרה או פליירים על תספורות לכלבים. זה ממילא לא רלוונטי. ישב שם אדם, שיש לי איתו היכרות ברמה מסוימת, שרבט איזו ברכה קצרה, עבר על כל אנשי הקשר שלו בסלולרי, סימן כמה עשרות מהם, שיגר ושכח. האם זה הועיל לו? אולי, רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמו או כדי "לתחזק" קשר בקלי קלות. האם זה הועיל לנמענים? לא נראה לי. האם זה הועיל לחברות הסלולר? או-הו. מעולם לא שילמו להן כל כך הרבה כסף עבור ברכות שנה טובה מיותרות כל כך.
אני נזכר בברכות ימי הולדת בכתב, ברכות לגגנות שמקריאים הורים מדי סוף שנה, או דרשות בר מצווה. פעם היינו אשכרה עמלים על זה. יושבים, כותבים, מקשטים עם טושים. והיום, למה לעבוד בכלל? נכנסים לאחד מאתרי הברכות, בוחרים את הסוג, והופ – הנה יורדת אליכם למחשב ברכה עלק מושקעת עם גרפיקה ומילים יפות, אבל בפועל מלוקקת ועם מינימום התאמה לנמען. אינסטנט במיטבו. ושיהיה ברור: אין לי בעיה עם אינסטנט. כמו כולם, גם אני חוטא לפעמים בג'אנק – במוזיקה, באוכל, בצריכת תוכן. אבל אינסטנט גם בברכה, באיחול, ברגש שאמור להיות חם ואישי? נראה לי שהלכנו עם זה קצת רחוק מדי.
לחברות הסלולר יש כמובן אינטרס ברור לראות אתכם מקלידים על הנייד בהמוניכם, אבל תחשבו רגע: לא חראם על הכסף? אתם הייתם מתרגשים מאיזו "שנה טובה לך ולבני ביתך! שנהיה לראש ולא לזנב" בתפוצת נאט"ו? במקרים מסוימים לא רק שזה לא משמח ולא מרגש, זה אפילו מעליב. אם אתה כל כך חפץ בטובתו של הנמען ורוצה לדרוש בשלומו, אז בסדר, אל תשלח מברק, כי יש גבול לרטרו. אבל אם כבר, בואו נואיל להשקיע 70 תווים בהודעה SMS אישית, אמיתית, לא כזאת שנועדה לסמן וי. או שפשוט נרים טלפון, זה גם הרבה יותר נחמד.
אולי פשוט נשלח הודעה לכל עם ישראל?
והנה רעיון לסטארט אפ מהפכני שיקצר עוד יותר את התהליך. אתר חדש בשם "שנה טובה", שיאחל שנה טובה לכל עם ישראל. כל אחד שמתכוון לשלוח סמס או מייל כזה בתפוצה המונית יירשם באתר, וכך יופיע כיתוב: "שנה טובה! מאחלים: דוד משה, סילביה נבו, שמעון לוי, יובל אורן" וכן הלאה, עם השמות של כל מי שמתכוון לשלוח משהו מתישהו.
כך הם לא יבזבזו כסף על הודעות מיותרות ומעצבנות, ואפילו ירגישו שהם תרמו משהו ליקום: ה"הודעה" שלהם תגיע להרבה יותר אנשים (כל עם ישראל, בפוטנציאל), ואני כבר לא אצטרך לרוץ לטלפון מדי כמה דקות בערב ראש השנה, אחרי עוד התראת SMS, בתקווה לגלות סוף סוף הודעה אמיתית, אישית ומחממת לב.