פרשת השבוע "בשלח" היא הכלאה עתיקה בין שני ז'אנרים קולנועיים מוכרים - סרטי המסע וסרטי המדע הבדיוני. בראשית הפרשה בני ישראל פוצחים במסע הארוך והמתיש ממצרים לארץ כנען, ומיד על ההתחלה חוקי הטבע מתכופפים עבורם והופכים מחוקי ברזל איתנים לחוקי קלקר מתפוררים. הפיסיקה הופכת למטפיסיקה וים סוף נחצה לשניים, הכימיה הופכת לאלכימיה והמים המרים הופכים למים מתוקים, והאסטרונומיה הופכת סדרי עולם ומשנה את הלילה ליום.
אני רוצה דווקא להתעכב על האירוע האחרון בפרשה, אירוע שמצד אחד הוא בלתי נתפס לעין רציונאלית, ומצד שני מגשים את חלומם של כל שוחרי הפחמימות והשומן. כוונתי היא לתופעה הקולינרית הידועה בשם "נס המן", במהלכו חזו בני ישראל בכיכרות לחם נופלים מהשמיים ובסטייקים מדממים המשוגרים היישר לפיותיהם. הרקיע, רבותי, הפך בן רגע לסניף של "אווזי", והשמיים הוסבו לקונדיטוריה שמדיפה ריחות של לחם שיפון שהרגע יצא מהתנור: "הנני ממטיר עליכם לחם מן השמיים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. ויקראו בני ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחית בדבש" (שמות ט"ז, ד'). בקיצור, לא רק שאלוהים משחק בקוביות, מסתבר שהוא גם טבח לא רע בכלל.
במדרש ההלכה ישנה מחלוקת מפורסמת בין רבי יהושע לבין רבי אלעזר המודעי ביחס לרעיון שעומד מאחורי נס המן. רבי יהושע מכניס את נס המן לסדר היום הרגיל של בני ישראל. לשיטתו המן הוא תופעה חריגה אך קבועה השייכת לדור המדבר, ממש כמו קניות שבועיות בסופר מרקט. כנגדו טוען רבי אלעזר המודעי כי הרעיון של המן הוא להראות את התלות המוחלטת של בני ישראל בחסדי שמיים. השאלה אם המן יופיע גם למחרת בבוקר, לא מותירה להם ברירה אלא להיאחז באמונתם.
מדובר בשתי גישות אורתודוכסיות שונות לחלוטין. גישתו של רבי יהושע משתדלת להנמיך את הנס ולשוות אותו למשהו ששייך לטבע החיים במדבר, ואילו שיטתו של רבי אלעזר המודעי מבקשת להעצים את תודעת הנס מתוך חיבור לעולם של חיזוק אמונה. רבי יהושע מבקש לחנך את האנשים לאחריות בסביבת עבודה טבעית, ואילו ע"פ רבי אלעזר המודעי כל הרעיון של תכנון, חיסכון, פנסיה, של "מה נאכל מחר" הוא ביטוי לחוסר אמונה. במילים אחרות, מה יהיה? אלוהים יעזור. או שאולי השר אריאל אטיאס.
מתנערים מכל אחריות חברתית
כשראיתי השבוע את הקריטריונים לקבלת "דיור בר השגה" שקבע משרד השיכון, נזכרתי בנס המן. כמו בני ישראל, גם החרדים חיים במין מדבר פרטי עם חוקים משלהם, וכמו בני ישראל גם עליהם נופל מהשמיים מן בדמות תקציבים, הטבות ופטורים למיניהם, והכל בחינם אין כסף. איזה יופי. ממש אידיליה מושלמת.
אוקיי, כמעט מושלמת. כי אילו היא הייתה באמת מושלמת, החרדים היו זוכים בכל הטוב הזה מהשמיים. אלא שבניגוד לבני ישראל, המן של החרדים לא באמת מגיע מהאוויר, אלא מהכיס שלי ושלך: מקרנות הפנסיה, מהמסים ומהחסכונות בבנקים. כן, ככה זה - אלוהים כנראה התעייף מהעול הכבד הזה שנקרא חרדים, והעביר אותו אלינו. שאנחנו כבר נשבור את הראש.
בניגוד לגישתו של רבי יהושע הקוראת לאחריות, פרגמאטיות ולקיחת גורלנו בידינו, החרדים החליטו לאמץ את שיטתו של רבי אלעזר המודעי, הקוראת להתנער מכל ערך של אחריות חברתית ובמקומו לפעול בדבקות לחיזוק האמונה באלוהים.
כן יקיריי, הפיתרון לבעיות הכלכליות שלכם הוא אמונה... פלוס עוד כמה פראיירים שמשלמים מס הכנסה.