אמנם מרקס ואנגלס נחשבים לאבות התורה הסוציאליסטית, אך את היסודות המוצקים לצדק חברתי הניחה דווקא תורה אחרת - תורת ישראל, שבאמצעות עשרות חוקים ומצוות נטעה עקרונות סולידריים שמטרתם אחת: עזרה לחלש ומניעת עוול חברתי. הדוגמאות רבות: שנת שמיטה שקובעת כי כל שנה שביעית חובה על האזרחים לשמוט את הקרקע ולהזמין את העניים ליהנות מפרי האדמה, האיסור לקחת נשך וריבית, מעשר עני - מס סוציאלי, דיני הגר, היתום והאלמנה, והיריעה קצרה מלהכיל.
הנביאים הראשונים והאחרונים לא חסכו את שבט לשונם מהבצע והחמדנות הטבועים בדי.אן.איי האנושי, ובטקסטים מצמררים זעקו חמס כנגד רמיסת זכויות החלש. "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים", מקונן הנביא ישעיהו על עשירי הארץ שחומסים את העניים בגלל תאוות בצע ושררה. "השוכבים על מיטות שן ואוכלים כרים מצאן, הפורטים על פי הנבל, השותים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו", נותן בהם הנביא עמוס סימנים.
בפרשת השבוע "מסעי" מתוארים בעיקר מסעות בני ישראל מרגע יציאתם ממצרים ועד כיבוש הארץ. אהרון ומשה, ביושבם בראש "מינהל מקרקעי כנען", מפשירים אדמות, מייעדים קרקעות ומחלקים אישורי בנייה לכל דכפין. גם מקומו של שבט לוי, שכידוע לא קיבל נחלה בארץ בגלל שיועד ע"י אלוהים לעבודה הציבורית במקדש, לא נפקד. "צו את בני ישראל ונתנו ללווים מנחלת אחוזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללווים" (פרק ל"ה, ב'). אלוהים מצווה על כל שבט להפריש מהנחלה שקיבל לטובת שבט לוי. סולידריות חברתית כבר אמרנו?
אוהלה של תורה במקום אוהלה של מחאה
ואילו היום, מחאת האוהלים הולכת ומתפשטת: רופאים, מתמחים, משפחות שבקושי גומרות את החודש - כולם זועקים בקול גדול שנשמע מכל קצוות הארץ. ריכוזיות השוק ותאוות הממון של האלפיון העליון, המגובים בפרשנים שמסבירים לנו על חשיבות "השוק חופשי", הגיעו להם עד כאן. הם רוצים צדק. מחאתם מעוררת קנאה והערכה. אבל דבר מאוד מוזר קרה לי השבוע כשעברתי בין מאות האוהלים הרבים הפרוסים לאורך שדרותיה של העיר תל אביב. משום מה, למעט בודדים, נעלמו ממני נציגי המגזר הדתי לאומי. ביני לבין עצמי תהיתי, היכן הם ישעיהו ועמוס המודרניים? מדוע הם לא נמצאים כאן ומוחים כנגד העוול החברתי?
כשבדקתי יותר לעומק גיליתי שבכל אתרי האינטרנט והעיתונות שמייצגים את הציבור הדתי לאומי, לא נשמע אפילו קול אחד שתומך במחאה, ואילו הקולות המעטים שכן נשמעו העדיפו או ללגלג על הפינוק של המפגינים, או לתהות בנוגע למניעים הפוליטיים שלהם. בתמימותי ניסיתי להבין: כיצד מתיישבים חוקי התורה הסולידריים עם שתיקת הכבשים של האנשים שאמורים להגן עליהם בחירוף נפש? איך זה שאלה המתיימרים להחזיק את תיק המוסר היהודי לא משמיעים אפילו ציוץ אחד בטוויטר?
התשובה פשוטה. להוציא מעטים וטובים, המצווה היחידה משלל מצוות התורה שציבור זה יילחם עליה בחירוף נפש ויתפלל עבורה בדבקות בבתי הכנסת, היא מצוות שלמות ארץ ישראל. כן, ככה זה. את הסולידריות לאדם שהיא עיקר התורה הם הפכו לתפלה, ואילו את הסולידריות לאדמה שהיא תפלה בתורה הם הפכו לעיקר. בואו נודה על האמת - אם היו מפנים קרוון אחד מגבעה בבנימין, למשל, יותר אנשים מציבור זה היו יוצאים למחות, מאשר כל הדתיים לאומיים שהיו השבוע בכול האוהלים גם יחד.
"גם כי תרבו תפילה אינני שומע כי ידיכם מלאו דמים", אמר על שכמותם הנביא ישעיהו. אגב, די בטוח שאילו היה חי כיום, היה ממהר להצטרף לאלה שמתים מחום באוהלה של מחאה, ולא לאלה שמתים מצדקנות באוהלה של תורה.