השבוע בתכנית "בכיוון אחר" (ערוץ הידברות - 97 בהוט ויס) מתארח עודד קרבצ'יק - בעל קליניקה לאימון אישי ועסקי, כתב ספר בנושא, הוביל את סדרת הדוקו-ריאלטי "להציל את הנישואים" ששודרה בערוץ 10, ומנחה את התוכנית "בריא לדעת" בערוץ הידברות. הוא נחשב לאחד המצליחים בתחומו, וכאן נברר: מה גורם לאדם שנחשב לאחד מבכירי הקואוצ'רים בארץ, לחפש דרך חדשה הפעם לעצמו?
"לא קרה איזה אסון, ברוך ה'", מספר קרבצ'יק על תהליך התשובה שלו. "אני מתוודה שלא התגלה לי אף אחד בחלום. אבל היום ברור לי שמשהו פנימי הביא אותי לשם. בתור אדם שמתעסק בלהיות לפעמים מורה דרך להרבה מאוד אנשים, מצאתי את עצמי בכל פעם מחדש שואל את עצמי 'מה הדרך שלך?', ולא ידעתי לענות".
אבל לא הייתה לך דרך? אתה אדם מצליחן, בעל קליניקה. זו לא דרך?
"אצלי הדרך הייתה טכנית, אבל היא לא מילאה אותי".
מה זאת אומרת דרך טכנית?
"אתה קם בבוקר, הולך לעבודה, מצליח במה שאתה עושה, אתה עוד לא במקום שאתה אומר ברוך ה'. אתה נמצא במקום של 'כוחי ועוצם ידי', אני ואני ואני. וכל יום שאתה בא הביתה או שאני בא הביתה, אני יושב עם עצמי בערב ואומר 'זה לא נותן לי כלום...'".
אבל אתה עוזר לאנשים, אתה משנה להם את החיים.
"זהו, שלא הצלחתי להתחבר לזה שאני עוזר לאנשים. הכל במובן הטכני, הולך לעבודה שלי ושם וי, בא הביתה בסוף היום, שואל את עצמי 'מה הבאת היום מהגן, ילד קטן שלי?'. וזה לא מילא אותי. הרגשתי שאני יושב או שאני עומד מול קהל, בסוף ההרצאה מוחאים כפיים ואני יורד מהבמה, וכאילו זה לא מחזיק מים. אני ריק, פשוט ריק. עושה המון דברים טובים, אבל ריק".
איך היה המפגש הראשוני שלך עם היהדות בגרסה היותר בוגרת שלך?
"היו כל מיני אבני דרך כאלה שלא ייחסתי אליהם חשיבות. היום, בדיעבד, אני רואה שהם היו. זה התחיל מזה שירדתי מאיזושהי הרצאה שנתתי, וניגש אליי אדם בעל חזות חרדית בסוף ההרצאה ואמר לי, 'אפשר בבקשה דקה לדבר איתך?'. הוא שאל, 'תגיד, נכון שאתה חוזר בשאלה?'. אמרתי לו, 'סליחה? איך אתה חושב שאני חוזר בשאלה?'. 'כן, חוזר בשאלה', הוא אומר. 'כמעט כל מה שאתה אומר בא מהיהדות, ונראה שעטפת את זה במילות חול'.
"לימים ניהלתי את בית הספר לקואוצ'ינג בבר אילן. אחד הסטודנטים שישב בכיתה היה סטודנט חרדי. יום אחד הוא ניגש אליי אחרי השיעור ואומר לי, 'אני יכול כמה דקות איתך?'. אמרתי לו, 'בשמחה'. הוא אומר לי: 'תקשיב, אתה יודע שכל מה שאתה אומר נאמר לא בשם הפסיכולוגיה הקונבנציונלית?'. אמרתי לו: 'תקשיב, אמרו לי את זה פעם, בא נדבר על זה. אתה השני שאומר'. ואז היינו יושבים אחרי השיעור, והוא מראה לי פה ומראה לי שם, מראה לי ספר התניא של חב"ד, פרקי אבות, וזה התחיל בנקודה ועוד נקודה ועוד נקודה ששאבה אותי פנימה. עובדתית מצאתי שיש לזה מקבילה ביהדות. כלומר, זו לא מקבילה, בית הייצור הוא ביהדות".
למשל?
"משה רבנו הוא הקואוצ'ר הראשון. כל התהליך של יציאת מצרים, כל הנושא של לצאת לדרך, לצאת מעבדות לחירות, לצאת ממצרים, זה החיים שלנו. כשיושבים איתי זוגות שבאים במשבר הם במיצר, הם צריכים לצאת מהמיצר, אז באיזה שהוא מקום אני לא משה, קטונתי, אבל באיזה שהוא מקום לבוא ולזוז מאזור הנוחות, לשנות דפוס התנהגות וליפול ולבוא בטענות – זה הרעיון. הרי בכל סיפור יציאת מצרים, בכל נקודה שהם לא היו בה, היו טענות: למה הוצאת אותנו ממצרים? תמיד היו טענות לקואוצ'ר, למה לקחת אותנו? למה הוצאת אותנו? ואני חווה את זה בקליניקה. תמיד יש המון טענות לקואוצ'ר, עד שמגיעים למקום שהוא הנחלה".
אז בעצם באותה תקופה, אתה מדריך אנשים לצאת מעבדות לחירות, בזמן שאתה עצמך נמצא באיזשהו סוג של עבדות.
"נכון, לא יכולת להגדיר את זה יותר טוב. הייתי מסיים יום באחת עשרה, שתיים עשרה בלילה, ואומר 'הזוג הזה יצא למקום חדש, אבל אני פה בפנים מתבחבש'. ולא בזוגיות, הזוגיות בסדר, ברוך ה'. אבל מתבחבש עם עצמי. כאילו, מה הקטע?".
"אשתי גלית היא אישה רוחנית בהגדרה. עוד לפני שאני הבנתי על מהותו של הקב"ה, הבנתי שהוא יותר ודאי אצלה בחיים ממני. היא מאוד מאמינה, מאוד. בכל מקום בחיים שהיינו מגיעים לאיזה צרה היא הייתה פותחת תהילים וקוראת, וכנראה שזה טפטף. לפעמים זה עשה לי אנטי, מה את צריכה תהילים? מה את צריכה את הדברים האלו? כאילו מה, בואי נעשה משהו. באיזשהו שלב התחלתי להתקרב, וברגע שהיא ראתה שאני מתחיל להתקרב, היא באה ואמרה 'אוקיי, עכשיו נביא את כל העוצמות הפנימיות, נוציא אותן החוצה'. ויום אחד אני יושב בבית, ביום שישי, כהרגלי מכין את השבת עם המחשב כמו שצריך, והיא אומרת לי, 'אולי נתחיל לשמור שבת?'. אמרתי לה 'בסדר, בואי נדבר על זה'. היא יצאה. חצי שעה אחרי היא חוזרת הביתה, ביד אחת פלטה, ביד אחת מיחם. אני אומר לה 'מה זה?'. 'שומרים שבת!'. ואז הבנתי שאני עמוק בתוך העניין".
תגיד, בעצם אנחנו מדברים פה על לצאת מחיים של נוחות למשהו יותר פעלתני, השתמשת בתהליך הזה אתה עצמך השתמשת בכלים שאתה מנחיל, כלים מקצועיים כדי להוציא את עצמך מזה?
"כן, אני חושב שהכלי המקצועי המרכזי ביותר שהשתמשתי בו, זה כלי שאני דוגל בו גם בעבודה שלי. כלומר, זה האמירה הזו שידע והבנה לא מביאים לשינוי התנהגותי. זה שאתה יודע משהו ומבין, זה שאתה יודע שאתה עושה משהו לא נכון ומבין מה כן נכון עדיין לא גורם לך לעשות אותו".
מה גורם?
"רק תרגול מפר הרגל".
מה זאת אומרת?
"רק לעשות".
אחרי הפעולות נמשכים הלבבות?
"זה עובד, מה שנקרא, הפטנט עובד. אז כן, זה לקום ולעשות, זה להניח תפילין ולעשות את כל האמירות האלה שאתה בא ואומר רק אחרי שאני אבין אני אעשה, זה לא עובד. קודם תעשה!".
ועכשיו שזה עובד אתה מכניס אלמנטים יהודיים למקצוע שלך?
"יותר ויותר כן. בהתחלה, נורא פחדתי".
למה?
"כי גם, יום אחד אתה מופיע בחזות חדשה, בשחור לבן, עם זקן שהוא גם שחור לבן כזה בגוון שלו, ואנשים מסתכלים עליך ונורא פחדתי שאני אתחיל לאבד לקוחות. נורא פחדתי שאנשים יאמרו רגע, כנראה משהו קרה לו. וברגע שהבנתי, במיוחד בנושא של שלום בית, שאנשים דווקא מתחברים לזה שבשלום בית נכון שאדם דתי מתעסק עם זה. הרגשתי פתאום איזשהו צוהר שנפתח, ואני אומר 'אוקיי, אני יכול לדבר, יכול להכניס אמירה כזאת, אני יכול להשתמש במשפט כזה, במקורות כאלה, לצטט'. אני רואה שאנשים יושבים וכאילו עכשיו נכנסים למופע קולנוע, אומרים 'עכשיו באו נשמע, הוא רוצה ללמד וזה מכניס המון'. אני מרגיש שהיום אני מצליח באמת להביא את האמת, האמת שאני מצאתי. היא מתלבשת בתוך האמת המקצועית, אבל האמת האמיתית היא שאתה יושב והכל כתוב, הכל שם, לא צריך לברוח מזה, היום זה שם'".
התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן ב-mako מדי סוף שבוע.