אודה ואתוודה, אני מאד אוהב את היהדות. גם את זו האורתודוקסית. אני לא מפחד שמישהו יחזיר אותי בתשובה, והרעיון לבלות שבת יהודית של מדיטציה רוחנית וחשיבה מעמיקה ומזככת די קסם לי. זו הסיבה שנעניתי למודעה שכותרתה הייתה "גם דתלש"ים (דתיים לשעבר) רוצים להתחתן, ומגיע להם".
המודעה הקפידה להסביר שלא מדובר בהחזרה בתשובה אלא במפגש פנויים-פנויות שחכמה יהודית בזוקה עליו כתבלין. אפילו המיקום – התנחלות מבודדת בדרום הר חברון - לא ממש הפחיד אותי. אין כמו לחפש את אהובת לבך על רקע נוף בראשיתי וקריאות מואזין. אז ארזתי את עצמי ונסעתי והשתתפתי ואפילו שרדתי בשביל לספר, והנה השורה התחתונה: היה מזעזע. עד כדי כך שאני חושב שאני האדם הראשון שהצליח לברוח מלב ליבה של התנחלות סגורה ואדוקה באמצע יום שבת.
תראו, דלות פיזית לא מפריעה לי, וכזו הייתה שם בשפע: קרוואנים, מיטות קומותיים, אוכל גרוע. שום דבר שלא עברתי בישיבה ובמילואים. גם "איכות כוח האדם" - אם נקרא לזה כך בעדינות או לא בעדינות: מדד הכפ"ס, כונפות פר סנטימטר - לא ממש העסיקה אותי. כל אדם וטעמו הוא בנשים, ובהחלט היו פה ושם בנות ראויות לשמן שאני מניח שיש מי שיימצא בהן חן וחסד. אז מה בכל זאת גרם לי לברוח בנסיעה מטורפת לש"ג שפתח לי את השער בהלם, ומשם במהירות היסטרית אל חיקה החמים של הריקנות התל אביבית?
א. לא היו שם דתל"שים
מרבית הבנים היו בוגרי תיכון דתי-לייט, שלא ממש העסיקו את עצמם בקונפליקטים רוחניים. הבנות? אוסף הזוי של בעלות תשובה מתחזקות או סתם כאלו שגדלו בבית דתי ואיכשהוא "התפלק" להן לנסוע פעם בשבת. כל הבנות בשולחן שלי הגדירו את עצמן כדתיות לגמרי או בעלות תשובה. אז אמנם לא היו שם תלמידות אולפנה פרופר, אבל מצטער, גם הז'אנר שנקרא "דתיות מזדיינות" - כאלה ששומרות הכל עד שהן פוגשות גבר שמוצא חן בעיניהן – לא ממש עונה להגדרה "חילוני".
ב. יהדות בגובה דשא
הרב שמואל אליהו הוא איש חביב מאד, אלא מה? יש רבנים שבורכו ביכולת דיבור, בצורת חשיבה מקורית, בשכל חריף. לרב שמואל אליהו אין אף אחד מאלו. ובכל זאת, הוא השמיע באוזנינו דברי תורה ברצף. להזכירכם, אני באתי בשביל התורה (נו טוב, גם בשביל לחפש בת ישראל כשרה), אבל להשמיע בבת אחת את כל אוסף הקלישאות היהודי-חרדי? "הבנות שלי התחתנו בלי להכיר את החתנים שלהם, והיום הן מאושרות לחלוטין"? "גם אם תהיה חמש שנים עם בחורה לא באמת תכיר אותה"? כבוד הרב, זה שאנחנו לא שומרים שבת לא אומר שהפכנו למפגרים.
איך שנהיה שקט, פצחה אשתו השדכנית באוסף הקלישאות הפרטי שלה, ומלאה אותנו בעצות אודטה לאינסטנט זוגיות, שנבלעו על ידי בעלות התשובה בעניין רב. שניהם הסתובבו כל הארוחה עם חיוך של קירוב רחוקים מאוס ו"הפיצו אור על סביבתם". אני חיפשתי שקית הקאה.
ג. דיבורי זוגיות במשך שש שעות?!
חברים, זה מה שמתנחלים חושבים שיעזור לחילונים? לא יכולתם לתת לנו קצת רוח, נפש, יהדות ברמה גבוהה - ולקוות שהנשמה שלנו תרגיש לבד מה היא צריכה לעשות עם הגברת החמודה שיושבת בספסל ממול?
תסתכלו עליהם, ובבקשה אל תראו אותנו
כן, אני קצת מגזים. אנשי "ראש יהודי" הם בסך הכל קבוצת מתנחלים חביבים ובנות שירות-לאומי שמתייחסים אלינו בדיוק כמו שהם מתייחסים לחיים שלהם: כאוסף של קלישאות דתיות לאומיות חבוטות. אצל בת אולפנה דתית בגיל טיפש עשרה, הרב שמואל אליהו הוא בטח "מקובל", אשתו הנוקדנית היא "שדכנית ורבנית-זוגיות מדופלמת", כל בעלת תשובה שעשתה קורס בפסיכולוגיה היא "מבינה בנפש האדם", ו"זוגיות" הוא משהו שנע בין חלוקת קלפי טארוט לסיפור חסידי על הבעל-שם טוב.
"ראש יהודי", קחו עצה שלי - ותרו על דתלש"ים וחזרו לבעלי תשובה, זה המקום שאתם טובים בו. הם מסתנוורים בקלות, פוערים פה משתאה לכל שטות יהודית שהם שומעים מאדם בעל זקן עבות, ואחרי הרצאה של שעה וחצי מוכנים לתת לרבנית אליהו לשדך להם את מי שנראה לה לנכון. אותנו תעזבו לחפש אהבה במקומות שהיינו רגילים אליהם. או כמו שסבתא שלי אומרת "עדיף דייט אחד עם צפונית מכפר שמריהו, משבת שלמה עם הרב שמואל אליהו".