חמש מחשבות על פרשת "בוא"
- זה קורה. בפרשת "בוא", אחרי מאות שנים של שעבוד, העם יוצא ממצרים. לפעמים זה לוקח זמן ויש אתגרים בדרך, אבל ההיסטוריה צועדת בכיוון הנכון.
- בפרשה מופיעות 3 המכות האחרונות מתוך 10 המכות. גם עכשיו הלב של פרעה לא מאפשר לו לשחרר את עם ישראל. בכל פעם מחדש הוא מסכים ואז מתחרט. יש לנו פה הזדמנות להציץ ללב של רשע ולראות איך הוא מחליט נכון ואז חוזר בו, בכל פעם מחדש.
- בני ישראל מקבלים מצווה ראשונה באמצע הדרמה ההיסטורית – קידוש החודש. להרים את הראש לשמיים ולהכריז על חודש חדש. פרשנינו מסבירים שזו מצווה שמשמעותה התחדשות, כמו הירח, בכל פעם מחדש. אגב, השבוע ציינו את ראש חודש שבט. חודש טוב.
- ועוד מצווה – ליל סדר. ליל הסדר הראשון נחגג בפרשה. כולם מתבקשים להישאר בבית פנימה ולא לצאת, ולהיות רק עם המשפחה. המהפכות הגדולות לא מתחילות בכיכרות אלא בין המטבח לסלון. עבור יציבות של אומה, צריך קודם כל יציבות של כל בית וכל משפחה, וככה המסע מתחיל.
- ולסיום – הפרשה מספרת לנו איך עוד אלפי שנים נספר על יציאת מצרים. כבר בזמן אמת, התורה מנציחה את הדברים ודואגת לעתיד: איך הילדים עוד ישאלו שאלות בליל הסדר, איך בתוך התפילין יהיה כתוב על יציאת מצרים. הפרשה מתארת מציאות, אבל תוך כדי התרחשותה – דואגת לחנך לאורה את דורות העתיד. שבת שלום.