פרשת "בשלח"
- לשבת הקרובה יש שם – "שבת שירה". הסיבה היא שבשבת קוראים את פרשת "בשלח" שבמרכזה שירת הים, השירה הגדולה שעם ישראל שר אחרי קריאת ים סוף.
- שירת הים היא חלק מסידור התפילה, עד היום אומרים בכל בוקר בתפילת שחרית את אותם פסוקים מרגשים שבני ישראל אמרו רגע אחרי שיצאו מעבדות לחירות, וחצו את הים.
- חכמינו מסבירים שעולם הניגון הוא גבוה יותר מעולם הדיבור. אנחנו יכולים לספר על אירועים, אבל לשיר עליהם – זה הרבה יותר משפיע, לדורות. עם ישראל ראה את המציאות, ומפיו פרצה שירה.
- תחילה מתוארת השירה של משה רבנו, אבל אחר כך - השירה של מרים, שנחשבת לשירה ברמה גבוהה יותר. אצל הנשים השירה כללה גם כלי נגינה וגם ריקוד, כלומר כל הגוף השתתף בחוויה.
- אבל בפרשה יש גם חלקים אחרים, פחות אופטימיים. מיד אחר כך העם מתחיל להתלונן על התנאים, על המים ועל האוכל ולהתגעגע למצרים. זה מוכיח שבכל מצב אפשר לבחור את הפרשנות שלנו, רגע אחרי שהים נקרע – אפשר לבחור בציניות ובמרמור. אבל לדורות, לנצח, הפסוקים שזוכרים בעל פה ושמסמנים את השבת הזו, הם כמובן פסוקי השירה ולא התלונה. שבת שלום.