השבוע בתכנית "בכיוון אחר" ("ערוץ הידברות" – 97 בהוט ויס) מתארחים גיל עקיביוב ועובדיה חממה. עד לפני כמה שנים הייתי מאותם יודעי חן שהכירו את עובדיה חממה ואת יצירתו העשירה. הוא אמנם החל את דרכו בלהקת מוסקבה ביחד עם זאב נחמה, אבל קריירת הסולו שלו לא ממש המריאה. מעטים הכירו אותו לעומק. רק באלבומו החמישי, "שמים וארץ", הוא זכה להכרה בזכות "אנא בכוח" ומשם החל לפנות יותר לכיוון המוזיקה היהודית. שותפו לאורך הדרך, לאורך שנים ארוכות, היה גיל עקיביוב שהוציא בעצמו שלושה אלבומים, חלקם בשיתוף חממה. הוא התפרסם בפסטיבל שירי הילדים כשביצע עם צביקה פיק את "הסבון בכה מאוד", שר בלהקה הצבאית והתקרב ליהדות ברבות השנים. הוא היה פסנתרן ומעבד מוזיקלי באלבומים של חממה. חממה עצמו כתב לו מספר שירים, והקשר הלך והתהדק. בשנה האחרונה הם הלכו צעד נוסף קדימה כששיחררו אלבום משותף בשם "הנוצה".
עובדיה, בתור אחד שמכיר את האלבומים הראשונים שלך, אי אפשר לקרוא לזה מוזיקה יהודית כי אז עוד לא קראו למוזיקה יהודית ככה. קראו לה מוזיקה חסידית, קראו לה פיוטים, אבל הרוחניות תמיד הייתה שם כשעשית את המוזיקה הזאת. איך הגדרת אותה בינך לבין עצמך? מוזיקה רוחנית, יהודית? מה היה האינפוט?
עובדיה: "תראה, אמן באופן כללי, ואני מקבל על עצמי את ההגדרה של אמן בנפש, הוא אדם שמחפש קודם כל משמעות. אמנות בשבילי היא לא בידור, היא סוג של דרך חיים שאת השאלות שלי ואת החיפושים שלי ואת הרוחניות שלי ואת היהדות שלי אני מבטא דרך המוזיקה שלי. כמובן, עם השנים זה התבטא בצורה יותר יהודית. זה הלך וקיבל כיוון מאוד מסוים, אבל גם בהתחלה, למרות שזו הייתה מוזיקה יותר אישית, נכון, אבל עם גיל הנעורים, גיל העשרים, גיל הצבא אז - אתה עסוק בדברים אחרים בגיל ההתבגרות, בשאלות פילוסופיות שכאלה, ותמיד עסקתי בזה. בעיקר בלי שהנקודה היהודית ממש הייתה שם. אבל אין שם שום שיר שאני יכול להתבייש בו. אין שם מילים לא נקיות, אין רעיונות, ולכן זה כן יהודי במובן מסוים. זה היה טיפה יותר ילדותי או בוסר כזה אבל אני בהחלט יוכל לראות את הדרך שעשיתי, ברוך ה'".
באמת אתה אומר שאתה אמן בנפש אבל הקמת את להקת מוסקבה. אתה וזאב נחמה הייתם חברים באותה תקופה. חשבת להיות אמן או שזה היה משהו כזה טבעי?
עובדיה: "הרב קוק כתב משפטים שאני מוצא בהם את עצמי, שהוא ממש מגדיר אותי בהרבה מהסיטואציות. אחד מהם הוא: 'מי שאמר עליי שנשמתי קרועה, יפה אמר'. ומהבחינה הזו אני חושב שכל אדם - יש לו את הדברים שיש בהם התנגשות של ערכים או שאלות או של צמתים".
מהי ההתנגשות שאתה חווית באותה תקופה?
עובדיה: "אני נצר למשפחה מסורתית אמנם, אבל גם נצר למשפחה שמושרשת עמוק בתעשייה, או במסחר, כמו שאומרים. וציפו ממני לעבוד בעסק. אבי בהתחלה התנגד מאוד לכל נושא המוזיקה. הוא מאוד היה בעד הכיוון של לימודים ואפילו דחף לזה. אבל לקטע של המוזיקה הוא התנגד. ולי זה היה הפוך. לא רציתי לעבוד בעסק כזה וזה נראה לא שייך, והרגשתי שאני דג של מים מתוקים שזורקים אותו לים הגדול. בסוף זה הגיע לדרך אמצע כזאת".
לפני שנגיע לנקודת האמצע, אני רוצה לשאול אותך - גיל: אתה התפרסמת בתור הילד המאוד חמוד ששר עם צביקה פיק את "הסבון בכה מאוד" בפסטיבל הילדים. מה אתה זוכר מאותם ימים?
גיל: "לא הרבה. אני זוכר שהכל התחיל, למעשה, כשרציתי לשיר בפעם הראשונה בחתונה של אחותי. היא התחתנה כשהייתי ילד. בבית לא ידעו שאני שר, לא ידעו על מציאות כזאת. בכיתה הייתי קצת שר. וככה זה התחיל: עליתי, שרתי ושמה בעצם נודע למשפחה שאני שר".
אז המשפחה דווקא עודדה אותה, בניגוד לעובדיה.
גיל: "כן, זה היה ככה. גם הייתי ילד, לא בגיל של עובדיה".
עובדיה: "הוא היה גם ילד פלא ואני לגמרי לא. אני נלחמתי בכל החסרונות שלי כדי להיות מוזיקאי, והוא פשוט מוזיקאי מוכשר, נולד לזה".
אז גם הילד לא עבר וגם הפלא לא עבר, אני רואה. איך זה התפתח מבחינה מוזיקאלית?
גיל: "אז בפסטיבל הילדים התחלתי לשיר בצורה יותר רצינית. בכל זאת, להתקבל לפסטיבל היה סוג של הגשמת חלום לילד, מתוך כמות הילדים שהגיעו לבחינות. אחר כך המשכתי ללמוד. למדתי פסנתר ואולי שנה-שנתיים אחר כך התחלתי להלחין, וזה התחיל להתפתח. הייתה תפיסת עידוד מצד ההורים, בניגוד למה שעובדיה מספר. אבא שלי זכרונו לברכה מאוד דחף אותי, אם זה בלימוד, אם זה בלקנות ציוד. זה היה בזמנו אולפנים ביתיים טייפ ארבע ערוצים. כך יצא שבגיל מאוד צעיר התחלתי לכתוב שירים, להקליט אותם, ניסוי ותעייה, וככה זה התקדם במהלך השנים".
אפילו הקלטת דיסק ראשון. אבל לפני שנשמע מה קרה איתו, עובדיה, מתי הייתה נקודת החיבור המשמעותית שלך אל היהדות? אם אני זוכר טוב, זה היה בתקופת האוניברסיטה, נכון?
עובדיה: "כן. במסגרת הפשרה שלי עם אבא שלי אז סיכמנו שאני אלמד מה שאני רוצה ולא מה שהוא רצה שאני אלמד - כמו כלכלה, אתה יודע, כל הדברים המשעממים האלה. אז אני למדתי להנאתי מדעי הרוח, עשיתי B.A. כללי, אוסף הקורסים המעניינים ביותר שיכולים להיות עבור נער בן עשרים ואחת. למדתי פילוסופיה כללית ופילוסופיה יהודית, ספרות וגיאוגרפיה - זה היה מדהים. אבל למדתי באוניברסיטה גם קבלה או ספר הזוהר. כמובן שסוג הלימודים שמה הוא סוג מאוד מסוים. אבל תחשוב שבן אדם שבא מרקע מסורתי אמנם, אבל די חילוני. פתאום הרגשתי שאני באוניברסיטה פשוט נולדתי מחדש, כאילו זכיתי להארה מאוד חזקה. אני פשוט זוכר שאני נהניתי בלימודים בצורה בלתי רגילה".
עובדיה: "תראה, אני גם הרגשתי שאני נולד מחדש, גם למדתי קצת יהדות, גם הכרתי את אשתי שם בקורס של חמישה אנשים, בקורס לספר הזוהר. אני חושב שאת כל המטען הזה לקחתי לחיים שלי וזה היה מאוד משמעותי, זה היה צומת מאוד משמעותי".
גיל, אחרי שאתה מתחיל להקליט את אלבום הבכורה, אתה מתחיל לחוות תהליך של תשובה. אתה מגלה את היהדות.
גיל: "הגעתי לאולפן המיתולוגי של ניסים אולגה והייתי ממש חייל משוחרר, אפשר לומר, והתחלתי לעבוד שם. בדיוק אז ניסים היה בתהליך של תשובה. בתוך תהליך התשובה שלו, המשכנו להיות חברים טובים והתחלנו לדבר בנושא. זה היה סיפור ארוך. הגיעו קבוצה של חבדניקים שהפתיעו אותי והזמינו אותי ככה בסוג של תכנון כנראה, שאני אגיע לשם, והניחו לי תפילין".
מה הכי תפס אותך אצלם?
גיל: "סיפור ארוך. אני חושב שמה שתפס אותי היה הסיפור של הספרים. היה משפט על ספרים, למי שייכים הספרים, והראו את זה בחדשות, בטלוויזיה. ואני זוכר שהמראיין שם התחיל לשאול שאלות, ואמרו לו: אל תשאל שאלות, בוא תצטרף לריקוד, תגיד 'לחיים'. ואני זוכר ששאלתי את אמא שלי במי מדובר, 'מי הדוסים האלה?'. אז היא אמרה לי: אלה חבדניקים. אז אמרתי לה: חבל שלא כולם כאלה, כל הדוסים. תראי כמה נחמדים הם. ואז זה כזה תפס אותי, אבל מה שבאמת תפס אותי - אני חושב שזה היה תהליך ארוך. אני לא יכול להגיד לך בדיוק. בהמשך, בעומק התורה כמובן, תורת החסידות, הרבי, הגישה של הרבי לחיים בכלל. והרעיון הזה שאני, אולי באיזשהו מקום חיפשתי משמעות באותה תקופה, ולחשוב שיכולתי לקחת את האומנות, את המוזיקה, ולא לנטוש אותה, אלא להפך, לחבר אותה למשהו משמעותי, משהו שיש לך מה לומר איתו - זה סוג של מהפכנות שלא הכרתי אותה לפני כן, של הרבי, שזה, אפשר לומר, מאוד משך אותי. תוסיף את זה לחסידות ואת כל מה שמסביב".
מצד שני, יש לך אלבום מוכן. אלבום בכורה שהוא כמעט גמור. שהוא רק מחכה שתוציא אותו.
גיל: "נכון, זה עוד עניין. זאת אומרת, התחלתי להתקרב בתמימות מתוך מקום שתפילין הן לא משהו שמזיק. וכך הגעתי ליהדות ולחסידות, ובתוך כל התהליך הזה, שהוא לא היה קצר, השינויים התחילו לבקוע מבפנים. זאת אומרת, לא באתי בהצהרה שאני עוזב הכל. ידעתי שבשלב מסוים - זה כבר מה שכתבתי לפני כן, טקסטים שנכתבו עבורי - ומה שאני היום באותו מצב, אני לא מרגיש אמיתי עם מה שאני שר. למרות שהייתה שם השקעה מאוד משמעותית מבחינה מוזיקלית ועיבודים, אבל נאלצתי להניח את זה, לשים את זה בצד. בעצם לא סיימתי את אותו אלבום, אבל חלק מהשירים של האלבום הראשון שלי הם שירים, אפשר לומר, שגויירו".
עובדיה, אם גיל מספר פה על תחילת גילאי העשרים שבהם הוא ככה עזב את העולם הקודם, עולם החומר, ועבר לעולם הרוח. אצלך, זה היה קצת שונה. כי אתה, אחרי לימודי הפילוסופיה והרוח, כן עברת בסופו של דבר לחברה המשפחתית, שהיום אתה מנכ"ל משותף שלה.
עובדיה: "תראה, מתישהו אתה צריך להתחיל לעבוד ולהתפרנס, אז גם פה אני הגעתי לסוג של תובנה מסוימת. תראה, גם גיל, למשל, שזו דוגמה טובה, שהוא מתפרנס מהמוזיקה שלו - אז יש הרבה נקודות שהוא עושה אותן בתור פרנסה. גיל הוא מאלה שלא מורידים את עצמם נמוך מדי, אבל יש כאלה שהם נאלצים לעשות כל מיני דברים שהם יותר מתפשרים עם האמנות שלהם כדי להתפרנס. אז אצלי החלוקה הייתה מאוד ברורה: הפרנסה באה ממקום אחר ובאמנות אני מאה אחוז נטו עושה מה שאני חושב שאני צריך לעשות מבלי להתפשר, בלי לרצות אף אחד, בלי ללכת עד הסוף עם הראש בקיר. זה תלוי רק במה שהנשמה שלי אומרת לי שנכון כרגע לעשות".
לראיון המלא עם עובדיה חממה וגיל עקיביוב צפו בראש העמוד. התכנית "בכיוון אחר" משודרת מדי יום שלישי ב-23:10 בערוץ הידברות (ערוץ 97 בהוט ויס) ובמקביל גם כאן בmako- מדי סוף שבוע.