"הרקיע השביעי" (יח``צ: יח"צ)
הרקיע השביעי | יח``צ: יח"צ

הבשורה על ירידתה של "הרקיע השביעי" מהמסך האמריקאי התקבלה אצלי בצער רב וביגון קודר. קצת מביך אמנם, אבל אין מנוס מלהתוודות על חיבתי העזה לסדרות נוצריות, קיטשיות ועמוסות מוסר השכל דוגמת "בית קטן בערבה" ו"ד"ר קווין רופאה במערב".

"הרקיע", למי שלא מכיר, מגוללת את קורותיה של משפחת קמדן – התגשמות החלום האמריקני, הלבן, הנוצרי והבורגני: אריק ואנני נשואים מגיל 18 ובכל זאת מאוהבים בטירוף. הוא כומר פרוטסטנטי וחתיך מעלף במשרה מלאה, היא עאלק פמיניסטית ולכן עומדת על זכותה להיות עקרת בית למופת וליהנות מספונג'ה, בישולים וניגוב אפים מנוזלים. הזוג קמדן לא מאמין בהמצאה השטנית הקרויה אמצעי מניעה, ולכן יש להם שבעה ילדים, שכולם מעריצים את הוריהם, חולים על הכנסייה, שומרים על בתוליהם עד החתונה ובטוח היו מביאים את "סופר נני" לפשיטת רגל.

אז אם הכל מושלם, על מה כבר אפשר למרוח 11 עונות? ובכן, בכל פרק מתעוררת דילמה מוסרית ומתרחשת מעידה (או שמא מעידונת) רוחנית של אחד הילדים. בסוף הפרק אנחנו עדים לחזרה בתשובה על כל שלביה: עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד. הכל כמובן מצופה בדמעות, חיבוקים נרגשים והכי חשוב – מוסר השכל.

צדיקים חסרי מנוח

"הסדרה הזאת החזירה את האמון במוסד המשפחה" התרגש אתר האינטרנט "בליפנט", ובאתר אחר כונתה הסדרה "בוורלי הילס 90210 רק בלי הסטיות". מעריצי "הרקיע" טוענים שבעוד סדרות נעורים אחרות נסחפות לעלילות מופרכות של סמים והריונות לא רצויים, כאן התמודדו עם דילמות אמיתיות של בני נוער, כמו כישלון במבחן ואהבה ראשונה. אחרים טוענים שריבוי הילדים במשפחת קמדן והשוני ביניהם אפשר לכל צופה להזדהות עם הדמות שקרובה לליבו. אבל התשובה הנפוצה ביותר לשאלת סוד הצלחתה הייתה: "בעולם המשוגע הזה, טוב שיש פינה אחת בטלוויזיה שבה אפשר לקבל תקווה והשראה רוחנית".

ואכן, כשההשראה הרוחנית הזו הלכה ואזלה - הסדרה עברה להתמקד בסקס והילדים פרקו עול בתחום המיני - הצופים התחילו להיעלם. הם לא ביקשו עוד "דוסון קריק" או "או.סי". הם רצו את הפינה המשפחתית החמימה שלהם עם ערכי המוסר הישנים והטובים. הטעות הזאת של יוצרי הסדרה הביאה לגסיסתה האיטית. אבל אי אפשר לקחת מ"הרקיע" את העובדה שהיא הייתה אחת ההצלחות הגדולות והממושכות בטלוויזיה האמריקנית.
הבייבי האחרונה של אהרון ספלינג זצ"ל - המפיק האגדי שהביא לנו מצד אחד יצירות מופת דוגמת "בוורלי הילס 90210", ומצד שני את טורי ספלינג (לא נשכח ולא נסלח) - נהנתה במשך רוב שנות קיומה מ-12.5 מיליון צופים לפרק.

פנטזיה לגיטימית

אז נכון, ייתכן שהיה נדרש נס בסדר גודל של ההליכה על המים, כדי לשכנע את אולפני אמריקה לתת זכות קיום למשפחה כה צדקנית-מוסרית-דביקה-מנומסת בעידן שאחרי "הסופרנוס". אחרי שכל העולם התאהב בדמותו של מאפיונר רצחני וגילה שאין באמת רוע מוחלט, מי יכול לשבת מול מנת היתר המסוכרת שנקראת "הרקיע" ולקחת אותה ברצינות? למרות כל האמור לעיל, אני יכולה.

כי עם כל המוסרנות הדביקה שלה, "הרקיע" הגשימה עבורי את החלום המתוק ביותר. נכון, לגיבורים שלה אין כוחות על טבעיים כמו ב"גיבורים" אבל יש להם אמונה, שמחת חיים ובעיקר אחד את השני – אוצרות שרובנו יכולים רק לחלום עליהם. החיים שלהם יציבים, בטוחים, שלווים ומספקים. וגם כשקורים אסונות, המשפחה מתלכדת יחד ועוטפת אותם בכל כך הרבה אהבה וחום.

גם אם אתם חושבים שסדרות כאלה צריכות להיכנס לקטגוריית "פנטזיה", מי אמר שאסור לפנטז. רק תחשבו רגע על המפגש עם המשפחה המורחבת בארוחת החג הקרובה, ותהיו כנים עם עצמכם: לא הייתם רוצים להיות, אפילו לרגע, חלק ממשפחת קמדן?