אחת המצוות היפות והמעניינות ביהדות היא מצוות כיבוד אב ואם. לכאורה מדובר בציווי פשוט, שלא לומר פשטני, אבל אם תפתחו את השולחן ערוך (ספר ההלכות לזמננו), תמצאו לא פחות ממאות הלכות בנושא שמבארות את המשפט הסתום. ובמילים אחרות - מה זה בדיוק "לכבד אותם"? אם הורי ביישו והכלימו אותי בנוכחות אנשים נכבדים, איך עליי להגיב? אם אבי מבקש ממני לקנות לו מאכלים אסורים, האם עליי לסרב או למלא את מבוקשו? אם הוריי מובטלים, אני חייב לפרנס אותם מכספי? האם מותר לקרוא להוריי בשמם הפרטי?...
אחד הסיפורים הידועים בתלמוד על כיבוד הורים מסופר דווקא על גוי, "עובד כוכבים" כלשון הכתוב, דמא בן נתינה שמו והוא היה אדם נכבד ותושב אשקלון. פעם אחת אבדה אבן ישפה בחושן של הכהן הגדול, והחכמים שיצאו לחפש אחר אבן חדשה, שמעו שיש אחת כזו אצל אותו דמא בן נתינה. הם הגיעו אליו, ביקשו לקנות ממנו את האבן ואף הציעו לו סכום הגון תמורתה, אך הוא סירב. מדוע? כי המפתח של התיבה בה נמצאה האבן היה מונח תחת מראשותיו של אביו הישן. הוא ידע שאם יזיז את הכרית על מנת להוציא את המפתח - אביו יתעורר, ולא רצה לצערו. חכמי ישראל העלו כל פעם את הסכום המוצע, אבל הבן הנאמן עמד בסירובו וסירב להעיר את אביו גם בעבור כסף רב.
רק כשאביו התעורר, הביא דמא לחכמי ישראל את האבן. הם חשבו שהסכום הוא המחיר הנקוב האחרון והגבוה אותו הציעו (אלף זוז), אך דמא לא ניצל את ההזדמנות, אלא זעק ואמר "איני נהנה מכבוד אבותיי כלום!". כלומר, הוא עשה את המצווה לשם המצווה ולא הסכים לקבל שכר גשמי תמורתה, לכן לקח את המחיר הראשון שהוצע לו כבר בתחילת הביקור.
בגרסה אחרת, המובאת בתלמוד הבבלי, הסיום שונה במקצת: בשנה שלאחר מכן נתן הקב"ה את שכרו של דמא בן נתינה כשנולדה לו פרה אדומה. מדובר היה בפרה נדירה ומיוחדת שבתקופת בית המקדש היו משתמשים באפרה על מנת לטהר אנשים שנטמאו בטומאת מת. כעבור זמן קצר מאז פשטה השמועה שבעדרו של דמא נולדה פרה אדומה. שוב התייצבו אצלו חכמי ישראל וביקשו לקנות אותה. אמר להם: "אני יודע שגם אם אבקש מכם כל ממון שבעולם - אתם תתנו לי. אבל אני לא מבקש מכם, אלא את הממון שהפסדתי בשביל אבא".