כמה קשה לדיקטטורה הסינית. רק לפני כמה שבועות, כשפורסם שהיא מתכוונת לקחת על עצמה את פרויקט מציאת התינוקות שאל גופם התגלגלו נשמותיהם של מנהיגים טיבטים - ובכך תקבע מי יהיו המנהיגים האלה בעתיד - הכריז הדלאי לאמה שממילא את המנהיגים הבאים של טיבט צריך לבחור מבין הנזירים המבוגרים, ושאולי הוא בעצמו יכריז על יורשו.
אם החוצפה הזאת של המנהיג הגולה של הטיבטים לא מספיקה, באה עכשיו ארה"ב ומעניקה לאותו חוצפן את אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר שלה, מדליית הקונגרס. לסינים ממש קשה להבין איך כל העולם מצדיע לטיבטי אחד ישיש, שכבר חצי מאה מצעיד את עמו בדרך של התנגדות בלתי אלימה נגד הכיבוש האכזרי שלהם, ונותר להם רק להדק עוד כפתור במדיהם האפורים.
אבל האמת היא שמדובר בעניין רציני. מאז שטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, נמלט מטיבט הכבושה ב-1959, הוא מתאמץ לעורר בעולם מודעות לחורבן הגדול שהכיבוש הסיני ממית על טיבט, חורבן שהוא בעיקרו תרבותי. סין הקומוניסטית אינה מוכנה שהטיבטים ימשיכו את המסורות הבודהיסטיות, מסורות שלא ניתן לדמיין את חיי הטיבטים בלעדיהן. כי במאות השנים האחרונות טיבט היא ממלכה דתית, שמנהיגה הפוליטי והרוחני הוא הדלאי לאמה. כל המערך החברתי של הטיבטים מושתת על ההיגיון של הבודהיזם הטיבטי, שעל פיו תכלית החיים היא הנירוונה והנזירים הם המממשים אותה, ועל כן ראויים לכבוד. ולשלטון.
העניין גם יותר מורכב מאשר נגלה במבט ראשון. ראשית, משום שיש בסיס לטענות הסיניות שטיבט מאז ומעולם הייתה חלק מסין: הטיבטים נתנו לחיילים סינים שליטה מסוימת באזור, לאחר שפירקו את צבאם ממניעים פציפיסטים. שנית, עם כל מלחמתה האכזרית בבודהיזם ובתרבות הייחודית, סין בכל זאת מפתחת את האזור ומביאה אותו אל תוך המודרנה – בייג'ינג משקיעה סכומי כסף אדירים בפיתוח תשתיות, ביניהן מתיחת קו רכבת שהגדיל בשנים האחרונות את הסחר ב- 75%; היא גם בונה בתי ספר: תחת התיאוקרטיה של הדלאי לאמה היו 95% מהטיבטים אנלפבתים!
הדלאי לאמה, שבתחילת דרכו דרש עצמאות, מוכן כבר שנים רבות להסתפק באוטונומיה תרבותית תחת שליטת הסינים. כל מאמציו הם תחת דגל של אי-אלימות, וב-1989 הוא קיבל פרס נובל על הנהגתו השקולה את העם הטיבטי. בטקס שנערך בסוף השבוע שעבר הביע הדלאי לאמה צער על המתיחות עם סין, ודרש שזו תעניק לעמו אוטונומיה משמעותית. נשיא ארה"ב בוש אמר שהדלאי לאמה הוא "סמל עולמי לשלום וסובלנות", "רועה לבעלי האמונה" וקרא לסין להזמין אותו לשיחות, שכן הוא "איש של שלום". האחראי על ענייני הדת בסין כינה את הענקת המדליה "פארסה".
מה שברור הוא שהזמן לא פועל לטובת הטיבטים. עם כל שנה שעוברת מעמיקה סין את החזקתה בשטח הטיבטי, ואת טשטוש התרבות הייחודית שהתפתחה בו. הדלאי לאמה, שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-72, מבין שלא נותר לו ולעמו עוד זמן רב להנות מהפופולאריות הרבה לה הוא זוכה במערב. לא רק זאת, טיבטים רבים היום מתחילים לפקפק ביעילותה של הדרך הלא אלימה, וישנן הערכות שכאשר המנהיג הנערץ ילך לעולמו, ירשו לעצמם צעירים טיבטים לפתוח במערכה אלימה של לוחמת גרילה כנגד סין.