בשעה 12 בלילה, עמדו עשרות אלפי ישראלים ועוד מאות מיליוני אנשים מכל קצוות הגלובוס והתנשקו לכבוד השנה האזרחית החדשה. התאריך היה ט"ו בטבת התש"ע, ואם גם אתם שואלים את עצמכם מה זה לעזאזל ט"ו בטבת התש"ע, אל תרגישו לא בנוח. כנראה שאתם לא היחידים. ט"ו בטבת התש"ע זו לא קללה בפרסית וגם לא ברכת happy new year בג'יבריש. זה התאריך שצוין בערב השנה האזרחית החדשה על פי לוח השנה העברי.
ההיכרות של רוב הישראלים עם הלוח העברי מסתכמת בשיר "בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד", נמשכת ב"בחשוון ירד יורה ועל גגי רקד" ומסתיימת בערך שם. רובינו חוגגים את החגים היהודיים, אבל אין לנו מושג איפה הם ממוקמים על הלוח העברי. על לחגוג יומולדת בתאריך העברי בכלל אין מה לדבר.
דווקא ליל השנה האזרחית החדשה, שבחלוף השנים איבד קצת את הנופך הנוצרי שלו והפך לחגה של הגלובליזציה, יכול להיות הזדמנות טובה לחזור למקורות ולהיזכר שיש לנו לוח עברי משלנו. כי כבודה של הגלובליזציה במקומה מונח, אבל אי אפשר שלא לתהות האם נגזרת הכרחית שלה היא שהלוח העברי, שמלווה את העם היהודי דורות ארוכים, יישכח. הנה הכרות קצרה עם עקרונות הלוח העברי, ושיהיה לכם ט"ו בטבת שמח.
יום הולדת לאדם
למרות ששמו של סילבסטר, הקדוש הנוצרי, נדבק בישראל לראש השנה האזרחית, מה שחגגתם למעשה בנשיקות ב-12 בלילה, זה את ברית המילה של ישו. כן, הספירה הנוצרית מציינת למעשה אקט יהודי, או במילים אחרות – את זה שחתכו לישוע'לה.
לוח השנה העברי לעומת זאת, מצא מאורע קצת יותר מרגש וגלובלי שראוי לספור ממנו והלאה את השנים החולפות – יום בריאתו של האדם הראשון, שחל , על פי המסורת היהודית בא' תשרי של השנה שבה נברא העולם. הספירה לפי שנות האדם נזכרת רק במאה הרביעית לספירה וקיימות מסורות וגרסאות שונות ומשונות לגבי מניין השנים המדויק, כך שאפשר לחלוק על הספירה, אבל העיקרון נשאר בעינו.
השנים בלוח העברי מצוינות באותיות. השנה למשל, החלפנו קידומת מס' ל-ע' ואנחנו בשנת תש"ע, או אם לדייק – התש"ע כשה-ה' מציינת 5,000, ת- 400, ש-300 וע-70 בקיצור – 5,770 לבריאת האדם. עם כל הכבוד למספר עגול כמו 2,010, איך אפשר שלא להתפתות לקרוא לשנה בשם שנשמע כמו קללה עסיסית?
ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד
על פי הלוח העברי, יממה מתחילה החל משקיעת השמש ומסתיימת בשקיעת השמש הבאה, בשונה מהלוח הגרגוריאני (הלועזי) שבו יממה מתחילה בחצות הלילה. המנהג הזה מסתמך, בין היתר, על כך שבבריאת העולם נאמר בסיום בריאתו של כל יום מימות השבוע – "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד". חכמי התלמוד הבינו שהכוונה היא שהיום מתחיל עוד מהערב. זו גם הסיבה ששבת למשל, נכנסת כבר בין השמשות של יום שישי וכך גם שאר המועדים בלוח היהודי.
התבוננות כזו על הימים מעניקה איזשהו מרחב לכל יממה. מזמן לחוץ שבו מנסים להספיק את המשימות היומיות האחרונות, הערב הופך למעין שלב הכנה לבוקר הקרב. מה שלא הספקתם עד שקיעת החמה, יחכה לבוקר הבא. הקטע הפחות נעים בכל הסיפור הוא ששבוע חדש לא מחכה לבוקרו של יום ראשון, אלא מתנפל עלינו כבר במוצאי שבת. במחשבה שנייה, כדאי אולי לשקול לאמץ את שיטת הלילה-יום רק באמצע השבוע.
זה רק אור הירח
החודשים בלוח העברי מבוססים על שינוי בצורתו של הירח. החודש מתחיל עם "מולד הירח" – כשהירח תלוי כסער דקיק באמצע השמיים. ירח מלא הוא סימן לאמצע החודש – ט"ו הוא היום ה-15, וכשהירח שוב מתמעט ונעלם זה סימן שהחודש נגמר. כל מה שאתם צריכים לעשות כדי לדעת באיזה שלב של החודש אנחנו, זה להרים את הראש ולהביט בשמיים.
ראש החודש במסורת היהודית נחשב למעין חג קטן. זה אומר שאם אתם מחפשים סיבה למסיבה, אולי תרצו לאמץ גם את המנהג לחגוג פעם בחודש, כל חודש. ביום הראשון של החודש נהוג ללבוש בגדים חגיגיים, להתפלל תפילה מיוחדת ואפילו לערוך סעודה טעימה. מנהג נוסף שכדאי לאמץ הוא "ברכת החודש" – בשבת שלפני כל ראש חודש נהוג לברך את החודש, לבקש בקשות ולאחל לעצמינו הצלחה לחודש הקרוב.
זה לא רק אור הירח (גם השמש בעניין)
הלוח העברי מבוסס על שילוב של מחזור הירח ומחזור השמש. הוא דומה ללוח הסיני ושונה מהלוח הנוצרי המבוסס על שנת שמש והלוח המוסלמי המבוסס על שנת ירח. שנת שמש היא סיבוב אחד של כדור הארץ סביב השמש, שמתבטא במחזור אחד של חילופי עונות, בעוד ששנת ירח היא 12 מחזורים של סיבוב הירח סביב כדור הארץ. שנה מעוברת – שנה בה מוסיפים חודש למניין החודשים – היא פיתרון אלגנטי של הלוח היהודי לבעיית חוסר ההתאמה בין שנת השמש הארוכה לשנת הירח הקצרה יותר.
הסיבה לקביעת שנה מעוברת כל כמה שנים, היא לשמור על קשר קבוע בין החגים לעונות השנה, להבטיח שהם ייצאו תמיד באותה תקופה בשנה – פסח באביב, וסוכות בסתיו.
על פי הגמרא יש עוד כמה ראשי שנים בלוח העברי חוץ מראש השנה, המוכר שבהם הוא ט"ו בשבט –ראש השנה לאילנות. ראש שנה אחר שמצוין בגמרא הוא א' ניסן – ראש השנה למלכים, שממנו ספרו את מניין שנות הכהונה של המלך. ראשי השנה השונים והתאמתם לתקופות השנה ולמחזוריות הטבע, מספרים שלכל דבר בעולם יש קצב משלו. לא כולם עובדים באותו הקצב. גלובליזציה, שמוזליזציה, בכל מקרה – לא כולם מתחילים את השנה בראש השנה. אפילו לא כשמדובר בראש השנה האזרחית.