בזמנים בהם שולטים פייסבוק, טוויטר, טוקבקים ובלוגרים, כשכמעט כל אחד מאיתנו הוא תחנת שידור מהלכת, "חוק לשון הרע" הוא הוכחה נוספת לכך שנבחרי הציבור שלנו מנותקים מהמציאות והמציאות מנותקת מהם. הגיע הזמן להודות בזה. הם פשוט לא מעודכנים, הפרלמנטרים המקסימים שלנו. ולמה להם, הרי המוכר והידוע תמיד היה מפלטו של הנבל (אופס... הלכו 300,000 ש"ח). במיוחד כשאותו מוכר וידוע מעלה סירחון בקדרת השחיתות כבר כל כך הרבה שנים, שאפילו אלף תוכניות תחקירים של רביב דרוקר לא יצליחו לחשוף.
וזה לא שנבחרי האומה שלנו שקרנים. להיפך, הם דוברי אמת. פשוט התפיסה שלהם לגבי אמת שונה משלנו. מבחינתם אמת היא שקר שעוד לא נחשף, וכדי שהוא יישאר לנצח באלמוניותו, הם משתמשים בשירותיו של יריב לוין - דקסטר של הכנסת. ביום משפטן מהוגן ומהוקצע, בלילה מחוקק חשוך ומסוכן (זהו, בקרוב אני נופל על המיליון...).
ערומה, חשופה ומדממת
אחד הדברים היפים בתנ"ך הוא הכיעור שלו. בתנ"ך אין צנזורה. המציאות מוצגת כפי שהיא: ערומה, חשופה ומדממת. והסיבה לשקיפות המלאה של הטקסט היא שלעורכי התנ"ך הייתה אג'נדה מאוד ברורה. לדידם האמת, ותהיה האמת המכוערת ביותר, עדיפה מהשקר הכי יפה בעולם. ולכן, כחלק מהאג'נדה הזו, הם חשפו בפנינו את כל הפגמים והשריטות של הגיבורים הראשיים במקרא. בלי לייפות, בלי לשכתב ובלי להשאיר שום פריים עכור על רצפת חדר העריכה.
אילו, למשל, חוק לשון הרע היה מחוקק בימים ההם, הייתה בהחלט סבירות גבוהה שיעקב ועשו, שני האחים גיבורי פרשת השבוע "תולדות", היו מגישים תביעת דיבה נגד עורכי התנ"ך. עשו בגין העובדה שהוא מוצג בפרשה כבהמה שעירה עם בעיית כולסטרול חמורה שמכריח את אחיו הצעיר להאביס אותו: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" (בראשית כ"ה, ל'); יעקב לאור הצגתו כמתחזה רך לבב שמתחפש לאחיו שנוא נפשו כדי לגנוב ממנו את הבכורה: "ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר, הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (שם כ"ז, כ"ב).
המזל שלנו הוא שלעורכי התנ"ך היה יותר חשוב לשמור על האמת מאשר לשמור לגיבוריהם על התחת. רק בזכות החתירה הבלתי מתפשרת הזאת לאמת, אנו יכולים להבין היום שאולי הסיבה ההיסטורית בגינה נלחמו העם העברי והעם האדומי לאורך השנים הייתה ניסיונם הנואש של שני הלאומים הללו להשתחרר מזרע הפורענות של אבות אבותיהם, עשו ויעקב, שנזרע אי אז בערבות כנען העתיקה.
מסנן את ההיסטוריה
חוק לשון הרע הוא רע כי הוא מסנן את ההיסטוריה. וכשאני מדבר על היסטוריה אני לא מתכוון לטוקבק פה ושם, אלא לתחקירים חשובים ועקרוניים שלא יצאו לאור לעולם. למשל התחקיר על הנשיא שאנס שלא יצא לאור לעולם, או התחקיר על ראש הממשלה שגנב שלא יצא לאור לעולם, וכמובן התחקיר על המזכיר הצבאי שהשתלט על קרקעות לא שלו, שגם לצערי לא יצא לאור לעולם.
אני לא יודע מה התפיסה ההיסטורית של יריב לוין. אני, בכל אופן, לא רוצה שהדורות הבאים ילמדו בשיעורי היסטוריה על מציאות מכובסת וסטרילית שמוקפת בשומרי סף שאינם מאפשרים לאמת להיכנס. לי כן חשוב שלעתיד לבוא הילדים שלנו ידעו מה השורשים שלו, גם אם הם רקובים ומעלים רימות.
ועוד משהו קטן לסיום. אם כבר הכנסת כל כך להוטה לחוקק חוקים דרקוניים, אני מציע להם למתוח את היריעה ולחוקק גם את "חוק לשון הטוב", לפיו כל מי שכותב משהו טוב על נבחר ציבור חוטף תביעת דיבה. נראה אותם אז מצליחים להוציא מאיתנו כסף!