השבוע הסתננה קבוצת מתפללים לקבר יוסף, בתקרית טרגית שהסתיימה במותו של בן יוסף לבנת, ופציעתם של חמישה מחבריו. ארצנו הקטנה מלאה במקומות בעלי חשיבות היסטורית מפוקפקת, המושכים אליהם עולי רגל רבים. האם קבר יוסף הוא אחד מהם, או שהאתר המדובר הוא אכן קברו של אחד מאבותינו?
אמנם אין בידינו הוכחות מוצקות שאכן עצמותיו של יוסף קבורות במבנה העתיק, אבל בדקנו את הממצאים הספרותיים והארכיאולוגיים שהצטברו במשך מאות רבות של שנים. אבל נתחיל דווקא בעבר הלא רחוק. "ביום האחרון של מלחמת ששת הימים הגיע אליי הרב הראשי של צה"ל, הרב שלמה גורן", מספר פרופסור זאב צחור, נשיא המכללה האקדמית ספיר. "אני הייתי מילואימניק חי"ר בחטיבה 5 שהשתתפה בכיבוש שכם. הרב גורן הגיע עם הג'יפ שלו ואמר: 'תראה לי איפה זה קבר יוסף'. הוא ידע על המקום. איתרתי את הקבר במפה ונסענו.
"הגענו למבנה שהיה קדוש למוסלמים. זה היה מקום די רעוע. היה שם שומר ערבי זקן. על הרצפה היו שטיחים וארונות עם ספרים. הרב גורן גרש את הערבי, ומי שהיה איתו מהרבנות הצבאית סימן את גבולות המקום הקדוש ליהודים באבנים. כעבור חצי שעה בערך הם הסתלקו".
מאז נמצא קבר יוסף בשליטה ישראלית, אם כי מאז הסכמי אוסלו הוא למעשה מובלעת בתוך שטח בשליטה פלסטינית.
קדוש ליהודים, נוצרים ומוסלמים
בניגוד לקברים אחרים, לקבר יוסף מסורת ארוכה ומפוארת. אולם המסורת, כפי שמספר לנו פרופסור אלחנן ריינר מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, איננה מסורת לאומנית. להפך, ממצאים היסטוריים מעידים שבמשך דורות היה קבר יוסף מקודש לכל יושבי האזור, מוסלמים כיהודים, ועורר עניין גם בקרב עולי רגל נוצרים שעשו דרכו את דרכם מירושלים לגליל.
המסורת על קבר יוסף מתחילה בספר יהושע. על פי המסופר שם, יוסף נקבר בשכם על ידי בני ישראל לאחר שהתנחלו בארץ. יוסף, שהיה המשנה למלך מצרים, השביע את בני ישראל שיעלו את עצמותיו ממצרים. ואכן כאשר יצאו בני ישראל ממצרים הם לא שכחו את הבטחתם, לקחו איתם את עצמותיו יוסף ולא נפרדו מהן במשך 40 השנים ששהו במדבר. כאשר נגמר כיבוש הארץ קברו בני ישראל את יוסף בחלקה שקנה יעקב אביו. "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה ויהיו לבני יוסף לנחלה" (יהושע כ"ד, פסוק ל"ב). לכן, קבר יוסף הוא אחד משלושת האתרים עליהם מצוין בתנ“ך בפירוש כי נקנו בכסף מלא (השניים האחרים הם מערת המכפלה ומקום בניית בית המקדש).
לדברי ריינר, הרישום הקדום ביותר שבידינו בו מוזכר קבר יוסף מופיע אצל הנוסע מבורדו, חיבור מסע שנכתב בשנת 333 לספירה. בחיבור מסופר כי בתחתית הר גריזים ישנו מקום הנקרא קבר יוסף. באותה המאה נזכר הקבר גם על ידי אב הכנסייה אוסביוס איש קיסריה, באונומסטיקון (רשימת שמות מקומות) המקראי שכתב. אוסביוס מספר כי בפרברי ניאפוליס (שמה היווני של שכם) נמצאת שכם המקראית ההרוסה, ושם נראה קבר יוסף. גם במפת מידבא, מפת פסיפס ענקית בת המאה החמישית הנמצאת בירדן, ניתן להבחין בקבר יוסף ממזרח לשכם.
במאה ה-14 מספר נוסע גרמני בשם ווילהלם מבולדנסלה (Boldensele) כי יהודים עולים לרגל למקום. ר' יצחק אבן אלפארא, נוסע יהודי בן המאה החמש עשרה מספר דווקא על הנוכחות המוסלמית במקום. הוא מספר כי הם, "הגויים", שומרים על המקום. הדיווחים על קבר יוסף נמשכים כל העת ברציפות עד לעת האחרונה. לדברי ריינר, בעבר הקבר תפקד כחלק מתרבות מקומית משותפת לתושבי הסביבה.
כיום, כאמור, אזור הקבר נמצא בשליטה ישראלית, אבל בתוך שטח A הפלסטיני. צה"ל מאפשר למתפללים יהודים לבקר במקום תוך תיאום ואבטחה, אם כי חסידים רבים מסתננים לאתר ללא תיאום. השבוע, הסתננות כזו הסתיימה באופן טרגי. יש לקוות שזו תהיה הפעם האחרונה.