בטח גם אתם הזדעזעתם מ"האם כולם בוגדים", הסרט ששודר בתחילת השבוע בערוץ 2 והציף על פני השטח את גועל הנפש שמתרחש במקומות רבים. אבל בין אם זה נגע לכם אישית ובין אם לא, שימו יד על הלב ותחשבו שנייה - האם גם אתם בוגדים? יכול להיות שעד היום לא ידעתם את זה, אבל יש מצב שהתשובה חיובית.
לפני כמה שנים ראיינתי זמר נשוי (היום כבר לשעבר) במגדלי עזריאלי בתל אביב. מיד כשנכנסנו הוא ירה מבלי לחשוב "וואו, כמה חתיכות... אם הייתי מבקר כאן כל יום - נראה לי שהייתי מתגרש תוך שבוע". כמובן שהערתי לאיי.קיו המזמר שזה לא מאוד חכם להגיד משפט כזה ליד עיתונאי, אבל יותר מזה הצטערתי שככה הוא חושב, ושכנראה ששבועת האמונים שנשבע לאשתו שווה בעיניו כקליפת הפיסטוק. כי בעיניי - אמירה כזאת נחשבת כבגידה לכל דבר.
נמצא בכל מקום, גם אם לא תמיד הדברים נאמרים באופן בוטה. אם גבר לוטש עיניים במשך דקות ארוכות במחשוף של זו שיושבת שני שולחנות לידו בבית הקפה וממלמל "מה הייתי עושה לה", ואחרי דקה מקבל אס.אמ.אס געגועים מאשתו (מקרה לא בדוי - קרה לי בשבוע שעבר כשישבתי עם בן שיח אחר במסגרת העבודה), זה סוג של בגידה. לא פיזית, אבל בהחלט נפשית; ואם אישה מצ'וטטת במחשב עם גולשים שהיא לא מכירה ומקפידה להסתיר את זה מבעלה או מהחבר - זו סוג של בגידה; ואם הבעל גולש באתרי פורנו בלילה, הרבה אחרי שאשתו והילדים הלכו לישון - זאת האמ-אמא של הבגידה. ומעניין למה דווקא הם נחשבים לאתרים הפופולריים והרווחיים ביותר באינטרנט.
לא מזמן דיברתי על זה עם חבר טוב, שתהה מה כל כך טוב ביהדות. אמרתי לו שסתם לדוגמה, ללא המסגרת הברורה, הכללים וההכוונה הרוחנית - יש אנשים שיכולים לבגוד בקלות מבלי להבין לעומק את מהות הזוגיות. הוא טען כמובן שהוא לא בוגד ושהוא מסתדר בלי טובות מהיהדות. שאלתי אם הוא מקפיד שלא להיכנס לאתרי פורנו. כמובן שהוא לא הכחיש, אבל טען בתוקף שזאת לא בגידה. "ואיך היית מגיב אם היית תופס את החברה שלך גולשת באתרים כאלה, רק של גברים שריריים וחטובים?", שאלתי. לא הייתה לו תשובה.
בגידה, מה לעשות, היא לא רק אקט פיזי, היא בעיקר עניין נפשי. הרי אם מישהי נשואה "רק" מתאהבת במישהו שהוא לא בעלה, נפגשת איתו בחשאי אבל לא מגיעה למגע גופני - מה דינו של הקשר הזה? האם זאת בגידה? אתם יכולים לנחש לבד את התשובה.
גם המרואיינים קורעי-הלב בסרט שנבגדו בעבר לא דיברו על הבגידה הגופנית, אלא בעיקר על הפן הנפשי. משבר האמון, ההסתרה, הולכת השולל, ההבנה שבראש של בן או בת הזוג עברו דברים אחרים לגמרי ממה שהם חשבו - כל אלה תפסו מקום הרבה יותר חשוב, ובצדק, מהאקטים הגופניים. כי יותר מזה שאנחנו צירוף של רגליים, בטן, ידיים וראש - אנחנו בעיקר מכלול אחד, נשמה אחת. הלב הפיזי שלנו לא באמת אוהב, הוא סתם מזרים דם לשאר חלקי הגוף. זאת הנשמה שאוהבת. זאת הנשמה שנפגעת.
כמה משמח לראות שגם כאן, אלוהים ידע כמובן כיצד למנוע מצבים בעייתיים כאלה. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" ציווה אותנו בתורה, מתוך ידיעה שהכל מתחיל בעיניים. אם תתורו אחרי עיניכם, בהמשך תתורו גם אחרי לבבכם ואז כבר תזנו אחריהם. ובמילים אחרות - עבירה גוררת עבירה. לכן יש את אחד הכללים הבסיסיים ביהדות - שמירת העיניים.
ברור שאנחנו צריכים לשמור את העיניים שלנו הרחק ממקומות בעייתיים ולהקדיש את כל האהבה ומה שמסביבה לבת או לבן הזוג בלבד. מדובר כמובן בהתמודדות יומיומית, כי במיוחד במקומות הומים - לאן שלא תסתכלו תראו מחזות לא צנועים. אבל זה בהחלט אפשרי. הרי העיניים יכולות להתמקד בעוד אלף נקודות מסביב ולאו דווקא במקומות הבעייתיים. וכשהן לא משוטטות מאליהן, מתוך הבנה שיש לך בבית את היהלום היקר בעולם ושכל הדברים האחרים לא מעניינים ולא רלוונטיים בכלל - גם הקשר עצמו מתנהל בפסים בריאים הרבה יותר, ולא מתקרב אפילו לתהומות הזוועה שאליה נחשפו בסרט. בדיוק כמו שהתכוונו שיקרה אז, כשנשבענו זה לזו מתחת לחופה.
רוצים לכפר על חטא, נגיד? נסו להשתטח על קברי צדיקים. מדריך
ואם כבר לבגוד, אז לפחות עם מאהב שמפנק בלי בושה. רן דנקר, למשל