גילוי עריות הטאבו האחרון
טאבו ברוב התרבויות האנושיות (אילוסטרציה)
מבין כל המצוות, ביהדות קיימות שלוש מצוות "לא תעשה" שהן בבחינת יהרג ובל יעבור: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אלו מצוות שחל איסור מוחלט לעבור עליהן, אפילו במחיר הקרבת חיים, ומי שכבר עבר על אחת מהן דינו מוות.

בתורת הקבלה נאמר כי בכוחן של המצוות הללו לבטא יותר מכל את הקדושה האמיתית בחיי האדם, המצויה בשלושה רבדים ברורים. הראשון הוא קדושת היחסים שבין האדם לבוראו - האיסור על עבודה זרה. השני הוא הערך הנשגב של קדושת החיים והאיסור החמור על נטילת חיי אדם - שפיכות דמים. והשלישי הוא הקדושה שבחיי האישות והמיניות שאל לו לאדם לחדור למרחב אינטימי שאינו נכון לו - גילוי עריות. כיצד גילוי עריות נכנס לשלושת האיסורים החמורים הללו? לקבלה יש את התשובות.

גילוי עריות: הגנה על החלשים

את הדיון בעניין גילוי העריות נצמצם רק לאלו שהם בבחינת איסורי עריות מחמת היותן 'שאר בשר', משום הדגשת הקיצוניות שבאיסור החמור: "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ  לְגַלּוֹת עֶרְוָה". 

מקובל להגדיר גילוי עריות (שעונשו בכרת) כביטוי למגע מיני אסור בין קרובים מדרגה ראשונה. התפיסה ההלכתית המלמדת על קדושה בחיי המיניות גוררת אחריה הצבת גבולות ברורים בין מותר לאסור בדרך ליצירת אחדות אינטימית בין בני האדם. בכל החברות האנושיות חל איסור גורף על גילוי עריות ואין חברה שבה מותרים יחסי מין בתוך המשפחה. אך התורה מספרת על מקרים שאירעו לפני מתן תורה, ובהם נעשו נישואים האסורים לפי דיני העריות שבתורה: יעקב נשא שתי אחיות בחייהן, עמרם, אביהם של משה ואהרון, נשא לאישה את יוכבד דודתו (אחות אביו) וכדומה.

לאורך התקופות לימדו חכמי הקבלה כי מיניות ביסודה היא ערך נשגב ומקודש. לפיכך יש לראות בה ביטוי להשלמה רוחנית ולאחדות גופנית היוצרים אינטימיות עדינה ההופכת שניים "לאחד" שלם כפי שנאמר: "והיו לבשר אחד..". אולם, במקום שבו התשוקה המינית רואה בזולת אמצעי וכלי לסיפוק יצרים, מסתלקת לה אהבת האדם הכנה ותופסים את מקומה יחסי חטא מגונים היונקים חיותם מהרהורי עברה ותאווה בהמית.

פרט לעובדה המדעית המלמדת כי הולדה בין קרובים עלולה ליצור בעיות גנטיות ומומים דבר שעלול לפגום בשרשרת האבולוציה, חוכמת הקבלה מבארת כי גילוי עריות נוגע בראש ובראשונה בקדושת כבוד האדם ומי שחוטא בעניין זה פוגם מהותית בנזר הבריאה. איסורי העריות הם הצד הנגטיבי של קיום המשפחה כקבוצה אנושית רב דורית מבחינה ביולוגית ופסיכולוגית כאחת. הם מחייבים את ריסון הפעילות המינית בתא המשפחתי רק לאיש ולאישה הנשואים זה לזה, שהם יסודה של המשפחה  כך שללא חוקי העריות לא היה קיום למשפחה האנושית.

סיבה נוספת לקיום איסור גילוי עריות הוא הגנה על החלשים במשפחה, במטרה למנוע מהחזקים לפגוע בהם באופן מיני. פגיעה מינית בילדים מייצרת השלכות מיידיות. היא בוודאות תהווה חוויה טראומטית עצומה ובשל כך תשפיע על כל אספקט בחייו של הילד הנפגע לרבות על התפתחותו הנפשית התקינה. היא פוצעת את הרבדים העמוקים ביותר במבנה הנפש, פצעי מוות מדממים עד כדי אובדן כל סיכוי לטעם ולמשמעות החיים. חכמי הסוד לימדו כי מוות אינו מתייחס רק לקיום הפיזי ובהגדרתו הרחבה מתרחש בעוצמות וברמות שונות, אך מוות רוחני פנימי שנגרם כתוצאה מגילוי עריות הוא בלתי ניתן לשיעור משום הפגיעה ביחסי האמון הראשונים עם הדמויות המשמעותיות לקורבן. אין דבר נתעב, נפשע ובזוי יותר מעבירות מין למיניהן, על אחת כמה וכמה גילוי עריות ופגיעה מינית בחסרי ישע. כך שמי שחוצה את הגבולות המוגדרים מחסל כל אפשרות לכינון מערכת יחסים בריאה ואינטימית בין בני המשפחה, ופוגע פגיעה אנושה בנפש ובצלם האדם.

יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"

>> האם קללת פולסא דנורא באמת עובדת?