בשיעורים הקודמים למדנו על חוקי החיים. כזכור, החוק השלישי מלמד שהדרך היחידה להתחבר לכוחות של מילוי, סיפוק ואושר אמיתיים, היא לנהוג במודעות של בורא בכל מצב אפשרי. ארבעת השלבים של החוק הרביעי מדריכים אותנו איך לשלוט בחיינו ולברוא אור של הצלחה בכל מה שנחליט ונעשה:
1. זיהוי המחשבה הרעה
2. התמקדות במחשבה הרעה בתור האויב
3. עצירת המחשבה הרעה והתמקדות באור
4. הוצאה לפועל - בריאת מציאות חדשה
אבל כל מי שניסה "להיות בורא", לפי הנוסחה האמורה, ראה שזה לא כל כך קל. על מנת ליישם את החוק הרביעי חשוב לזהות ולהבין מהם אותם רגשות שמונעים מאיתנו מלהיות בורא, אילו רגשות ודחפים שלנו מייצגים את ה"רע" (ראשי תיבות "רצון עצמי") ואת ה"רשע" (ראשי תיבות "רצון של עצמו") שבנו. הרב אשלג מסביר כי רוב העבודה הרוחנית היא הכרת הרע, מאחר שככל שניטיב לזהות את הרגשות שמייצגים את היריב שבתוכנו, אותו "אני" מזויף, כך נמהר לדחות אותם מאיתנו.
כנגד ארבעה אויבים
בספרו "שערי קדושה", מגדיר רבי חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האר"י הקדוש, את "האויבים" שלנו, את ה"אני" המזויף שלנו. הוא מחלק אותם לארבע קטגוריות או משפחות, המסודרות לפי ארבעת היסודות.
יסוד האש - ביסוד זה נכללים הרגשות גאווה, גסות רוח וכעס. לדעת המקובלים, רגשות אלה נחשבים למידה מגונה, ובעיקר הכעס. לשיטתם, מי שאין לו גאווה על זולתו לא מסוגל לכעוס עליו, וכאשר אנחנו בענווה ושפלות רוח לא נכעס על אף אחד. הכעס נחשב לעבודה זרה והוא פוגע ומרעיל את הנשמה יותר מכל הרגשות, שנאמר: "טורף נשמתו באפו" (בחמת אפו, בזעמו). הכעס והגאווה יכולים להגיע מכאב ומחושך, ריקנות ואובדן.
יסוד המים - יסוד זה מסמל את התאווה והוא מתחבר לחמדה, מלשון "לא תחמוד", וכן לקנאה (להבדיל מקנאת סופרים שכידוע תרבה חכמה) שפירושה להרגיש רע מכך שטוב לזולת, ואפילו לרצות בחורבנו עד כדי בחינת "גם לי גם לך לא יהיה".
יסוד הרוח (אוויר) - יסוד זה מסמל את רוח השטות: ליצנות, עיסוק בדברים של מה בכך, בזוטות. זהו מצב של זלזול. נגזרות של רוח שטות הן התרפסות, חנופה, שקר, לשון הרע (דיבור שלא לצורך שמטרתו להעלות את ערכי תוך כדי הורדת ערך הזולת והשפלתו) והתפארות (על אדם המתפאר שלא לצורך, אומר הזוהר שאין לסמוך עליו). כל אלה נעשים בדיבור, בהבל פה, ברוח. מדוע יש לאדם צורך להתחנף, לשקר, להתפאר, ללכת רכיל? זה מגיע ממקום של ריקנות ושל חוסר.
יסוד העפר (אדמה) - יסוד זה מסמל את העצבות, שזו מידה מגונה ועוון פלילי, לפי האר"י. קשה לתפוס את זה בחברה שלנו, אשר מרחמת על כל מי שנכנס לדיכאון. ועל זה אומרת הגמרא - אין מרחמים על טיפשים. מי שנכנס לדיכאון הוא טיפש. לכן, אומר האר"י, העצבות היא מידה מגונה שמורידה את האדם ממדרגתו הרוחנית. היא מביאה לכדי עצלות, ייאוש ורגשות אשמה. כל אלה שורשם בחוסר ובריק, והם גורמים חוסר מעש שמוביל ליותר חוסר ותסכול.
תורת המלחמה
יסוד המים - במקום לחמוד את מה שיש לזולתנו ולקנא בו, עלינו להתאמץ כמוהו על מנת להשיג זאת. אם נקבל את שנחמוד ללא מאמץ, לעולם לא נרגיש סיפוק, כי לא היינו בוראים.
יסוד הרוח - אדם שמתמלא ברוח שטות צריך לשאול את עצמו מדוע עלה בו הצורך להרגיש כך. התשובה הברורה היא שזה מגיע ממקום של ריקנות ושל חוסר. אך האם באמצעות התנהגויות אלה ניתן למלא עצמנו? ברור שלא. כאן אנחנו צריכים לחשוב איך למלא את החוסר הזה אצלנו בעשיה וביצירתיות.
יסוד העפר - פשוט צאו מהעצבות! וזה לא שאין מקום לעצבות. יש לזהות את העצב, להבין שאנו בחושך ולראות בזה הזדמנות לבריאה מחדש. ברגע שנחליט שהברירה היחידה היא לחיות, החוסר הקיים בנו יתמלא. עלינו לומר לעצמנו "לא עוד, נורא עצוב לי אבל מכאן והלאה אני לוקח אחריות, ואם לא אצליח - אנסה שוב". עצם ההחלטה נותנת הרבה אנרגיה, פשוט משום שהיא כבר בוראת מציאות חדשה, מציאות שמחברת אותנו למאגרי כוח ומזל אינסופיים.
לא קל לתרגל את החוק הרביעי ולהיות בורא. אבל לפי חכמת הקבלה זהו המפתח האמיתי להצלחה, זהו סוד החיים. הסוד להצלחה הוא התרגול הבלתי פוסק.
>> לשיעור הקודם: מה המשמעות הקבלית של הקמת המדינה?
לכל שיעורי הקבלה
רוצים לקרוא עוד על קבלה? כנסו לאתר של חיים קבלה
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד:
שלחו את המילה "מבזק" למספר 5000 ותתחילו להתעדכן