האופניים החשמליים מסייעים ברכיבה מהירה והגעה זריזה ויעילה בהרבה, כמו כן הם מתאימים לניסיונות הרבים להקל לא רק על עומס התנועה ועל מצוקת הפקקים הידועה בערים המרכזיות. יותר מכך הם אפשרו מעבר נוח מכלי רכב הדורש חנייה לכלי ממונע, זעיר ובמקרים רבים גם מתקפל, כך בעיקר בערים הגדולות (בעיקר בגוש דן ובתל אביב בפרט) – שם מצוקת החנייה ידועה ומוכרת. חשוב להדגיש, כי דווקא בשל העובדה שרוב הדגמים המודרניים של האופנים החשמליים הם גם מתקפלים, ניתן בקלות ובנוחות לשלב רכיבה עליהם עם תחבורה ציבורית.
אם כן, ככל שכלי תחבורה זה נכנס כתופעה פופולרית ומוכרת, כך ניתן היה לראות צעירים בדרך לעבודתם רוכבים על האופניים החשמליים, מקפלים אותם, עולים לרכבת או לאוטובוס, יורדים בתחנה, פותחים את האופניים וממשיכים ברכיבה. שילוב מושלם שעשוי להתאים בדיוק למרחב האורבני הצפוף והמורכב. כל היתרונות הללו לא נסתרו מאזרחים רבים- רובם צעירים, וכך הלכה וגברה נוכחותם של כלי התחבורה הממונעים הללו.יש לציין, כי אופניים חשמליים החלו לבלוט במדינות רבות בעולם, ובשנת 2014 נכנסו אף למרחב הישראלי תוך היתר לייבוא מטעם משרד התחבורה.
ובכל זאת, על מנת שהשוק לא יהיה פרוץ לחלוטין ניסו הממונים במשרדי המשלה לקבוע תקנות וחוקים המותאמים לאלו הידועים ממדינות אירופה. בעיקרן התקנות היוו מחסום משמעותי כדי להציב רמת רכיבה בטוחה וכדי למנוע הפקרות מוחלטת עם כלי בעל מנוע עזר חשמלי שעשוי להיות טרנד חשוב ופופולרי, אך טומן בחובו גם סכנות לא מעטות. אם כן, בהתאם להגדרות הרשמיות של האופניים החשמליים נכנסו לתוקף תקנות המתירות רכיבה רק מגיל 16, אוסרות רכיבה על המדרכה (מתירות על הכביש בהתאם לחוקי התנועה או בשבילי אופניים מסודרים), מחייבות חבישת קסדה ואוסרות על דיבור בטלפון הנייד בזמן הרכיבה.
השוק נפרץ, התקנות עוקמו
העובדה שהאופניים בעלי מנוע העזר הותרו לנערים מגיל 16, ללא צורך במבחן תאורתי או מעשי על מנת לרכוב עליהם הפכה אותם כמעט בין רגע לכלי הפופולרי ביותר בקרב צעירים ובני נוער בישראל. הייבוא הלך וגדל הדגמים, התרחבו, התקנות החלו להיפרם ולחדול להיות מוכרות וידועות עד כי בשנת 2017 נעו בכבישי ישראל כרבע מיליון אופניים בעלי מנוע עזר חשמלי.
איש כבר לא זכר מהן בדיוק התקנות, מה מותר ומה אסור. בואו נודה: מי שלא התיימר לרכוב על אופניים חשמליים לא התעניין, בתקשורת כבר כמעט לא עסקו בכללים ובתקנות, גם מערכת האכיפה הפכה להיות מנומנמת. ובינתיים מה שקרה על כבישי הארץ ובפרט במדרכות הפך להיות הפקרות במלוא מובן המילה. כך, במהלך ארבע שנים בלבד- משנת 2014, אז הורשו לראשונה לייבא אופניים בעלי מנוע עזר חשמלי ועד 2018- החלו לעלות בהתמדה מספר הנפגעים בתאונות דרכים. המספר הפך להיות מבהיל והפגיעות נעשו חמורות מאוד. בצוותי חירות שהגיעו למקום תאונות שבהן היו מעורבים אופניים חשמליים ידעו לעדכן על עלייה בפגיעות קשות ובמיוחד, לצערנו הרב, בעלייה משמעותית של מקרי מוות. עכשיו כבר היה ברור לכל, כי משהו נפרץ בהתנהלות הפופולרית הזאת ויש צורך בהידוק התקנות, בהוספת הוראות מדויקות וחוקים למען הביטחון וכמובן יותר מכל- להגברת האכיפה.
כך, בעיקר בעקבות הביקורת הציבורית המשמעותית שעלתה עם מותו של ארי נשר הצעיר, בנו של במאי הסרטים הנודע, אבי נשר, התעוררו הגופים הרלוונטיים והחלו במהלך זריז, אך מהותי במיוחד לצורך חקיקה מחודשת של תקנות וחוקים הנוגעים ברכיבה על גבי אופניים חשמליים. אמנם יישומן של רוב התקנות המחודשות יהיה קשור ברשויות האכיפה ובשיתוף הפעולה ההחלטי שלהן- כך הן במשטרה והן ברשויות המקומיות יוכלו להציב שוטרים ופקחים וסוף כל סוף לעשות סדר ברחובות. ולמה זה כל כך חשוב? כי ההפקרות של רוכבי האופניים החשמליים, ככל הנראה, הלכה והתפתחה דווקא כשלא היה שם מבוגר אחראי.
המאמר בחסות חברה לשירותי קידום אתרים seo-google - קידום אתרים במנועי חיפוש