זכרון רחוק: אי שם בכתה ד', בשיעור התעמלות, יצאנו כל הכיתה לריצת 60 מ'. בסיום הריצה התגלה כי התוצאה שעשיתי היתה טובה מאוד באופן יחסי – 9.4 שניות. באותו רגע ידעתי – זו פסגת ההצלחה שלי, כזו תוצאה לא ניתן יהיה לשחזר, והרשיתי לעצמי לפרוש בשיא ולהנות מפרות התהילה.
בערך 25 שנים לאחר מכן, נקרתה בדרכי הזדמנות להחזיר עטרה ליושנה, במירוץ הלילה של תל-אביב. לעולם כנראה יש דרכים עקלקלות להזכיר לי את תהילת העבר שלי... באותה תקופה ניהלתי את קייטנת סאנרייז – קייטנה ייעודית לילדים המתמודדים עם מחלת הסרטן ואחיהם הבריאים.
אז מה הקשר בין הקייטנה ובין המירוץ? עמותת סאנרייז, המפעילה את הקייטנה, מאמצת מודל תרומה המוכר כבר בעולם: כל משתתף שנרשם למירוץ כחלק מקבוצת הרצים של עמותת סאנרייז, מתחייב לגייס סכום כסף עבור ילדי הקייטנה. כל סכום מתקבל בברכה, ולאט-לאט מגייס כל רץ סכומים מכובדים שתרומתם אדירה – עוד ילד שיכול להשתתף בקייטנה.
קצרה היריעה מלתאר עד כמה הקייטנה הזו היא עולם ומלואו עבור הילדים המשתתפים בה וגם עבור צוות המדריכים והרכזים. זהו המקום היחיד בו ילדים המתמודדים עם מחלת הסרטן יכולים להיות פשוט ילדים, ולבלות עם אחיהם ואחיותיהם בפעילויות שבימי המחלה הטרופים נמנעות מהם. הקייטנה מותאמת לכל צרכיהם של הילדים, ומוצעת ללא עלות למשפחות מכל המגזרים.
הצפתי את הרשתות החברתיות בתזכורות ובבקשות לתרום, וגיליתי דבר מחמם –לב: חברים רבים, ואפילו זרים גמורים, מוכנים לתרום כסף על מנת לצפות בי משרכת את רגלי בקו הסיום של המירוץ! וכמובן גם שכולם שמחו לדעת כי יקחו חלק במטרה נעלה, מיוחדת וחשובה מאין-כמותה – ילד נוסף שיזכה לחוויה שלא יוכל לזכות בה בשום מקום אחר בתקופה הקשה ביותר של חייו ושל חיי משפחתו.
הפרוייקט כולו נקרא "מישהו לרוץ בשבילו", ותאמינו לי שהילד הזה שבשבילו רצתי באותו קיץ הוא הסיבה היחידה שיכולה לגרום לי לרוץ 10 ק"מ...