ימי הלחימה מלווים בעלייה ברורה ברמת החרדה והמתח אצל רבים והעלייה הזו חוצה גילאים, מגדרים ואזורי מגורים. אי הודאות סביב הלחימה בגזרות השונות וההשלכות על העורף אשר עדיין אינן ברורות, קרובים וחברים שגויסו למילואים, הורים שילדיהם משרתים בחזית ואנשים שנחשפו ברמה כזו או אחרת לזוועות שהתחוללו בדרום – הנפש של כולנו מגיבה למצב.
ישנם שני דברים שהנפש האנושית מתקשה להתמודד איתם לאורך זמן: בדידות ואי-ודאות. לכן התמודדות יעילה עם המצב תהיה כרוכה במתן מענה חלקי או מלא לשני האתגרים האלה.
התמודדות נפשית במצב של אי-ודאות
כשמדברים על אי ודאות חשוב לזכור שלכל אחד מאתנו ישנם מנגנונים שונים להתמודדות במצבים בהם קשה לנו לצפות את מה שעתיד להתרחש. חלקנו מעדיפים להתנתק ולא לדעת, וחלקנו מנסים לדלות כל פיסת מידע כדי לנסות להרכיב תמונה ברורה. חלק מעדיפים להתכונן לתרחישים קיצוניים וחלק נלחצים רק מלחשוב על זה ומעדיפים להסיח את הדעת.
הטיפ הראשון הוא לשאול את עצמנו מה מנגנון ההתמודדות שלי והאם הוא יעיל. צריכה מוגברת של חדשות עשויה לתת לנו תחושה של שליטה והבנת המצב אבל במחיר של חשיפה מתמשכת לתכנים קשים, פרשנויות, תרחישים שעלולים להגביר חרדה. לכן חשוב לאזן בין הצורך לדעת ולהבין מה מתרחש לבין שמירה על הנפש שלנו, ולקחת הפסקות יזומות מהחדשות. התנתקות מוחלטת מחדשות עלולה להרחיק אותנו ולבודד אותנו מאנשים ומשיחות ולהשאיר אותנו בודדים. במקרים כאלה כדאי לבדוק עם עצמנו עד כמה אנחנו יכולים להתגמש, אולי ישנם דברים שאנחנו יכולים לשמוע ולהכיל, וכלפי הסביבה לבקש התחשבות בנושאים ובתכנים שמדברים עליהם לידנו.
עוד דבר שעוזר לנו להתמודד עם תחושת אי-הודאות היא לייצר משמעות בעשייה היומיומית שלנו. גם כאן אנשים שונים יזדקקו לפתרונות שונים. יש מי שמפיק משמעות מעשייה למען האחר, מהכרת תודה לחיילים בדרכים כאלה ואחרות ומסיוע למי שזקוק לנו. כל אחד יכול לסייע בתחום בו הוא חזק, והסיוע מחזק כמובן גם את המסייע. אחרים מפיקים משמעות מהתמסרות לעבודה, מקשרים משמעותיים, מתפקידם כהורים ומהפניית הקשב לתוך התא המשפחתי וזה ממש בסדר. חשוב לתת לעצמנו לגיטימציה להיעזר במנגנונים שעוזרים לנו ולא כולם צריכים או יכולים להתנדב.
לנצח את הבדידות: לשתף במחשבות וברגשות את הסביבה שלנו
בדידות יכולה לפגוש אותנו במצבי מלחמה בעיקר כאשר אנחנו מנסים להתמודד לבד, לא לחשוף קשיים ולא "להכביד" על אחרים בסביבתנו. שיתוף אחרים במחשבות וברגשות שלנו יוצר תחושה שאנחנו לא לבד. מפגשים ספונטניים או מאורגנים עם חברים, משפחה ושכנים יכולים לעזור. שיתוף-יתר מהצד השני עלול לגרום לנו "לשקוע" או "לנבור" בחרדה ולייצר רגשות שליליים מעצם העיסוק הבלתי פוסק בתכנים הקשים. לכן חשוב גם כאן להכיר את הנטייה הטבעית שלנו ולאזן אותה. אם אנחנו מה"גיבורים" שמנסים תמיד להתמודד לבד, כדאי לנסות לשתף. אם אנחנו מאלה שמשתפים אחרים ללא הרף, כדאי לנסות להתמודד לבד עם חלק מהדברים ולהשתמש בהסחת דעת, בעשייה ובתפקוד.
במצבי אי-ודאות גמישות היא שם המשחק. נסו לייצר שגרה מותאמת למגבלות המצב הקיים, והתאימו את מה שאתם עושים למצב המשתנה. אם באזור בו אתם נמצאים הנחיות פיקוד העורף והמצב הביטחוני מאפשרים לצאת, ללכת לחברים, להתאוורר - אל תישארו ספונים בבית. אפילו לצאת החוצה לכמה דקות ולהישאר בסמוך לבית, לעשות פעילות גופנית או כל דבר שמסייע לכם להרגיש שגרה. רבים מרגישים אשמה כשהם מרשים לעצמם לעסוק בדברים שגרתיים כאשר ישנם אנשים שמתמודדים עם אובדן, אי ודאות לגבי נעדרים, פציעות גופניות וטראומה נפשית. כאן המקום ברגישות רבה למצוא עם עצמכם את האיזון הדק, האישי שלכם בין סולידריות והזדהות עם האחר, לבין שמירה על החוסן האישי שלכם.
נפש בריאה בגוף בריא
הגוף שלנו מגיב בזמן חרדה; דפוסי האכילה משתנים, מתח השרירים עולה ולעיתים אנחנו גם שוכחים לנשום. דאגו לגוף שלכם! הרשת מלאה בשיטות הרגעה והרפייה, כדאי לאמץ לכם דבר אחד שמרגיע אתכם, נשימות, מתיחות, כיווץ שרירים והרפייתם, מקלחת חמה וכו' וכמובן להשתדל כמה שניתן לאכול באופן מסודר ומאוזן.