אחת מבירות הצעירים של אירופה. איה נאפה | צילום:
האתר הרשמי
בשבוע שעבר יצאו תלמידי בתי הספר התיכוניים לחופשת הקיץ, בתום תקופה ארוכה בה תכניות גרנדיוזיות לחופש הגדול כבר מקננות בראשם. מי שמכיר את רזי החבר'ה, מחטט מעט בפורמים או ערני לשיחות הערות בפייסבוק יודע להיות מודאג. אחד מהיעדים הכי חמים לטיול סוף שמינית של הנוער הישראלי, כך בשנים האחרונות, הוא איה נאפה. מסיבות קצף ואלכוהול זה כמעט כל מה שתמצאו שם, ואם תחפשו טוב תוכלו גם למצוא לא מעט מהנוער הדתי שהחליט לקפוץ למקום, רגע לפני הלימודים במכינה.
בלי תמונות בפייסבוק
לאתר את אותם צעירים דתיים שיצאו בקרוב "לנפוש" בעיירה הקפריסאית הייתה משימה פשוטה, אך לשכנע אותם לדבר היה מעט מורכב יותר. בכל זאת ישנם שמסכימים לדבר בעילום שם ולספר את מה שהאחרים מעדיפים להסתיר. "אל תיקח את זה כל כך קשה, אנחנו יוצאים לנקות קצת את הראש לפני שנכנסים ברצינות לקטע של לימודים במכינה", אומר ש', תושב פתח תקווה ובוגר שמינית בישיבה תיכונית. "זה לא שאני חוזר בשאלה עכשיו. אני יוצא, רואה עולם וחוזר". ח', תושב שוהם מסביר קצת יותר: "בארץ מזהים אותי ויודעים שאני דתי ואם אתה רוצה לראות פעם מה זה מסיבה אתה לוקח סיכון כי אם יעלו עליי מיד יתייגו אותי. לכן אנחנו טסים ל'נאפה', מבלים קצת ב'סקוואר' וחוזרים כאילו כלום לא היה".
ה"סקוואר" הוא למעשה מרכז הבילויים המרכזי באיה נאפה שלאורכו מועדונים הפועלים 24 שעות כשמחירי האלכוהול שם זולים משמעותית. אטרקציה מושכת נוספת בעיירת המועדונים הזאת הם האופנועים והטרקטורונים המושכרים לכל דורש. וכן, העובדה שהצעיר ששוכר את הטרקטורון רווי באלכוהול לא באמת מעניינת שם מישהו. דהירות אקסטרים ברחובות על גבי טרקטורון הופכות להיות בילוי לגיטימי שלא מעט פעמים נגמר בבית החולים המקומי. אם זה לא הספיק לספק את האדרנלין, איה נאפה מציע גם את הצוק המפורסם בחוף 'ניסי ביץ' ממנו נהוג לזנק אל מימיו המסולעים של הים התיכון.
"אנחנו מסבירים להורים שמדובר בטיול רגיל של חבר'ה צעירים מבלי לפרט יותר מדי", מודה ד' מירושלים. "ברור שהם שאלו והתעניינו אז הראנו להם מסלול טיולים בקפריסין. יכול להיות שבאמת נעשה את המסלול אם יהיה לנו משעמם בנאפה".
ויש סיכוי שזה יקרה?
"האמת, אני מניח שלא".
סיפרתם לר"מ שלכם על הטיול?
"השתגעת?! הוא יתחיל לחשוב עלינו דברים לא טובים".
יש לו סיבה טובה, לא?
"לא, מה אי אפשר פעם אחת קצת לחרוג מהמסגרת ואחרי זה לחזור למסלול הרגיל?! זה לא שזה הופך להיות הבילוי המרכזי שלי בחיים, אבל לפני שאני מתחיל ללמוד במכינה, אז אתה יודע, קצת לצאת מהמסגרת. יש חבר'ה דתיים שעושים את זה אבל מעדיפים שלא להעלות תמונות לפייסבוק".
מספרים להורים על סגנון אחר של טיול
בארץ יתייגו אותם, בחו"ל לא (אילוסטרציה) | צילום:
עודד קרני
כשניגשתי אל הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני ממכללת אורות ישראל, לא הצלחתי להפתיע אותו. הוא מכיר את איה נאפה, או יותר נכון את הצעירים שמבלים שם. "התופעה מוכרת מאוד בשנתיים-שלוש האחרונות", אומר הרב גודמן, "החידוש טמון בנהירה של עשרות בוגרי כיתות יא-יב שלנו למקומות האלו. זה התחיל בכמה חופים בדרום בולגריה והתפשט, תרתי משמע, למקומות זולים נוספים. במסעות למזרח חלק מהמטיילים מבקשים להכיר תרבות שונה אבל כאן זו תרבות מערבית רגילה, ופשוט הזדמנות להתפרק. ומהכל". נדמה שהרב גודמן מכיר גם את האותיות הקטנות: "מה אין שם - אלכוהול בכמויות אדירות, סמים, ובעיקר פריצות נוראה בתחומים של בינו לבינה. זו מסיבה אין-סופית וזולה של לילות שלמים".
החבר'ה האלה אומרים 'זה לא שאנחנו חוזרים בשאלה, אלא עושים הפסקה הקטנה'. מה זה בעצם מביע?
"צריך להבין את הראש. זה עובד הפוך. לא פעם הסבירו לי צעירים: 'בשנה הבאה אני הולך להיות בני"ש. לכן הקיץ הוא ההזדמנות האחרונה שלי לעשות חיים, כי החל מאלול אהיה דוס'. האמירה מרתקת, כי היא מבטאת תפיסה כי תורה סותרת את החיים: שאמנם חיי תורה עדיפים, לכן הוא הולך לישיבה, אך הם מדכאים ולכן כעת הוא רוצה ליהנות קצת. הצעיר מבקש במודע להיות במורטוריום, מעין 'פסק זמן', מחיי תורה ומצוות. אני יכול רק לקוות שבישיבה יעזרו לו לבנות תפיסת חיים אחרת ויחס אחר לתורה. אבל עד אז, האתגר ניצב לפתחם של ההורים. מדובר באווירה כה קיצונית וזולה, שאין הורה אחד שהיה מסכים שילדיו ייסעו, אם רק היה מבין מה מתרחש שם".
ההורים לא תמיד יודעים, הצעירים מבטיחים להם שלא יהיו שותפים לפעילויות הללו, ובמקרה שהם מגלים להורים, או שאלה מספיק אינטליגנטים להבין, הרי שלהורים אין באמת דרך לעצור אותם.
"אם צעיר אומר שהוא לא מתכוון להיות שותף לפעילויות כאלה ואחרות בהחלט יכול להיות שזו התוכנית שלו. אך מעבר לשאלה האם במציאות לא עלולים להיגרר, יש כאן נקודה עקרונית. מדובר במראות כה קשים, מי רוצה שבנו 'רק יראה' אותם? זו האווירה שרוצים שילדינו יהיו בה? זה באמת סוג ההנאה שאנו מאחלים להם? מה קרה לנו ולגבולות שלנו? גם בגיל הזה ילדינו זקוקים לגבולות, ולהורים שיודעים להגיד, מתוך אהבה, 'עד כאן'.
"ומה יעשו הורים שהילד שלהם קנה לבד את הכרטיסים מכספו, כסף שהרוויח בעבודה? ממתי כסף של הילד קונה לו פטור מהורות? אם ילד בן 14 הרוויח כסף מותר לו לרכוש לעצמו סמארטפון אם הוריו מתנגדים? מה פתאום? ואם ילד בן 16 חסך כסף, הוא רשאי לקנות לעצמו אופנוע, לנסוע איתו לאילת – ולהורים אין זכות להציב גבול? זו טעות קשה. שכחנו את תפקידנו כהורים. כסף מקנה זכויות, אך ביניהן לא כלולה הזכות לפרוץ את הנחיות ההורים".
הרב גודמן מבקש להבהיר כי על אף האמור "יש לנו ילדים עם כוחות חיים גדולים, שעתידים לעשות דברים חשובים. תפקידנו להיות הורים פעילים, להאמין ביכולתנו בע"ה לחנך אותם בדרך טובה ובונה, להציב גבולות אך בעיקר להרעיף אהבה והכוונה".
אז בזמן שאתם תבלו את החופש הגדול במסלול מהנה בצפון או חופשה בחיק המשפחה, לא מעט צעירים דתיים יגררו רגליים כל הדרך אל המלון הקפריסאי, תשושים ממסיבת הלילה רוויית האלכוהול. במקרה הגרוע הם יעשו את הדרך יחד עם הפרטנרית החדשה שהכירו זה עתה ובמקרה הגרוע יותר יעשו את הדרך בטרקטורון ששכרו. מזה ומזה, הסיכויים שיגיעו למלון בבטחה לא גבוהים במיוחד.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
