בספר בראשית המלאך מבטיח לאברהם להרבות את זרעו ככוכבי השמיים: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". אברהם, מן הסתם, מתרשם מאוד. אבל כמה כוכבים אפשר באמת לספור?
ובכן, האסטרונומית דורית הופלייט מאוניברסיטת ייל יצאה וספרה. בסך הכול אפשר לראות, בתנאי חושך אופטימליים, 9,096 כוכבים בשתי ההמיספרות של כדור הארץ. ומאחר שאנחנו לא רואים את כל השמיים בכל רגע נתון, בלילות הטובים ביותר, ומחוץ לערים המוארות, אנחנו לא רואים יותר מ-2,500 כוכבים.
אבל נניח לרגע שמלאך אלוהים רואה את מה שאברהם אינו יכול לראות, את מה שאנחנו בני התמותה איננו יכולים לראות. כמה כוכבים יש בשמיים? כמה כוכבים יש ביקום כולו? תתכוננו, כי המספרים הולכים להיות אסטרונומיים.
לפי הערכות מינימליות, בגלקסיית שביל החלב יש לפחות 100 מיליארד כוכבים וביקום יש לפחות 100 מיליארד גלקסיות. במילים אחרות, בשמיים יש 1,000,000,000,000,000,000,000, או ביליון טריליון, כוכבים. ואלה רק הכוכבים, כלומר השמשות. עוד לא ספרנו את כוכבי הלכת שמקיפים את השמשות, את הירחים שמקיפים את כוכבי הלכת ואת כוכבי הלכת התועים, שנעים ונדים ביקום בלי שיהיו קשורים לשמש זו או אחרת.
כשחושבים על המספרים האדירים האלה, אי אפשר שלא לתהות: האם אנחנו לבד ביקום? הגיוני שלא, נכון? אבל אם אנחנו לא לבד ביקום, איפה כל החייזרים? למה אנחנו לא קולטים אותות רדיו? למה אנחנו לא רואים חלליות? למה אנחנו לא מוצאים מאובנים במאדים? בקיצור: "איפה כולם?"
את השאלה הזאת שאל הפיזיקאי האיטלקי אנריקו פרמי בחדר האוכל של לוס אלמוס, מתקן פרויקט הגרעין האמריקאי. השנה הייתה 1950, אבל לשאלה של פרמי עוד לא נמצאה תשובה. לכן היא נקראת "פרדוקס פרמי".
כדי להבין את פרדוקס פרמי, צריך לחזור רגע למספרים האסטרונומיים. לא כל הביליון טריליון כוכבים ביקום דומים לכוכב שלנו, ולא כל כוכבי הלכת שמקיפים אותם מתאימים לקיום חיים כפי שאנו מכירים אותם מכדור הארץ. ספק אם חיים יכולים להתקיים על ענק גז כמו צדק, למשל. כדי לקיים חיים, כוכב הלכת צריך להיות במרחק מסוים מהשמש שלו, באזור שנקרא "האזור הישיב" או "אזור זהבה", לפי המשפט בזהבה ושלושת הדובים: "לא קר מדי ולא חם מדי".
ועדיין, המספרים האסטרונומיים מכריעים את הכף. אפילו אם לוקחים בחשבון את כל המשתנים הנכונים (כוכב לכת סלעי, אטמוספירה, מים נוזלים), אנחנו עדיין מדברים על 100 מיליארד מיליארד כדורי ארץ. מאחר שהמספר הזה גדול בכמה מיליארדים על המוח האנושי, משווים אותו לגרגרי חול: על כל גרגר חול בכדור הארץ יש 100 כדורי ארץ ביקום. 100 כדורי ארץ על כל גרגר חול!
עכשיו נניח שרק על 1% מכדורי הארץ האלה התפתחו חיים, ורק 1% מהחיים הללו התפתחו לחיים תבוניים. זה עדיין משאיר אותנו עם 10 מיליון מיליארד ציוויליזציות ביקום ו-100,000 ציוויליזציות בגלקסיה שלנו. אז למה אנחנו לא רואים או שומעים אף אחד?
העלילה מסתבכת עוד יותר כשמוסיפים לממד המרחב את ממד הזמן. אנחנו צעירים במונחים קוסמיים. בשנה שעברה, למשל, נאס"א הכריזה על מציאת קפלר 452b, "תאום כדור הארץ". קפלר b452 דומה בגודלו לכדור הארץ וסובב שמש שדומה בגודלה לשמש שלנו, אבל הוא שונה מאתנו במאפיין אחד חשוב: כדור הארץ בן 4.5 מיליארד שנה, ואילו קפלר b452 בן 6 מיליארד שנה.
כעת נניח שעל קפלר b452 התפתחו חיים תבוניים באותו קצב שבו התפתחו החיים בכדור הארץ. הציוויליזציה הקפלרית תהיה מפותחת מהאנושית במיליארד וחצי שנה. חשבו רגע על המספר הזה. אנחנו לא יכולים בכלל לדמיין איך תיראה האנושות בעוד מאה או מאתיים שנה. בקצב ההתפתחות הטכנולוגית שלנו, ספק אם בני האדם יישארו בצורתם המקורית עוד זמן רב, ולא יתממשקו עם מחשבים או יהנדסו את עצמם גנטית עד היסוד.
הציוויליזציה הקפלרית תהיה לא רק מפותחת מאתנו עד לאין שיעור, היא גם תהיה בכל מקום. 60 שנה חלפו בין שיגור ספוטניק, הלוויין הראשון בחלל, לניו הורייזונס, הגשושית שהגיעה עד פלוטו בקצה מערכת השמש. עם פור של מיליארד וחצי שנה, הקפלרים היו אמורים לכבוש אותנו מזמן, גם בלי לעבור את מחסום מהירות האור. לפי פרדוקס פרמי, מספיק שתהיה ציוויליזציה קפלרית אחת בכל 100,000 הציוויליזציות בשביל החלב כדי לכבוש את הגלקסיה מקצה עד קצה.
אז "איפה כולם"? לפרדוקס פרמי אין תשובה אחת חד משמעית, אבל יש שתי קבוצות הסברים לדממה החללית המשונה.
קבוצת הסברים 1: הם שם ואנחנו פשוט לא מודעים לקיומם. או שהם לגמרי אדישים לקיומנו. או שניהם
קבוצת ההסברים הראשונה משתמשת בפער הטכנולוגי שיוצר את פרדוקס פרמי כדי לפתור את פרדוקס פרמי: דווקא בגלל שהקפלרים מתקדמים מאתנו, אין להם שום אינטרס לבוא אתנו במגע – ולנו אין שום סיכוי לעלות על עקבותיהם. יש מספר הסברים טובים שמשתמשים בהיגיון הזה כדי לפתור את פרדוקס פרמי. למשל:
כיבוש זה פאסה: כבר ב-2016 אומות לא כובשות אומות בשביל משאבי טבע. כלכלה מבוססת טכנולוגיה לא נמדדת במספר השדות החקלאיים או בארות הנפט, אלא בידע. ההנחה שציוויליזציה מתקדמת מאתנו במיליארדי שנים תכבוש אותנו בשביל האדמה, המים או אפילו השמש (ציוויליזציות מפותחות זקוקות להמון אנרגיה) היא אנכרוניסטית לגמרי. הקפלרים שם, אבל הם לא שבט אפריקאי שנלחם על גישה למי שתייה.
אנחנו מפגרים מדי בשביל להבין את מה שאנחנו רואים: הגלקסיה שלנו מלאה בציוויליזציות מתקדמות, אבל למה שנזהה אותן? האם קהילת צרצרים לחופי הכנרת יודעת לומר אם היא בשטח ישראל או בשטח סוריה? האם צרצרים יודעים בכלל להבחין בין חפץ טבעי למלאכותי? אולי חורים שחורים אינם אלא כורים חייזריים? אולי ננו-ננו-ננו לוויינים קפלריים מרחפים ברגעים אלה ממש מעל הכתף שלי, קוראים בעיון רב את הכתבה הזאת וננו-ננו-ננו נקרעים מצחוק?
היפותזת גן החיות: כפי שכתב הנביא החללי דיוויד בואי: There’s a starman waiting in the sky. He’d like to come and meet us, but he thinks he’d blow our minds. חיים פרימיטיביים כמו שלנו מוגדרים ביקום כשמורת טבע. ואת החיות, כידוע, אסור להאכיל. ובכלל, איך הגיעו החיים לכדור הארץ? אולי כל החיים בכדור הארץ אינם אלא המקבילה החייזרית לעבודת ביוטופ?
קבוצת הסברים 2: או שאנחנו לבד או שנדפקנו (הפילטר הגדול)
את רעיון ה-Great Filter הציע הכלכלן והעתידן רובין האנסון ב-1996. ככל שהשנים חולפות ואנו מגלים עוד ועוד כוכבי לכת המתאימים לקיום חיים, ומצד שני לא מגלים עדויות לקיומם של חיים בשום מקום מחוץ לכדור הארץ, התיאוריה הפטליסטית של האנסון צוברת תאוצה כהסבר אפשרי לפרדוקס פרמי.
דמיינו שאתם מתעוררים בחדר. החדר גדול מאוד, אבל בלילה אורות מחדרים אחרים חודרים לחדר. החדרים האחרים רחוקים. המסדרונות ארוכים, אינסופיים. אבל עם השנים אתם מפתחים משקפות מיוחדות ורואים שיש עוד אינספור חדרים, חלקם זהים לחדר שבו התעוררתם, חלקם עתיקים מהחדר שבו התעוררתם. אז אתם מטים אוזן למסדרון. אתם קוראים "שלום!" מבעד חלון. וכלום. אין קול ואין עונה.
אחרי כמה שנים של צעקות, אתם מבינים שיש שתי אפשרויות: או שמישהו או משהו מונע מהאחרים להתעורר ולהתחיל לצעוק מהחדרים, ואתם היחידים או הראשונים שעברו את המכשול הזה, או שהיו אחרים כמוכם שהתעוררו בעבר, ומישהו או משהו בא והרג אותם בעבר. ולכם צפוי גורל דומה בעתיד.
אפשרות 1: הפילטר מאחורינו. יש לנו בדיוק דוגמא אחת לחיים: החיים בכדור הארץ. כל ניסיון לייצר אומדן בהתבסס על דוגמא אחת הוא ניחוש פרוע. יכול להיות שהחיים נדירים להפליא, אפילו בהינתן תנאים דומים לתנאים בכדור הארץ. גם הירח נמצא ב"אזור הישיב", והוא סלע מת. אם כן, יכול להיות שאנחנו לבד. ולא סתם לבד כיצורים תבוניים, לבד לגמרי. יכול להיות שכל היקום העצום הזה, הבלתי נתפס, לחלוטין חשוך חיים.
לחלופין, יכול להיות שיש חיים בכל מקום – אבל אין חיים תבוניים. שוב, יש לנו דוגמא אחת בלבד לחיים תבוניים: אנחנו. בכדור הארץ חיים המון מינים, טריליון מינים לפי הערכות מסוימות, ו-99% מכל המינים שחיו פה בעבר נכחדו. יכול להיות שהיקום מלא בחיות פרוותיות קסומות, אבל כל החיות האלה לא משדרות ברדיו.
ואולי אפילו חיות פרוותיות אין. החיים בכדור הארץ נוצרו מיד אחרי שכדור הארץ התעצב: כדור הארץ בן 4.5 מיליארד שנה והחיים נוצרו לפני 3.5 מיליארד שנה. אבל במשך 2 מיליארד שנה החיים הללו היו פרוקריוטים, יצורים מיקרוסקופיים חד תאיים ללא גרעין. אולי הפילטר הגדול נמצא בשלב הזה, והיקום שורץ יצורים מיקרוסקופיים, שרק בכדור הארץ התפתחו למינים מורכבים יותר.
בקיצור, יכול להיות שאנחנו כאן נגד כל הסיכויים. היקום הוא מקום אלים להחריד, והחיים שבריריים ונדירים, ורק אנחנו, איכשהו ומתישהו, עברנו את הפילטר.
אפשרות 2: הפילטר לפנינו. המכשול הגדול, זה שהופך את היקום לריק להחשיד, לא נמצא בראשית החיים, או בהתפתחותם האבולוציונית לחיים תבוניים, אלא בהמשך הדרך. ואנחנו דוהרים אל עבר התהום שהפילה אלפי ציוויליזציות כמו שלנו בעבר.
התהום הזאת יכולה להיות טבעית, כמו התפרצות קרני גמא. יש חוקרים שטוענים שהתפרצויות קרני גמא כבר גרמו למספר הכחדות המוניות בכדור הארץ. ואנחנו לא יודעים מתי תבוא ההכחדה ההמונית הבאה. יכול להיות שהיקום שופע חיים, אפילו חיים תבוניים, אבל אף ציוויליזציה לא מצליחה לצאת בזמן מעולם הבית שלה לפני שהוא מושמדת כך או אחרת.
או שהתהום הזאת יכולה להיות מלאכותית. יכול להיות שיש טכנולוגיה כה הרסנית, עד שכל הציוויליזציות השמידו את עצמן. לארה"ב ולרוסיה יש היום את האפשרות הטכנית להשמיד את האנושות כולה, וזה באמצעות פצצת אטום. יכול להיות שכל הציוויליזציות המפותחות מאתנו פיתחו נשקים הרסניים בהרבה, ותמיד נמצא האידיוט שילחץ על הכפתור.
לחלופין, יכול להיות שהיקום ריק כי ציוויליזציה אחת עתיקה וחזקה מכחידה שיטתית את כל מי שמרים את הראש יותר מדי. יכול להיות, כפי שהציע סטיבן הוקינג, שכל הניסיונות שלנו לשדר אותות רדיו לחלל הם מעשה פזיז ומטופש. ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו שמפגשים בין ציוויליזציה חזקה, כמו הבריטים במאה ה-19, לציוויליזציה חלשה, כמו ילידי האי טסמניה במאה ה-19, נוטים להסתיים רע מאוד עבור החלשים. הדבר האחרון שהטסמנים צריכים לעשות הוא לחפש אחר הבריטים באופן אקטיבי, ועוד לשלוח להם מפות מפורטות של האי, כפי שעשינו, למשל, בהודעת ארסיבו מ-1974.
מבין שתי החלופות של הפילטר הגדול, ברור שעדיף להיות לבד ביקום. דמיינו, למשל, מה יקרה אם הגשושית קיוריוסיטי של נאס"א תגלה מחר מאובנים על מאדים. אלה לא יהיו חדשות טובות. למעשה, הן יהיו החדשות הרעות ביותר בהיסטוריה, שכן אם החיים נוצרו באופן ספונטני בשני כוכבי לכת סמוכים – כדור הארץ ומאדים – החיים נוצרו באופן ספונטני בכל מקום. ומאחר שבשום מקום איננו מוצאים עדויות לחיים מפותחים מאתנו, הסוף שלנו קרוב.
כפי שכתב פילוסוף המדע ניק בוסטרום: "הדממה של שמי הלילה לא תסולא בפז. בחיפוש אחר חיים תבוניים בחלל, אלה חדשות טובות כשאין חדשות. הן מבטיחות עתיד מזהיר לאנושות".