50. Lady Gaga – Million Reasons

שום דבר לא עבד בקאמבק הכה מצופה של ליידי גאגא. סינגל הבכורה היה צעקני והקליפ הנלווה היה מיותר. ה"דמות" החדשה שעטתה על עצמה, נסיכת קאנטרי מחוספסת, בתקווה לייצר אמירה אישית ואותנטית, חשפה דווקא את מערומיה, תרתי משמע. אך למזלה האלבום שנשאר ברמת הסביר הביא איתו גם כמה פנינות כמו "Million Reason". כתיבה כנה עם ביצוע קולי שנשבר בקצוות זה כל מה שצריך. לא חייבים להדרים עד לנאשוויל בכדי לקבל השראה או להביא אווירה. רוב הפעמים הקלישאה "פחות זה יותר" מיותרת, אבל במקרה הנוכחי היא זו שהביאה את התוצאה.

49. PJ Harvey – The Wheel

נערת הרוק שפרצה אל העולם לפני 25 שנה לא אכזבה כאשר חזרה אלינו אחרי הפסקה של חמש שנים. מסעה אל קוסובו מוכת הבעיות הוליד את אחד השירים העוצמתיים של השנה. 28 אלף ילדים נעלמו, היא שרה, ואנחנו לא עושים שום דבר כנגד. הארווי לא פחדה גם הפעם להתלכלך בפוליטיקה מסובכת רק בשביל שאנחנו נלמד קצת יותר. בשיר פי.ג'יי לא זועקת או מחרישה את אוזנינו עם גיטרות רועמות. מספיק קצב מחיאות הכפיים, ספק מרומם ספק כיוצא למלחמה, בכדי לטלטל אותנו.

48. Ariana Grande – Into You

הנערה עם הקוקו עשתה זאת שוב. בעולם שמחכה שילדות קטנות עם קול גדול רק יכשלו, אריאנה מיצבה את עצמה ככוח בלתי ניתן לערעור. בהפקת EDM טיפוסית, מבית יוצרו של המפיק בעל ידי הזהב מקס מרטין, קשה שלא להתמכר לפזמון המעורר זכרונות ניינטיז בוייב שלו. מחזק את התחושה הוא הקליפ עם עלילת "שומר הראש", בו גרנדה מסמנת שהיא מכוונת אל ראש רשימת הדיוות. 

47. James Blake – Timeless

קיים פרדוקס במוזיקה של ג'יימס בלייק – היא מתוכנתת בהפקה הכי עכשווית שיש, אך יש בה משהו מן הנצחיות. זהו בדיוק היופי ש-"Timeless" מייצג, כי שום דבר לא באמת השתנה מאז אלבום הבכורה של היוצר הבריטי שיצא בתחילת העשור. המונוטוניות לרגע יכולה ליצור שיעמום, אך התעמקות לא קשוחה מדי מפיגה מיד את הערפל של הטריקים האלקטרונים, רק בשביל לגלות את כאב הבדידות של המילים הספורות. המלודיה נוגה והיא עטופה במניפולציות קוליות שלרגע מפחידות במחשבה שרובוטים יוכלו בעתיד להביע רגשות. אפשר לדעת כיצד ישמעו השירים הבאים של בלייק אבל גם עוד קצת מאותו הדבר יהיה טוב.  

46. Chance the Rapper feat. 2 Chainz & Lil Wayne - No Problem

אחרי שנה כזאת, לצ'אנס דה ראפר באמת אין שום בעיות: המיקסטייפ/אלבום האחרון שלו "Coloring Book" הוא אחד מהקונצנזוסים הכי גדולים בהיפ הופ, ועשה היסטוריה עם המועמדויות שלו לגראמי כשהוא הראשון אי פעם שזוכה להיות מועמד בטקס כשאין מאחוריו אף חברת תקליטים. ואכן, בשיר הכל כך מדבק והכיפי הזה צ'אנס קורא תיגר על כל הלייבלז, מאיים על כל מי שינסה לעצור אותו, ונותן תקווה למוזיקאים עצמאים באשר הם. הלהיט הזה מוכיח שוב את מה שתמיד הרגשנו - צ'אנס הוא הראפר הכי כיפי במשחק, ובשיר הזה הוא גרובי ומלא חיים מתמיד. טו צ'יינס וליל ויין מצטרפים לחגיגה ויוצרים את השיר שהכי טוב לשמוע על הבוקר כדי להתחיל את היום באווירת "פאק איט" מחויכת.

45. AlunaGeorge feat. Popcaan – I'm in Control

שנה שעברה אמן הדאנסהול פופקאאן היה מהאחראים על להיט הקיץ האולטימטיבי "Good Times" של ג'יימי xx, השנה הוא העניק את יכולותיו לצמד הבריטי אלונהג'ורג'. השניים שהתהדרו עד כה בהפקה אלקטרונית, הניחו הפעם בצד חלק מהמקלדות ומכונות התופים לטובת צליל אורגני יותר. בנוסף את השפעות הארנ'בי הם החליפו בפיזוזים ג'מאייקנים במסורת הטרנד הטרופי השנתי, ליצירת שיר המרים מיד גם את מתנחלי הספות במועדונים. כשהרוקדות על הרחבות שרות ביחד איתה "אני בשליטה", אלונה מצליחה בבת אחת להתחמק מכל דימויי הסאדו הצצים לרוב בשירי שליטה נשית, ולהעניק עטיפה מגנת מכל שולחי הידיים.

44. Deorro - Bailar feat. Elvis Crespo

השיר הזה, שנשמע כמו עוד להיט לטיני שלא יהיה רלוונטי כבר באביב 2017, הוא למעשה הכי מרים במצעד. בעולם שבו דיפ האוס וטרופיקל שולטים, ביילר הוא האלטרנטיבה השפויה של הדאנס הישן. לא סתם הוא שולט בחתונות: הוא נשמע כמו הכלאה בין "היא רק רוצה לרקוד", דיוויד גוואטה ומוזיקת צ'ה צ'ה צ'ה. קצב מהיר ולטיני, עלייה דרמטית ופיצוץ עם חצוצרות, כולל רגעים שנשמע כאילו שרים שם "כולם! כולם! כולם! כולם!". אם היו עוד שירים כאלה השנה כנראה שהיינו שונאים את זה, אבל כשריד לתקופת ה-EDM הטראשי, הוא באמת מצויין.

43. Coldplay - Hymn For The Weekend

לחן קליט מהסוג שרק הם יודעים להמציא (ובכך מקשים עלינו להכחיש את חיבתנו ללהקה שכולם אוהבים לשנוא), שיתוף פעולה עם המלכה האם ביונסה, קליפ עם אימג'ים מרהיבים מבומביי שעושים חשק לעלות על מטוס מזרחה ואפילו גאווה ישראלית בזכות סטודיו ירון ישינסקי ועוזי מור, שהיו אחראים לכמה מהאפקטים הוויזואלים שבו. אז נכון שהוא לא מרים כמו "Adventure of a Lifetime", אבל היי - הודות לו קיבלנו את הסרטון הקורע "הודים מגיבים לשיר החדש של קולדפליי", ומבחינתנו זה כבר הישג מדהים.

42. KDA feat. Tinashe – Just Say

כל המהות של פלאשבק הניינטיז המהדהדת בעשור הנוכחי אפשר לתמצת בטראק שהוציא השנה הדי.ג'יי הלונדוני KDA. החל מביט ההאוס המינימלי ועד לווג של טינאשה בקליפ, זה בדיוק מה שמצפים לו כשאומרים כי כל שני עשורים המוזיקה חוזרת על עצמה. מעבר לכך, הקטע מצליח להתכתב עם התפר הגס בין שנות התשעים לתחילת העשור הקודם על ידי זריקת סאונדים שעוררו זכרונות ל-"Touch Me" האגדי של רוי דה סילבה. טינאשה, שנדמה כי היתה בכל מקום השנה, ובצדק, לא מנסה להתעלות על ההפקה ומספקת את השירה היותר מדויקת של התקופה.

41. (Mike Posner – I Took a Pill in Ibiza (Seeb remix

בתחילת השנה אביצ'י פרסם שהוא פורש מעולם המוזיקה. לא נורא, כי מתברר שמייק פוזנר הצליח להיות יותר קול ממנו באמצעות גלולה. פוזנר במקור ייבב על גיטרה אקוסטית על הקושי שבפרסום. ואז הוא קיבל שדרוג בדמות רמיקס עדין שהתאים גם לסוף הלילה וגם להשמעות אינסופיות על ידי הרדיו. אם להודות באמת, קשה שלא להתעצבן מהשיר, בדיוק כמו אנשי איביזה שלא אהבו את הדימוי המסומם שהשיר והקליפ הדביקו למקום. אך גדולתו של השיר נעוצה ביכולת שלו לסמל כל דוש שגילה בשנים האחרונות את המוזיקה האלקטרונית הרקידה. מי יודע, אולי בשנה הבאה נראה פחות מהז'אנר של שניהם.

40. !Justin Timberlake – Can't Stop the Feeling

פייר, בהתחלה היינו ספקנים. נו מה ג'סטין, שוב שיר מתקתק? מה עם איזה "סקסי בק"? איזה "סניוריטה" המנוני? אבל אז הקסם של "Can't Stop the Feeling!" הדביק את הקצב, וממש כשם השיר – לא הצלחנו לעצור את ההרגשה החמימה שהתפשטה בגופנו בכל פעם שאותו תיפוף מוכר התחיל לתנגן. כשטימברלייק שר על Feeling בשיר הנושא ל"טרולים" אין ספק שהוא יודע על מה הוא מדבר – זהו שיר ה"פיל גוד" האולטימטיבי של קיץ 2016, שלשם שינוי לא שר על בחורות בביקיני זעום או ערי בירה אירופאיות, אלא על הכיף שבלרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל. כמה פשוט – ככה טוב. אז נכון שאנחנו מפנטזים כבר נצח על קאמבק של ג'אסט ג'סטין לעולמות ה-R&B הסקסי, אבל אם להודות – גם הגרסה האבהית שלו לא רעה בכלל.

39. Beck – Wow

אם יש משהו שבק שונא זה לשעמם. שנה אחרי "Morning Phase" המהורהר הוא הוציא את "Wow", שיר היפ הופ-פופי מרענן שלהגדרתו של בק עצמו עוסק ב"רגעים בחיים שמותירים אותך בתחושת השתאות מול העולם". על פי השמועות בק הציע לצ'אנס דה ראפר לקחת חלק בשיר, וזה נשמע לנו חלומי, אבל גם כשבק בגפו הוא מצליח להישאר כיפי ומעניין. לא שיר וואו באמת, אבל כן שיר קאצ'י ומהנה שבעיקר מעורר הערכה על היכולת של בק להתחדש ולהישאר רלוונטי, גם במחיר של חיי מדף קצרים.

38. KAYTRANADA feat. Anderson. Paak – Glowed Up  

המפגש הכי טוב בין שני יוצרים שקרה השנה; מהצד האחד עומד הראפר הכי מדובר של השנה, אנדרסון פאאק. הוא מתארח אצל הצד השני, די.ג'יי צעיר ממונטריאול, שאחרי שנים של יצירת רמיקסים והפקות לאחרים, וכמה שירים בודדים, הוא סופסוף פרץ השנה אל קדמת הבמה. קייטרנאדה הוא המופת של דור המפיקים שיודע להכתיב ולהתכתב עם מגמות במספר ז'אנרים במקביל. הימצאותו בו זמנית בעולמות ההיפ הופ, האלקטרו והארנ'בי, אפשרו ל"-Glowed Up" להחליק מההתחלה היפ-הופית חייזרית אל חלום בהקיץ ג'אזיסטי בלי להישמע חריג מדי.

37. Bruno Mars – 24K Magic

אחד השירים שלא יצאו מהראש בשנה שעברה היה "Uptown Funk" של מארק רונסון, בכיכובו של ברונו מארס. בשביל לשמור על הרצף, מארס הוציא השנה מן Uptown Funk 2, כולל הגרוב המדבק והכוריאוגרפיה בקליפ, בתוספת של סינת'ים כבדים שזורקים ישירות אל קו התפר בין שנות השבעים לשמונים. ברונו מארס יעשה הכל בשביל לקבל את תואר היורש של מייקל ג'קסון, כולל לייצר שירים שידבקו לראש שנה אחרי שנה.

36. DNCE - Cake By The Ocean

מה אתם יודעים, הדורבנים צדקו - שוב הדיסקו כאן. ג'ו ג'ונאס וחבורתו החיו את הסבנטיז ויצרו את אחד השירים הממכרים והאנרגטיים של השנה, שמוכיח שילד הפלא ג'ונאס הפך לגבר וכדאי לקחת אותו ברצינות. הטקסט הקליל והמטופש בכוונה (השם הגיע מהבלבול של המפיקים השבדיים לגבי קוקטייל 'סקס און דה ביץ''), היכולות הקוליות המרשימות של ג'ונאס, הסאונד הפ'אנקי והקליפ מלא שמחת החיים הפכו את השיר הזה לאחד האהובים ביותר השנה. בדיוק כמו עוגה - הוא מתוק וכיפי אבל באיזשהו שלב מעורר בחילה.  

35. Frank Ocean - Nikes

אחרי 4 שנים של המתנה מתוחה לקראת אלבום חדש של פרנק אושן, השנה זה סוף כל סוף קרה, והשיר הזה היה הראשון באלבום החדש "Blonde". כל הציפיות והחרדות נפלו על ה"Nikes", לחיצת היד של האלבום כולו. רק כמה שניות לתוך השיר אפשר לתת אנחת רווחה - טוב או רע, זה לא נשמע כמו שום דבר שכבר שמענו. הקול הגבוה-על-גבול-המלאכותי של אושן בפתיחה מקונן על כל אלו שרודפים אחרי הכסף ומסכם את מהותו - לא עוד ראפר מכונת להיטים אלא אמן אמיתי, מהורהר, שמסרב לציית לחוקי המשחק. הפכפך, מוזר, מסתורי ומרתק - אושן חזר.

34. Rihanna - Needed Me

בעוד ביונסה הכתירה את עצמה כמלכה, ריהאנה לא רוצה להיות שום דבר מעבר למה שהיא - מופרעת. השיר הזה, מעבר לביט המושלם שלו והאופן המחשמל בו ריהאנה מורחת את המילה "Needed" בפזמון, הוא תמצית הפרסונה של רירי: ילדה רעה, נפש פרועה שמסרבת בכל תוקף שיאלפו אותה - לא המדיה, לא חברות התקליטים, ובטח ובטח שלא גבר. אם הייתה רשימת הליריקס הכי טובים של השנה השנה, השורה הזו כנראה הייתה זוכה במקום הראשון: "Didn’t they tell you that I was a savage? /Fuck ya white horse and ya carriage".

33. Leonard Cohen – You Want It Darker

מיטב חוזי העתידות לא תיארו לעצמם שנה שתתחיל במותו של הדוכס הלבן ותיסגר בפטירתו של הכהן המשורר. השיר יצא ביום הולדתו ה-82 שלו והחביא יותר מדי רמזים לעובדה כי מדובר בשירת הברבור של לאונרד כהן. החל מהאווירה האפלולית בליווי חזן ומקהלת בית כנסת, כמעט תואמת את אווירת הימים הנוראים, ועד לטקסט הפייסני כלפי אלוהים, הזה שקורא "הנני הנני" מוכן למותי. כהן תמיד הצליח להוציא ממאזיניו את מיטב הרגשות גם בלי מניפולציות קוליות או הפקות אמוציונאליות. כאן הוא מתח עד הסוף והשאיר אותנו כמעט בלחישה כאילו מצטט את טי.אס אליוט – "זוהי הדרך שבה העולם נגמר, לא בפיצוץ כי ביבבה".

32. Alicia Keys - In Common

שום דבר לא היה צפוי בחזרתה לפעולה של אלישיה קיז. תפקיד השופטת ב-The Voice האמריקאי, החשש הקל לפרנסתם של מאפרים לאחר שהובילה את טרנד ה-NoMakeup (להסתובב ללא איפור), ובעיקר היציאה מאזור הנוחות. קיז מעולם לא שיחקה בקטגוריות של אמני הפופ שלרוב שולטים על המצעדים. השנה לעומת זאת, אפשר להציב את "In Common" על הרצף בו גם נמצאים "Work" של ריהאנה ו-"One Dance" של דרייק. ובכל זאת הגרוב הקאריבי-אפריקני של השיר מייצר קרקע רכה יותר להנחת השירה הלא מתפרצת, מעין שורשים החודרים באיטיות אך לעומק. היא שרה שרק אדם שרוט כמוה יכול לאהוב אותה, אז לא פלא שכולם כאן שרוטים.

31. Flume feat. Kei – Never Be Like You

על פי תצפיות של רבים, הסגנון של פלום היה אמור לשלוט בעשור – אלקטרו בניחוח בריטי עם אלמנטים של ארנ'בי. אך הקהל דרש משהו בכיוון אחר, והשנה נשאר הדי.ג'יי האוסטרלי כמעט לבדו להגן על הז'אנר. "Never Be Like You" הצליח להשתלב בפלייליסט של רבים – החל ממזפזפי הרדיו ועד לפוקדי המועדונים המתנשאים. פלום למעשה לקח את הרמיקס שעשה לשיר You & Me של דיסקלוז'ר וכיוונן אותו ל-My Love  של ג'סטין טימברלייק. כשמוצאים את נקודת האמצע בין שתי הברקות, לא פלא שיצאה פנינה העומדת גם בפני עצמה.

30. Britney Spears - Make Me... ft. G-Eazy

מאז 2007 בערך, בריטני ספירס נלחמת בקרב על רלוונטיות; קרב שחלק מבני דורה צלחו היטב (ג'סטין טימברלייק) או הובסו בו רשמית (כריסטינה אגילרה). ספירס הולכת על החבל הדק של בין אמנית פופ עדכנית והורסת לבין כזו שעולה על גלים מאוחר מדי. באלבום הקודם היא פספסה עם שירי EDM, רגע אחרי שנמאס מהסגנון, ובנוכחי היא הגיעה בדיוק בזמן עם ארנ'בי שנמצא בשיא חזרתו. "Make Me" אמנם לא יתחרה בלהיטים של כוכבות הז'אנר אריאנה גרנדה או ריהאנה, אבל הוא בהחלט מחזיר אותה למשחק. גם החיזוק מג'י-איזי פוגע לא פוגע. אנחנו עדיין ממתינים ל-"Toxic" הבא.

29. ANOHNI – Drone Bomb Me

השירים של אנוני תמיד היו מתעתעים, עוד מהתקופה שהיתה אנתוני הגרטי מאנתוני והג'ונסונס. משהו בשילוב של קול מלאכי עם שירים בנושאי אובדן וכאב. הדיסוננס הזה גרם בשמיעה הראשונה ל"Drone Bomb Me" להתעלם מהסיפור - שיר אהבה מנקודת מבט של נערה מאפגניסטן שמשפחתה נהרגה מפצצת מזל"ט וכעת גם היא מבקשת למות באותה צורה. רק אחרי שנכנעים לדמעותיה של נעמי קמפבל המככבת בקליפ, אפשר להבין את גודל הטרגדיה. רק משהו כה יפה יכול להביע מעשיה כה מכוערת ואכזרית.

28. Carlos Vives & Shakira – La Bicicleta

2016 הייתה יופי של שנה עבור שאקירה; אחרי תקופה יחסית רגועה ו"אמריקאית" מדי, היא החליטה להתחבר מחדש למקום ממנו באה וחזרה ליצור בשפת האם שלה. התוצאה? פרס שיר השנה בטקס פרסי הגראמי הלטיני ושיר אחד מדבק בקטע פסיכי, מאלה שיכולים להרקיד ילדים בני 8 וסבתות בנות 88. אה, כן, היא לא לבד כאן, למעשה מי שחתום על השיר הזה הוא קרלוס ויווס, השלמה ארצי (או שלום חנוך) של העם הקולומביאני, מי שכבר שנים יודע לספק להיטים שעושים המון שמח באוזניים וברגליים. בסופו של דבר הייתה זו ממלכת יוטיוב שהכתירה את השיר הזה בתור הלהיט הלטיני הכי מוצלח של השנה האחרונה, זה שחצה כל גבול אפשרי ומושמע בברים ומסיבות בספרד, קרואטיה, מיאמי או מוסקבה. הרי זה לא באמת משנה מה הם אומרים שם בשיר ואתם לא חייבים להבין אותו - הקצב הוא הסוד, ומדובר בסוד הכי שמח ששמענו השנה.

 27. DJ Snake feat. Justin Bieber – Let Me Love You

רבים משוכנעים שכל הלהיטים של ביבר משנה שעברה, כמו "Sorry" ו-"Love Yourself", שייכים בכלל לשנה הנוכחית. ככה זה כשאתה מהגורמים העיקריים להתפשטות הטרנד הטרופי וממשיך בעצמך להתארח אצל מפיקים אחרים באותו הסגנון. די.ג'יי סנייק שאחראי עם מייג'ור לייזר, בין השאר, על ה-להיט של 2015, Lean" On", ידע בדיוק מה הוא עושה כשביקש מג'סטין לשיר לו. "Let Me Love You" ממשיך בצורה ישירה את השירים של ביבר, כאילו שייך לאלבום הסולו שלו. אז הטרנד הטרופי הוא אחד החזקים ואחד המעצבנים שהיו השנה אבל נראה אתכם לא מזמזמים בהנאה, גם את החלק האינסטרומנטלי.

26. Adele - Send My Love

לטוב ולרע, את רוב השירים של אדל אפשר לזהות איתה מהרגע הראשון. במקרה של השיר הזה, אדל הביאה משהו קצת אחר ומעניין ואנחנו מאוד מרוצים. הקול של אדל נשמע כרגיל (כלומר, פנומנלי), הטקסט הוא אדל קלאסי (כלומר, פגיעות עוצמתית בעקבות פרידה מרסקת לב), אבל הפזמון עושה את השיר הזה יוצא דופן. הקצב הפופי שלו הוא מאוד לא אדלי, מאוד קליט ומאוד כיפי - שזאת מילה שלא חשבנו שאי פעם נגיד על שיר של אדל.

ומי הגיע למקום הראשון? השירים הכי טובים של 2016 - חלק ב'