לפני רגע הוא דיבר עם מישהו אחר, אבל אין לו מושג. איך זה יכול להיות?
המוח האנושי הוא דבר מרתק ומוזר. למרות שאנחנו חושבים שאנחנו יצורים רציונאליים השונים מבעלי חיים, פסיכולוגים ומדענים מגלים שוב ושוב תופעות ואפקטים פסיכולוגיים שונים שמוכיחים בדיוק ההיפך. חלק מהתופעות האלה נגרמו בתהליך האבולוציה והן למעשה עזרו להישרדותנו, אך חלקן לא תמיד מועילות לנו ויכולות אף להפריע לתהליכים קוגניטיביים.
עיוורון לשינויים
אנחנו מופצצים כל יום במיליון פרטים, מידע, פרצופים ואירועים. מכיוון שהמוח שלנו מתקשה לזכור את כל מה שקורה כל הזמן, הוא מתרכז במה שחשוב כדי שנוכל לעבד את המידע באופן יעיל ומהיר. אלא שלפעמים התוצאה של כך יכולה להיות די מצחיקה. לדוגמא, נסו לעשות את הניסוי הבא ולראות האם אתם שמים לב למשהו מוזר:
הסרטון מציג לא פחות מ-21 שינויים במהלך הסצנה. רוב הנבדקים הצליחו לתפוס רק 2-3 מבלי שנאמר להם מראש שמשהו הולך להשתנות. האפקט הזה מצחיק במיוחד כשהשינויים גדולים ושאנשים ממש לא שמים לב עם מי הם מדברים. יש ניסויים המראים כיצד אפשר להחליף אנשים זרים באמצע שיחה, והנבדק פשוט לא ישים לב שהוא מדבר עם מישהו אחר (כמו פה או פה).
האפקט הזה קשור לתשומת לב סלקטיבית (עליו דיברנו בכתבה הקודמת), והוא מוכיח שגם אם קורה שינוי משמעותי בסביבה שלנו, אנחנו לא תמיד נשים לב אליו.
אפקט חרק הפאנטום
שירים יד מי שגירד לעצמו את הצוואר עכשיו | צילום:
עודד קרני, צבא וביטחון
קרה לכם פעם שראיתם חרק על היד והמשכתם להתגרד גם אחרי שניערתם את החרק? או שהרגשתם גירודים בכל הגוף כשמישהו אחר דיבר על חרקים או פשפשים? כמעט כולנו הרגשנו תחושות גירוד בלתי מוסברות, שמתרחשות גם כשאין חרקים בסביבה. הסיבה לגירודים הללו היא שהמוח שלכם מגיב בהגזמה: כשבני האדם חיו בטבע, חרקים היו מאוד מסוכנים. הם נשאו מחלות וחלקם היו רעילים, כך שעקיצה יכלה להרוג. מכיוון שהמוח שלנו עדיין בטוח שאנחנו חיים בטבע, כשיש עליכם חרק הוא בטוח שיש בטח חרקים אחרים בסביבה ולכן יש לכם תחושות גרד מוגזמות כדי שתרתיעו חרקים אחרים שאולי מגיעים.
חמידות היא ממכרת
צפו רגע בסרטון הזה:
סביר להניח שאחרי הצפייה הרגשתם נינוחים יותר ואולי גם נפלט לכם איזה "אווווו איזהההה חמודדד". יש המוני סרטונים ותמונות של חיות חמודות באינטרנט, ונראה שהרשת נולדה בשביל שנוכל לשתף חתולים, גורים ותינוקות חמודים. אבל חשבתם פעם למה אנחנו מוצאים דברים כחמודים ומה זה בכלל חמידות? אז כמובן שיש פסיכולוגים שהחליטו לחקור בדיוק את זה.
קונראד לורנץ שהיה חוקר טבע היה הראשון שהחל לחקור את החמידות. הוא מצא שיש כמה תכונות שגורמות לנו לתפוס משהו כ"חמוד": גוף קטן עם ראש גדול במיוחד, עיניים גדולות הממוקמות במרכז הפנים ומאפיינים עגולים ורכים. אבל למה דווקא המאפיינים האלה גורמים לנו לתחושה חמימה בגוף? לורנץ אמר כי כל המאפיינים הללו נמצאים בתינוקות אנושיים. מכיוון שאנחנו רוצים להגן על התינוקות שלנו, תחושת "חמידות" מעוררת גם רצון להגן ולגונן. התחושה הזאת התפשטה גם לבעלי חיים עם תכונות דומות. אבל לא רק בעלי חיים: מסתבר שאנחנו יכולים לחשוב שגם חפצים הם "חמודים" אם ניתן להם תכונות אלו. כך לדוגמה ניסוי הראה שנבדקים חשבו שפטיש הוא חמוד יותר אם הוא היה קטן ועגול מאוד, לעומת פטיש רגיל. יש אתר שלם שבו אפשר להפוך דברים לחמודים, נסו ותיהנו.
חמודים יותר, ופחות | צילום:
exploratorium.edu
מחקרים הראו שתמונות חמודות של תינוקות וגורים שחררו דופמין ממרכז העונג במוח, שמושפע גם מסמים כמו קוקאין. החוקרים מצאו שחשיפה לחמידות גורמת למוח להתמכר ולדרוש עוד ועוד, מה שיכול להסביר את מיליארדי הסרטונים החמודים באינטרנט.
אשליית יד הגומי
מדובר באשליה די מוזרה, שמלמדת אותנו די הרבה על כיצד אנחנו חשים את גופינו וכיצד המוח שלנו תופס את איברנו. בניסוי יד אחת של המשתתף מוסתרת מאחורי וילון ומולו מונחת יד מגומי. הנסיין מלטף עם מברשת את שתי הידיים בו זמנית, והמוח מתחיל "לאמץ" את היד המזויפת ולחשוב שהיד שייכת לגוף. למרות שהמשתתף מודע לחלוטין שהיד מגומי לא אמיתית ויכול לראות אותה, תפיסת הגוף מתערערת.
הניסוי הופך למוזר במיוחד בשלב השני: אחרי שהמוח "מאמץ" את היד, הנסיין שופך מים רותחים על היד המזויפת או מכה בה בפטיש. כל הנבדקים נרתעו מיד וצרחו. המדדים הגופניים שלהם הראו שהם מגיבים באופן פיזיולוגי לפגיעה ביד הגומי: קצב הלב ולחץ הדם שלהם עולה וישנה זרימת דם מוגברת ליד המוסתרת, כאילו המוח חושב שבאמת יש פגיעה בגוף. הניסוי חושף באופן מרתק את הקשר בין התודעה שלנו לבין תחושות הגוף, וכמה ניתן "לעבוד" על המוח די בקלות בעזרת רמזים ויזואליים.
ריאקטיביות ואפקט הקהל
כולנו מתנהגים בצורה שונה כשאנחנו נמצאים ליד אנשים אחרים. כשאנחנו לבד אנחנו מרשים לעצמנו להיות סרוחים על הספה, להפליץ ולגרד מקומות אינטימיים וסביר להניח שלא נפגין התנהגויות אלו אם יהיו אורחים. אלא שלאנשים אחרים יש השפעה מאוד חזקה על ההתנהגות שלנו. האפקט התגלה די בטעות כשב-1920 חוקר רצה לבדוק כיצד חוזק אורות משפיע על פרודוקטיביות של עובדים במפעל. החוקר מצא שאורות חזקים גורמים לעובדים להיות פורים יותר והציע למנהל המפעל להגביר במעט את האורות ואכן המנהל קיבל את המלצתן. אלא שאחרי שהחוקר עזב, המנהל התלונן שהפרודוקטיביות ירדה לפתע והייתה נמוכה אפילו יותר מלפני הניסוי. אז מה קרה? באופן לא מפתיע הסתבר שהעובדים עבדו קשה יותר פשוט כי מישהו צפה בהם ותיעד את כל הפעולות שלהם, גם אם הוא לא היה המנהל.
האוהדים עושים עבודה חשובה יותר ממה שנדמה להם | צילום:
Alex Livesey, GettyImages IL
באופן דומה אנחנו מתנהגים אחר כשאנחנו מופיעים מול קהל: עוד במאה ה-19 חוקרים גילו כי אתלטים מצליחים להשיג תוצאות גבוהות יותר במשחקים ותחרויות עם קהל, בהשוואה לתוצאות באימונים. האפקט מגיע לשיא כאשר הקהל מריע לאתלט מסוים ומעודד אותו, מה שכנראה יצר את מנהג העידוד ומחיאות הכפיים במשחקי ספורט. מחקרים נוספים מצאו שנבדקים הצליחו יותר במטלות קלות יחסית אם היה בחדר נבדקים אחרים שצפו בו. מחקר נוסף שנערך בישראל מצא שיש סיכוי גבוה יותר לעבור טסט נהיגה אם באוטו היה אדם נוסף מלבד הבודק. אבל לאפקט יכולות להיות גם השפעות מרעות, שגורמות לנו לתפקד באפן לקוי: אם המטלה קשה במיוחד תפקוד הנבדקים היה גרוע יותר כשיש צופים. מכיוון שאנחנו חרדים להיכשל מול זרים ואנחנו מרגישים ששופטים אותנו, החרדה גורמת לנו לבצע משימות קשה בצורה לקויה מאשר אם היינו לבד.
אשליית משה
הנה ניסוי חמוד שאתם יכולים לנסות על חבריכם. אבל קודם נסו אתם: ענו על השאלה "כמה חיות מכל מין לקח משה לתיבה?". רוב האנשים עונים מיד "שתיים" או "זוג" מבלי לשים לב לעובדה שנח הוא זה שהיה בתיבה, ולא משה. אשליה זו דומה להרבה מאוד אשליות אחרות ובבסיסה עומדת ההנחה שאנחנו נוטים לענות מהר על שאלות שאנחנו בטוחים בתשובה שלהן, מבלי לשים לב אם יש טעויות בשאלה עצמה. מכיוון שמשה גם היה בתנ"ך המוח שלנו לא מזהה מיד את הטעות, ו"יורה" את התשובה שהוא חושב כנכונה. האשליה היא כה חזקה, שאפילו שהנבדקים אמרו בקול רם את השאלה והובהר לשים לב לטעויות הם עדיין לא עלו על הבעיה וענו "שתיים".
אפקט הכישלון
אנחנו תמיד חוששים לפשל או ליפול באופן מפדח מול אנשים שאנחנו מכירים. אלא שבניגוד לדעה המקובלת, כישלונות דווקא הופכים אותנו לחביבים ולאנושיים יותר. אנשים שמפשלים מדי פעם או שהם מגושמים ונוטים למעוד מדי פעם גורמים לאנשים אחרים להתקרב אליהם מאשר אנשים "מושלמים" שלא טועים לעולם. במחקר קלאסי נבדקים התבקשו להקשיב להקלטה של מישהו פותר תשבץ. באחת מההקלטות הפותר שופך על עצמו כוס קפה. לאחר מכן הנבדקים ביקשו לדרג את חביבות הפותרים ועד כמה הם היו רוצים להיות חברים של הפותרים בהקלטות. באופן לא מפתיע הבחור המגושם ששפך כוס קפה דורג הכי גבוה ברשימה (כי מי מאיתנו לא שפך כוס קפה על כל הלפטופ).
אל תתבאסו ששפכתם, עכשיו דווקא אוהבים אתכם יותר | צילום:
svanhorn, Thinkstock
פרדוקס הבחירה
קרה לכם פעם שנכנסתם לחנות ענקית ופשוט הרגשתם משותקים? ואז כשכבר בחרתם משהו וקניתם אותו התחרטתם על הקנייה, למרות שבאופן אובייקטיבי עשיתם בחירה טובה? למרות שהרבה פעמים אנחנו חושבים שכמה שיש יותר אפשרויות ככה נהיה יותר מאושרים, ההיפך הוא נכון. ניסוי קלאסי בדק את הטענה הזאת בעזרת ריבה. הנסיינים הקימו דוכן טעימות בסופרמרקטים. דוכן אחד הציע 6 טעמים שונים של ריבה, בעוד השני הציע 24 טעמים. תוצאות הניסוי היו מדהימות: בדוכן הקטן יותר היו 30 אחוז יותר מכירות מאשר בדוכן הגדול.
החוקרים מסבירים שככל שיש לנו יותר בחירות ויותר אפשרויות בחיים, כל הסיכוי שנחוש חרטה על הבחירה גדולה יותר ("הייתי צריך לקנות את הסוודר החום ולא הכחול"). התוצאה היא שאנחנו חשים כל הזמן חרדה ברגע שאנחנו נתקלים בבחירה מבין אפשרויות מרובות, מה שהרבה פעמים משתק אותנו וגורם לנו להתחמק מהבחירה עצמה או לחשוב כל הזמן "מה היה אם" ברגע שאנחנו מבצעים בחירה. ולכן הפרדוקס הוא שלמרות שלכאורה יש לנו חופש בחירה ויותר אפשרויות בחירה מאי פעם, אנחנו אומללים יותר.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן