"חילצנו את עצמנו מהשריפה - זחלתי על הבטן כדי להתקדם"

"האש הייתה במרחק 50 מטרים מאיתנו" | צילום: חדשות 2

עשרות מטיילים ביקרו בחורשת עין תינה בגולן כשפרצה השריפה ביום חמישי שעבר. הם נאלצו להימלט מהאש, שאיימה לבלוע אותם, וכילתה יותר מ-10,000 דונמים של חורש טבעי. שישה בני אדם נפגעו קל בדליקה, בהם אישה בחודש השמיני להריונה, וכעת טוענים חלק מהמטיילים שאף אחד לא הגיע לחלץ אותם, וכי מדובר במחדל חמור של כוחות ההצלה.

קורין סוויסה, מנהלת מדיה חברתית במקצועה שטיילה בשמורה כשפרצה השריפה, מספרת על רגעי האימה: "יצאנו מטעם החברה ליום כיף בצפון והמסלול עבר בעין תינה. זה מסלול קל מאוד וקצר, שמתאים לילדים ומשפחות."

כמה אנשים הייתם?
"היינו 33 אנשים מהחברה", משחזרת סוויסה. "וחוץ מאיתנו היו עוד שתי כיתות של תלמידים דתיים, בני 13-14, ובנוסף היו עוד כמה משפחות של הורים עם ילדים. בסך הכול היינו בשמורה בערך 150 אנשים".

מתי הבחנת לראשונה בשריפה?
"על סמך תמונות שצילמנו אני יודעת שהאש התחילה בסביבות 12:30", אומרת סוויסה. "בהתחלה ראינו רק מעט עשן וכשסיימנו את החלק הרטוב הראשון של המסלול כמה אנשים כבר יצרו קשר עם מוקד הכבאות, כדי לדווח על השריפה. תוך כמה דקות הלהבות התגברו והחלו להתפשט לכל מקום."

כשדיברתם עם מוקד הכבאות , קיבלתם הנחיות כיצד לפעול?
"לא קיבלנו הנחיות בכלל", אומרת קורין בנחרצות. "התשובה הקבועה שקיבלנו הייתה 'אנחנו יודעים - אנחנו בדרך'".

זה נכון שהנציג הרשמי הראשון, שהגיע לאזור, היה פקח של רשות הטבע והגנים?
"ראיתי אותו, בפעם הראשונה, בסוף המסלול הרטוב, כשגילינו את האש. אחר כך, משיחות עם חברים, הבנתי שהוא הגיע קודם לכן וניסה לכבות את האש עם מטף, לא הצלחה. מאוחר יותר, כשנמלטנו מהמקום, לא ראיתי אותו בכלל".

מה עשיתם כשהבנתם את גודל הסכנה?
"קיבלתי הנחייה לעלות למעלה לכיוון המפל", קורין משחזרת. "כשהגעתי למפל התיישבתי בתוכו יחד עם אימא ושני ילדיה, שתי בחורות מהמשרד ועוד שני נערים. החבר'ה מהעבודה קראו לי להמשיך לטפס אבל המפל שבר אותי. מדובר בחומת בטון מלאכותית, בגובה של 2-3 מטרים שאי אפשר לעבור.

"משם נאלצנו לעקוף מהצד כדי להמשיך לטפס", מספרת סוויסה. "אחד טיפס למעלה לשבור ענפים ולפלס דרך לכולם. היה שם בור בין שני סלעים שאנשים נפלו לתוכו. היינו צריכים לטפס את ההר בשמורה ובשלב הזה החלה המנוסה, כשהאש דולקת בעקבותינו".

"זחלתי על הבטן כדי להתקדם"

"זחלתי על הבטן כדי להתקדם". סוויסה

לדברי סוויסה, האזור הפראי של ההר לא מסומן והוא מכוסה צמחיה יבשה, סלעי בזלת וחצץ בגדלים שונים. "החלק הזה של הטיפוס היה קשה בטירוף", היא מספרת. " ידענו שברגע שהאש תגיע לצמחיה היבשה היא תתפשט בשניות.

"בגלל שהייתי בלחץ הרגשתי את הרגליים שלי כושלות. היו קטעים שנפלתי וזחלתי על הבטן כדי להמשיך להתקדם", קורין משחזרת כאילו מדובר בסרט הוליוודי. "אנשים צעקו 'לא להסתכל אחורה, רק קדימה' אבל היו פעמיים שכן הסתכלתי אחורה. שמעתי ילדים צורחים ובוכים מאחוריי, וראיתי את קיר האש מאחוריהם. האש הייתה בגובה כפול ממני ופשוט קפאתי במקום. למזלי, אנשים לא נתנו לי לעצור וממש דחפו אותי מאחור."

סוויסה ממשיכה לתאר את הזוועה: "היו הורים שסחבו את הילדים שלהם על הגב וטיפסו עם הידיים והיו הורים שנזקקו לעזרה עם הילדים, אז הבחורים מהמשרד פשוט אספו ילדים בדרך וטיפסו איתם. הגענו לחלק העליון של ההר, שם ציפיתי לכוחות ההצלה, ולו רק כדי לקחת את הילדים מההורים שיוכלו לרוץ קדימה בלי המשקל העודף.

"אנשים לא נתנו לי לעצור"

"לתדהמתנו גילינו שאף אחד לא מחכה למעלה. זה היה מייאש בטירוף כי כבר לא סחבנו את עצמנו. המשכנו לרדת מהצד השני של ההר כדי להגיע אליהם ונכנסתי למשבר של ייאוש כי כבר לא יכולתי ללכת. מסוק או מטוס לא היו בוודאות, כי חיפשתי אותם בשמים. חיפשתי תקווה.

"אחרי שירדנו מההר, בתחילת השביל היה ג'יפ אחד וכבאית אחת", משחזרת סוויסה את הרגע המיוחל שראתה את כוחות ההצלה. "הג'יפ התחיל להוריד למטה ילדים ופצועים, ואנחנו המשכנו לרדת את המסלול ברגל, כדי לא לאבד זמן. בזמן שירדנו מיהרו שני ג'יפים נוספים למעלה, אחד מהם עצר ואסף אנשים שהיו בדרך למטה ברגל, ואז הצטרפו עוד כבאיות".

במשך כמה זמן נמלטתם?
"מהרגע שהתחלנו לברוח ועד שהגענו לשביל הג'יפים חלפה שעה וחצי", קורין מספרת. "השיחה הראשונה שלי מהאוטובוס, אחרי שנרגעתי קצת, הייתה בשעה 14:40, אז אני מעריכה שכל האירוע, כולל הירידה לחניון, ארך בין שעה וחצי לשעתיים".

למה עליתם להר במסלול לא מסומן?
"חלק מהאנשים בדקו את השטח וחיפשו דרכי מילוט כשפקח רשות הטבע והגנים - ממלא מקום שלא הכיר את השטח - ביקש להתרחק למעלה. משם לא הייתה הנחיה ברורה אבל זה היה הכיוון היחיד שיכולנו לברוח אליו כי האש הייתה מאחורינו".

עד כמה חמורות היו הפציעות?
"באופן בלתי נתפס כולם ספגו פציעות קלות בלבד", מספרת קורין בשמחה. "הבחורה בהריון פונתה לבית החולים עם חתכים, פציעות יבשות והתחלה של צירים, ושוחררה אחרי כמה שעות. אנשים שאיבדו את הנעליים בזמן הבריחה סבלו ממאות קוצים וחתכים ברגליים. אני וכל היתר סובלים משריטות, שפשופים, חתכים ומכות יבשות בידיים וברגליים, וכמובן חרדות. זה פשוט נס".

"שמעתי נערות צורחות בטלפון: 'למה אתם לא באים?'"

"נערות צרחו בטלפון: למה אתם לא באים?"

לדברי סוויסה, אף אחד מכוחות ההצלה או הביטחון לא פנה אליהם אחרי שחולצו, "למרות שנכחו במקום כוחות שיטור". אבל הביקורת הזו היא רק קצה הקרחון. לקורין וחבריה לקבוצה הגדולה שטיילה באזור ההוא של ההר יש טענות חמורות כלפי כוחות ההצלה, שהפקירו אותם, לטענתם.

"את קבוצת האנשים שנלכדה בצד שפונה להר אף אחד לא חילץ", היא אומרת בזעם. " חילצנו את עצמנו. החבר'ה מהמשרד הצילו ילדים שלא היו מצליחים לברוח אחרת. אין לי מושג אם הכבאים ידעו כמה קריטי המצב שלנו. אולי הם היו מגלים אם היו מעלים מסוק לדווח שהאש במרחק 50 מטרים מאיתנו".

בנוסף מאשימה קורין את כוחות ההצלה שלא טרחו לבדוק מה המצב בשטח: "על סמך עשרות שיחות שניהלנו עם מוקד הכבאות, תוך כדי מנוסה, הם היו יכולים להבין את מצבנו. אני באופן אישי שמעתי נערות צורחות בטלפון 'תבואו להציל אותנו, למה אתם לא באים?' או שיחות של 'אנחנו יותר מחמישים איש לכודים פה באש, תבואו כבר!'.

"כשאחד הבחורים ירד לחניון שאל אותו אחד מאנשי החילוץ מה המצב למעלה ואם שווה להעלות מסוק לאוויר, כי זה עולה מיליון דולר. זה בלתי נתפס שעברנו שם תופת כזו, ובכלל לא חשבו להזניק מסוק. אנשים ניסו להסביר לי עם מה כוחות ההצלה צריכים להתמודד בשטח ושאולי לא היה פה מחדל, אבל אני יודעת עם מה הם היו צריכים להתמודד בשטח, כי אני התמודדתי עם השטח, ואני אומרת שהיה מחדל גמור".

"אנחנו דורשים שגורם רשמי יבדוק ויחקור את המחדל שאירע שם", סוויסה מסכמת. "מרגע שהתחילה השריפה היה הרבה מה לעשות כדי למזער את הנזק ולא נעשה שום דבר. אני רוצה לדעת למה עיתונאים שפנו לשירותי ההצלה כדי לקבל את הקלטות השיחות שלנו עם המוקד קיבלו תשובה שההקלטות, באופן מאוד נוח, לא עבדו באותו יום?".

"לכוחות כיבוי, משטרה ומסוקים לוקח זמן להתארגן"

"לכוחות הכיבוי לוקח זמן להתארגן" | צילום: רועי גסנר ושאולי סאסי

למחרת השריפה אמר בועז רקיע, דובר נציבות הכבאות, לחדשות 2 באינטרנט: "אנו מצפים שהמטיילים הראשונים להבחין באש יתפנו באופן עצמאי ויתרחקו ממקום סכנה. כשמגיעים כוחות כיבוי והצלה נבדק הצורך בפינוי מטיילים נוספים, ואז כוחות כיבוי ומשטרה עוסקים באיתור וחילוץ. זה לא פסול להתפנות באופן עצמאי, במידה וזה אפשרי. זמן ההגעה לאירוע לעתים ממושך בגלל צורת פריסת התחנות הכיבוי. צריך להבין שלכוחות כיבוי, משטרה ומסוקים לוקח זמן להתארגן ולהגיע".

לדברי יאיר אלקיים, סגן מפקד שירותי כבאות גליל עליון גולן, שנכח באירוע, "חילצנו עשרות אנשים במהלך השריפה. הוזעקו צוותים לחילוץ המטיילים מתוך האש וניסינו להגיע לכולם. אם לא הגענו למספר אנשים אנחנו מצטערים. כנראה שהיו כאלה שהיו צריכים לצאת בעצמם, זה שטח גדול מאוד ומאוד קשה. הזעקנו כוחות, וביחד עם פקחים חילצנו אנשים מתוך האש ברגל וברכב. אם יש אנשים שחילצו את עצמם אנחנו מודים להם. בתחילת השריפה הוזנק מסוק משטרתי שסייע בחילוץ, כרז למטיילים לצאת מהנחל וביצע סריקות".