המשפחה של וואי. "היעד שלי הוא להגיע ל-10,000 דולר"
היום מציינים בישראל את יום הפליט. יום שנועד להזכיר לנו את אחריותנו לדאוג לאותם אנשים חסרי מדינה וביטחון שזקוקים למקלט. למקום בו לא ירדפו אותם.
התאריך הזה מגיע כשנה לאחר שיצא לדרך מבצע הגירוש מרצון במסגרתו אלפי פליטים מדרום סודן הוחזרו לג'ובה. בין אותם פליטים היה ילד בשם וואי שבדיוק סיים את לימודיו בבית הספר היסודי. וואי הצטרף לבית הספר בכיתה ג', הפך לישראלי לכל דבר ורכש לעצמו חברים. אורי מילר פורשטט היה חברו הטוב ביותר, וואי הפך לבן בית אצל אורי וגם בין ההורים נוצר קשר חברי חם מאוד שממשיך להתקיים עד היום.
"כשנודע לי שהולכים לגרש את וואי, ניסיתי לחשוב על כל מיני דרכים לעזור להם", מספרת לאה, אמו של אורי, שזוכרת היטב את ה-17.7.2012, היום בו וואי ומשפחתו נפרדו מישראל. "לוואי יש שני הורים ושני אחים קטנים, והיה לי ברור שצריך לעזור להם. אז התחלתי ללמוד כל מה שאפשר על דרום סודן, מה יש שם, מה אין, ומה צריך. הורי כל השכבה התגייסו אספנו כסף וקנינו להם ציוד בסיסי חשוב וגם כסף מזומן שיעזור להם. את שארית הסכום השארנו בחשבון בנק פה, במטרה להעביר להם כסף מדי חודש. חשבנו בתמימות שאם יש לנו חשבון בנק עם אלפיים דולר, נוכל לשלוח להם מאה דולר כל חודש. אבל מסתבר שזה כלום, יוקר המחיה שם גבוה ומאה דולר לא מספיקים לכלום.
"במקביל, התחלנו לברר איך לממן את המשך הלימודים של וואי בג'ובה, ואפילו נסענו, אורי ואני, לבקר שם חודש אחרי שהם עזבו. הצלחנו לארגן פרוייקט במסגרתו אנחנו מגייסים תרומות בישראל למימון המשך הלימודים של הילדים שגורשו מכאן. הפרוייקט הזה די מצליח וכיום 40 ילדים לומדים בפנימייה באוגנדה בזכות הפרוייקט הזה. יש לנו גם פרוייקט לטווח הארוך יותר, להקים שם בית ספר לילדים האלו. אבל המצב היום הוא כזה שמבחינה הומניטרית בדרום סודן נורא ואיום, יותר גרוע מכל מה שחשבנו. מבין כמה מאות האנשים שגורשו, אני יודעת על 22 שמתו מאז ממחלות רובם אנשים צעירים ובריאים שאם היו נשארים פה, ודאי היו נשארים בחיים".
"הילדים לא אכלו כבר יומיים"
הדאגה של מילר פורשטט למשפחה לא נגמר בלימודים של וואי: "הוא ילד יקר לליבי, וכך גם כל המשפחה שלו. אבל הכסף שאספנו פה כדי לעזור להם כבר נגמר. וואי ממשיך ללמוד בפנימייה באוגנדה בזכות הכסף, אבל המצב של המשפחה לא טוב. שני ההורים לא עובדים למרות שהם אנשים שפה בישראל עבדו. הם חרוצים עם יכולות, פה שניהם עבדו במלונות. אבל מצב הכלכלה בג'ובה נוראי והסיכוי להשיג עבודה כשכיר הוא אפסי. אחרי שהם הגיעו זכריה, אביב של וואי, קנה מיניבוס והצליח להתפרנס בדוחק מהסעות. אבל המיניבוס רוב הזמן מקולקל ונורא יקר לתקן אותו. הדלק יקר, הכול נורא יקר. בקיצור הוא לא מצליח לייצר סכומים שאפשר לחיות מהם".
וואי ואורי בג'ובה. 100 דולר בחודש לא מספיקים למחייה בעיר
בשנה שחלפה המצב הלך והחמיר, עד שלפני שבוע הגיע הטלפון ששבר את מילר-פורשטט: "לפני שבוע האימא התקשרה אלי, וכבר דאגתי, כי הם לא מתקשרים בדרך כלל, הם לא מתקשרים לסמול טוק. ופתאום היא מתקשרת ואומרת 'אנחנו צריכים עזרה, הילדים לא אכלו כבר יומיים'. צריך להבין, המשפט הזה, הטלפון הזה, זה מאוד לא אפריקאי. הם לא ישירים, הם לא מדברים ככה. הם לא יבקשו עזרה בצורה כל כך ישירה ואם לא תציעי עזרה, הם לא יבקשו בחיים.
"סגרתי את השיחה בהרגשה איומה. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו. התחלתי לטלפן לחברים ולראות מה אפשר לעשות. בין היתר צלצלתי לחבר ישראלי שיש לו עסקים בג'ובה, שאמר לי 'תקשיבי אם תצליחי לגייס מספיק כסף אני אעזור לזכריה ונבחר יחד עסק שיעזור לו לפרנס את המשפחה. אבל את צריכה לגייס כסף', הוא אמר שאני יכולה להבטיח למשקיעים החזר השקעה עם ריבית שנתית של עשרה אחוזים".
כעת התכנית העסקית היא לנצל את כישוריו וניסיונו של זכרה כטבח בישראל, כדי להקים מסעדה בג'ובה שתוכל לעזור לזכריה, וואי ושאר בני המשפחה להתפרנס בכבוד מלי להישען את נדיבותם של אחרים. "כתבתי פוסט בפייסבוק שהפך ויראלי ופתחתי חשבון נאמנות לצורך העניין", אומרת מילר-פורשטט, "היעד שלי הוא להגיע ל-10,000 דולר, אבל אני מאמינה שבתוך שבועיים נצליח להגיע למחצית הסכום, שזה הרף התחתון שהצבתי לעצמי. אני רוצה לחדד - זו השקעה ולא תרומה. הכוונה היא להחזיר את הכסף. נכון שבהשקעה יש מידה של סיכון, אבל הכוונה היא שהעסק יהיה רווחי ושזכריה יוכל להחזיר את הכסף עם ריבית. זה צריך להיות עסק שפונה לקהל עשיר כדי להצליח, כי רוב האנשים שם עניים מרודים, רק לזרים או לבכירים יש כסף".
מסייעים לחוזרים לדרום סודן להקים עסקים מניבים
אותו איש עסקים הוא מיכאל מן גולדמן, שמחלק את זמנו בין דרום סודן לישראל בניסיון לסייע למקומיים בצורה שלא תחשב תרומה, אלא השקעה עסקית של ממש. זכריה הוא לא הפרוייקט הראשון שלו, "הפרוייקט הקודם הוא של פליט נוסף שגורש מישראל ופתח שם אינטרנט קפה. העסק שלו עמד לקרוס והוא ביקש עזרה. הבנו ששירותי האינטרנט גרועים וזו הבעיה של העסק, אז הבאתי לו מערכת לוויינית כדי שהוא יוכל לקבל אינטרנט מהיר. הוא כמעט היחיד בג'ובה שיש לו אינטרנט מהיר ולכן הוא הפך לעסק מבוקש מאוד. אלו הם הפתרונות שאנחנו נותנים שמאפשרים לעסקים לא לקרוס. יש עוד בחור בתור שרוצה להקים בית קולנוע קטן ל-50 איש, בג'ובה אין לאנשים חשמל או טלוויזיה, אז קולנוע כזה שיקרין גם סרטים וגם משחקי כדורגל יכול להפוך להצלחה. יש שם 500 אנשים ואנחנו הולכים על 500 פרוייקטים, אז לאט לאט, אנחנו אוספים תמיכה. חשוב להדגיש שזאת לא תרומה, הם מקבלים חזרה את הכסף לאחר כשנה, כמו כן, חלק מהרווחים של העסק מושקעים בפרוייקטים הבאים וכל זה כדור מתגלגל שעוזר לעוד אנשים".
מספר החשבון להפקדת סכומי ההשקעה: ח-ן 227382, בנק אוצר החייל, סניף 365, ע"ש גרינגרד פורשטט עורכות דין (בנאמנות). נא לציין את שם המשקיע ו"עבור זכריה". בנוסף, מי שמפקיד כסף בחשבון הנאמנות, מתבקש לשלוח מייל אל מילר-פרושטט עם כתובת המייל שלו, לשם קבלת עדכונים על ההשקעה, ולצורך פניות בנושא החזר ההשקעה. lea@sgf.co.il
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
