בשבוע שעבר הסתיים מושב החורף של הכנסת וחברות וחברי הכנסת יצאו לפגרה. בדרך כלל כשמסתיים מושב, מתפרסמות בכלי התקשורת טבלאות עם מספר הימים בהם חברות וחברי כנסת שהו בחו"ל במהלך המושב החולף. הח"כים שמרבים בנסיעות מוצגים כנהנתנים, בזבזנים ולא רציניים. רגע אחרי שהסתיים מושב, ושנייה לפני שאנחנו מתחילים לצקצק לנוכח הימים הרבים ששהו נבחרינו בחו"ל, אני מציעה לכם הסתכלות אחרת על הנושא.

בזירה הבינלאומית, הולך וצובר תאוצה המונח "דיפלומטיה פרלמנטרית". מדובר במפגשים בין חברי פרלמנט ממדינות שונות, במסגרות בהן לוקחות חלק שתי מדינות או יותר, וביחד מתקיימים דיונים בנושאים שרלוונטיים לעשייה הפוליטית ולאינטרסים השונים של המדינות.

>>> מה קרה כשחדשות 2 הזמינו ח"כים לנסיעה פיקטיבית?

למה חשוב שחברות וחברי כנסת ייסעו לחו"ל? הנה ארבע סיבות שאמורות למלא את הדרכונים בחתימות. ראשית, הם יכולים לייצג את המגוון הקיים בישראל. בשונה מנציגי משרד החוץ שחייבים לייצג את עמדת הממשלה בעת פגישות עם עמיתים מחו"ל, הח"כים יכולים וצריכים להביע עמדות אישיות ומפלגתיות בפורומים הבינלאומיים בהם הם משתתפים. הם יכולים להציג את מגוון הקולות הקיימים בחברה הישראלית ואת מורכבותה, להעמיק ולהעשיר את הדיאלוג בין ישראל לגורמים בעולם ולקדם שיח ישראלי מכליל יותר על נושאי חוץ.

בנוסף, פורומים בינלאומיים רבים מיועדים באופן ספציפי לפרלמנטרים. נציגי משרד החוץ או שליחים אחרים יכולים רק לשמש בהם צופים ולא לקחת חלק פעיל בדיונים, ואם חברות וחברי כנסת לא יגיעו למפגשים כאלה, עמדתה של ישראל לא תהיה מיוצגת. לצערי זה קורה לא אחת, ומונע מישראל להשפיע על החלטות שמתקבלות בפורומים הבינלאומיים.

מירב סלע (צילום: קונסטנטין (קוסטה) גרוסמן)
"הביקורת הציבורית צריכה להתמקד במהות הנסיעה, לא בעצם קיומה". מירב סלע | צילום: קונסטנטין (קוסטה) גרוסמן

הסיבה השנייה היא שנסיעות לחו"ל מעשירות את עבודת הכנסת, ויכולות לתרום לחיזוק השיח בכנסת על נושאי מדיניות-חוץ. הדיפלומטיה הפרלמנטרית מאפשרת לח"כים ללמוד מעמיתותיהן ועמיתיהם בעולם, להבין טוב יותר נקודות מבט מגוונות, ובכך להביא לארץ ידע חדש ודרכי פעולה יצירתיות. אפשר לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסא לבעיות קיימות או פשוט לשאוב השראה מיוזמות מוצלחות שמתרחשות בחו"ל. אפשר ללמוד איך לייעל את עבודת הפרלמנט, לחשוב על רעיונות חקיקה חדשים, ובגדול פשוט ללמוד מהצלחות.

עוד עניין אשר אמור לעודד לדעתי נסיעות רבות של חברות וחברי הכנסת לחו"ל, הוא  חיפוי על חולשות משרד החוץ. כידוע, ולצערנו, המשרד מצוי כיום במשבר עמוק. אין שר במשרה מלאה, סמכויותיו מבוזרות ושליחים פרטיים מטעם ראש הממשלה מבצעים תפקידי מפתח ללא שקיפות ובקרה נאותה. מכאן כי השתתפות ח"כים בפעילויות בינלאומיות והתגייסותם לקדם סוגיות חשובות הנוגעות למדיניות-החוץ הישראלית - חשובה עוד יותר. מיותר לציין שעינו הבוחנת של הציבור תוכל לפקח בצורה טובה יותר על חברות וחברי כנסת, מאשר על אנשים שאינם נבחרי ציבור ואין להם את אותה מחויבות וחובה לתת דין וחשבון על נסיעותיהם.  

הסיבה האחרונה, ושיכולה להישמע לכם בקריאה ראשונה כהפך המוחלט מכל מה שאנחנו אמורים לשאוף לקדם, היא חשיבות הנסיעות הפרטיות. נסיעות חברות וחברי הכנסת לחו"ל אינן מתבצעות רק דרך משלחות רשמיות של הכנסת, אלא שלמעשה מרבית הנסיעות הן פרטיות. נבחרות ונבחרי הציבור שלנו מקבלים הזמנות לאירועים בחו"ל, על ידי להיות עמותות, ארגוני חברה אזרחית, מכוני מחקר ומדיניות, אוניברסיטאות, ארגונים כלכליים, קהילות יהודיות ועוד.


אני בהחלט חושבת כי הח"כים צריכים להקפיד על מינון נסיעות ראוי ולהימנע מנסיעות מיותרות, אבל בו בזמן מוטלת עליהם החובה לקחת חלק בנסיעות שמקדמות נושאים פוליטיים ומדיניים הקשורים לפעילות הפוליטית האישית והמפלגתית. חשיבות טיפוח הקשרים האישיים עם גורמים בינלאומיים כגון ארגוני סטודנטים, אגודות ידידים, ארגונים בלתי-ממשלתיים, פרלמנטרים ממדינות זרות ויהדות התפוצות - רבה מאוד.

בשורה התחתונה, הציבור חייב לפקוח עין על נסיעות הח"כים ומטרתן, אך להימנע מביקורת גורפת ומזיקה כלפי ח"כים הפועלים בזירת הדיפלומטיה הפרלמנטרית. הביקורת הציבורית צריכה להתמקד במהות הנסיעה של הח"כ, וגם בעיתויה. הח"כים יכולים לרכז את הנסיעות הפרטיות שלהם בפגרות הארוכות, ובכך להבטיח נוכחות מקסימלית מצדם בדיוני הכנסת. צריך להבחין בין ח"כים שנוסעים הרבה לחו"ל כדי "לעשות לביתם", לבין אלו שנוסעים כדי לקדם את האינטרס הציבורי. לקראת מושב הכנסת הבא, צריך דווקא לעודד את הח"כים שנסיעותיהם מוצדקות. טוסו, ח"כים, טוסו, ועשו את עבודתכם.

מירב סלע היא רכזת קשרי הממשל של מיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית.