לך תסביר שליחות.

לך תסביר זהות.

תסביר ישראל.

לך תסביר מנטליות חמימה ואוהבת. ששם מחבקים ומנשקים כשאומרים שלום. שלא צריך להגיד "סליחה" בכל פעם שאתה נושם. שהיחס הפתוח והסקרן שקצת פחות דוגל ב- "Personal Space" הוא דבר טוב, מתיידד, מקבל. תסביר כנות, פתיחות והתנהגות לא טקסית.

לך תסביר את החלק הוורקוהוליק הזה בנו שלוקח את העבודה הביתה ואת הבית לעבודה. תסביר לקולגות במשרד שעוד שניה חותכים הביתה כי יש להם טיסה לתפוס לקליפורניה. כי חג ההודיה מחר.

תסביר להם חג ויום טוב שלך. כזה של מסביב לשולחן עם 30 בני דודים, 4 סבתות, 15 סירים שלא מביישים מטבח צבאי (בכמות, לא באיכות), שאלות שיורדות לעמקי נשמתך והרעש. אוי הרעש.

אוהב את זה. למה? כי זו תחושת שייכות רגשית ותרבותית למקום, לאנשים כל כך שונים אבל כל כך דומים, להיסטוריה משותפת.

לך תסביר היסטוריה. יהודי טוב אמר לי פעם ש"הסיפור היהודי הוא לא היסטוריה אלא זיכרון". מי אתה כתוצאה ממה שקרה בעבר. לך תסביר זיכרון. ושכחה. "אם אשכחך ירושלים, זה בגלל תל אביב?" או בגלל דורות שלמים שמתרחקים פיזית ורגשית מהעיר שחוברה לה יחדיו?

לך תסביר
שמים את הציניות בצד
אני ממוקם איפשהו שם בצפון ניו-יורק. המדינה. לא העיר. כן, לניו-יורק יש עוד 54,252 מייל מרובע מעבר לתפוח הגדול והם כל כך מדהימים. אני נמצא באחת האוניברסיטאות הסקסיות בעולם, חלק מליגת הקיסוס האקדמית בארה"ב, עם סטודנטים בגילאים 18-21 בעלי יכולות אקדמיות מרשימות ושיח מעמיק וביקורתי. אז לא במפתיע אני עדיין נתקל בשאלות קשות, מאותגר במחרימים, כאלו שלא מכירים במדינה, כאלו שקוראים לנשיא האוניברסיטה להתנתק אקדמית מהטכניון, כאלו שעיצבו את דעתם על בסיס כותרת שלילית שקראו בעיתון המקומי. אז אני נושם. עמוק. ולא שוכח למה אני פה, למה אני צריך להיות פה.

יצאתי לשליחות כי אכפת לי. אכפת לי מתדמית המדינה, מחיזוק הקשר בין ישראל ויהדות התפוצות, אכפת לי מאלו שלא שומעים עליהם בתקשורת הבינלאומית המוטה. אני מנסה להכיר לסטודנטים שלי צדדים שונים בישראל, מנסה להכיר להם אותי, להראות להם את המורכבות הנפלאה הזו דרכי, את התגשמות החלום הציוני שלי. שלנו.

אז לך תסביר ציונות. של ייבוש ביצות והפרחת שממה. תסביר קיבוץ גלויות ואהבת הארץ. תסביר מולדת ובית.

בית מורכב במציאות מורכבת עם אנשים מורכבים. בית שלמרות הכל אתה נלחם עליו, כי אין עוד אחד. איך מסבירים הגנה על הבית וחירוף נפש. כי יש שיגדירו "בית" כמקום קיבול או חלל למטרה מסוימת ויש שיראו אותו כיחידה חברתית-משפחתית שחיה ביחד. בית.

אז לפעמים הסטודנטים שלי פשוט מעדיפים ליהנות עם החברים, לשתות בבית האחווה, לחרוש ולהעלות את הממוצע מאשר לשבת ולדבר על עתיד העם היהודי ומדינת ישראל. אז אני יושב לי על פק"ל קפה וממשיך בחינוך. בסבלנות.

לך תסביר פרופורציות.

***

יניב מתן לוי הוא שליח הסוכנות היהודית לאוניברסיטת קורנל (Cornell). באוניברסיטאות ברחבי צפון אמריקה משרתים 71 שליחי ושליחות הסוכנות היהודית במסגרת פרויקט עמיתי ישראל בשיתוף עם ארגון הלל, הפועלים לחיבור הסטודנטים לישראל כחלק מהזהות היהודית שלהם ומלחמת הדה-לגיטימציה נגד ישראל. מטרת השליחות אינה "הסברתית" וכל שליחה ושליח מביאים עימם את ישראל שלהם, כאנשי חינוך שמביאים את ישראל לסטודנטים ואת הסטודנטים לישראל. "לך תסביר" נולד מתהיות ו/או שאלות שעולות לנו כשליחים בחו"ל, תוך התמודדות עם החוויות השונות, ובעיקר מתוך געגועים לבית.

מידי שבועיים ערוץ ההסברה של mako - לאב איזראל LOVE ISRAEL - יפרסם פוסטים אישיים של שליחות ושליחי הסוכנות היהודית בארה"ב. תודה רבה להילה הילארי כץ על ריכוז הפרויקט.

הטור הקודם של חן עגיב "אני פשוט מסבירה ישראליות"