"אופטימי", זו המילה בה בוחרת אביטל ליבוביץ' להשתמש כדי לתאר את מצבה ההסברתי של ישראל בעולם. ליבוביץ' חתמה לפני שנתיים קריירה בת 22 שנים בצה"ל בתפקידים בכירים בדוברות וביחידת קשרי החוץ והיא מכהנת כיום כמנכ"לית השלוחה הישראלית של אחד הארגונים היהודיים המשפיעים בעולם – הוועד היהודי האמריקאי (AJC). המנכ"ל העולמי הוא דיוויד האריס, אשר פועל מארה"ב.
הארגון הוקם בארה"ב לאחר פרעות קישינב בשנת 1906, וכיום מונה 22 סניפים בעשר מדינות. מטרתו הראשונית של הארגון הייתה להגן על מיעוטים יהודיים בעולם, אך ברבות השנים שינה הארגון את חזונו וכיום הוא אחד מתומכיה הגדולים של ישראל בעולם.
ליבוביץ' מונתה למנכ"לית בתקופה מורכבת בשיח הישראלי-פלסטיני עם עליית כוחה של תנועת החרם (BDS) והמערכה שניהלה הרשות הפלסטינית נגד ישראל במוסדות האו"ם. "התמודדתי מקרוב עם המערכה האנטי-ישראלית בתקשורת הממוסדת וברשתות החברתיות" מספרת ליבוביץ', שבתפקידה האחרון בצה"ל ניהלה את מחלקת הניו מדיה.
ליבוביץ' מדגישה כי אינה לוקחת את הדברים באופן אישי, "מפריעה לי דווקא הבורות" היא אומרת. "זה חידד עבורי את האתגר שבפניו ישראל ניצבת בקמפוסים בארה"ב ובייחוד בעבודה עם הדור הצעיר של היהודים, שם הם אינם לוקחים את הקשר לישראל כמובן מאליו".
נותנים נקודת מבט משלימה
הוועד היהודי האמריקאי בהנהגתה של ליבוביץ' מוביל בתקופה האחרונה מלחמה במידע השגוי הקיים סביב ישראל. אחת הפעולות העיקריות של הארגון היא הבאה לארץ של עשרות משלחות מכל העולם, כדי שילמדו על המדינה דרך הרגליים ולא ממהדורות החדשות. "מגוון הקבוצות שאנו מביאים הוא מדהים", מתגאה ליבוביץ', "אירחנו בחודש האחרון שגרירים מהאו"ם, סנטורים מבית המחוקקים של אורגוואי, אקדמאים מסין ועיתונאים מדרום אפריקה. אנחנו לא כאן כדי להחליף את משרד החוץ, אלא להוות מאמץ משלים ונקודת מבט אובייקטיבית למי שמגיע לישראל".
הצוות מארגן לכל קבוצה סיור ייחודי לפי תחומי העניין שלה, ונותן לה הזדמנות להעמיק את הידע הן בנרטיב הישראלי והן בזה הפלסטיני, וכן לאפשר שיח פתוח על המורכבות המזרח תיכונית. "אנחנו לא רוצים להגיד לאורחים שלנו איך לחשוב, אלא לעודד אותם להגיע למסקנות בעצמם" מדגישה ליבוביץ' ומספרת על קבוצת עיתונאים צעירים שהגיעה בקיץ שעבר לארץ והשתתפה בארוחת שבת חגיגית. "הבנות הגיעו כולן בשמלות ושרוולים ארוכים באמצע יולי. הן הסבירו כי הניחו שישראל היא מדינה יהודית דתית ולא הכירו את זהותה הלאומית כלל. זה רק חלק מההנחות המוקדמות של המשתתפים שאנחנו מביאים, וכאן כדי להראות מציאות קצת אחרת".
ליבוביץ' משתפת כי היחסים הקרובים עם הסגל הדיפלומטי מיצבו אותה כיועצת גם בסוגיות משמעותיות וכי היא אף נשאלה בעבר על-ידי שגריר בכיר האם לדעתה על מדינתו להמשיך ולתרום סכומים משמעותיים לרשות הפלסטינית. "עניתי שעליהם להמשיך לתרום", מגלה ליבוביץ', "כיוון שאני מאמינה בשיתוף פעולה כלכלי, אחרת תהיה דווקא הסלמה בטרור".
הג'ודאי המצרי? ספורטאי אמיץ
גם הזירה המזרח תיכונית חשובה לעבודתו של ה-AJC וליבוביץ' מספרת על פרויקט חדש עם מכון מחקר ירדני שמטרתו להטמיע תפיסות חדשות לגבי ישראל בקרב אזרחי השכנה ממזרח. "הקושי הגדול הוא לשנות את תדמית הרחוב ביחס לישראל" היא אומרת, "אך זה דורש זמן וסבלנות". היא אף מפתיעה וקוראת ללוחם המצרי שסירב ללחוץ את ידו של אורי ששון בקרב ביניהם באולימפיאדה "ספורטאי אמיץ" כיוון שבחר לעלות לקרב למרות לחץ גדול שהופעל עליו, בעיקר מהרחוב. "באופן רשמי, מצרים עודדה אותו להתייצב לקרב" היא אומרת.
כשאני שואל אותה על מעמדה של ישראל בעולם, לדידה של ליבוביץ' ישראל דווקא מחזקת מעמדה בשנים האחרונים בזירה הבינלאומית, במיוחד בשל הידע שלה במלחמה בטרור, שנחיצותה עולה בייחוד באירופה. "המילה בידוד לא רלוונטית" היא מתעקשת ומאמינה כי תנועת החרם תדעך וישראל תחזק מעמדה, בייחוד בקרב מדינות מתפתחות. לדידה של ליבוביץ' יש המון דברים שקורים מתחת לפני השטח שהציבור לא רואה. "אנחנו עדיין לא מעצמה" מחייכת ליבוביץ', "אבל תנו לנו זמן, אנחנו מדינה צעירה ואנחנו בהחלט בדרך לשם".