בישראל ישנם מאות אלפי  בני ובנות נוער בסיכון המתמודדים מדי שנה עם אתגרים מורכבים רבים מספור. שאלתם את עצמכם פעם מי מסייע לאותם נערים במצוקה? הכירו את עמותת נירים, עמותה המפעילה תכנית טיפולית אתגרית במודל ייחודי של פיתוח אישי והעצמת יכולות, עבור בני נוער שנשרו ממסגרות חינוך  פורמליות.

באפריל 2002, במהלך פעולה מבצעית של שייטת 13, נפל רס"ל ניר קריצ'מן בקרב פנים מול פנים נגד מחבלים בשכם. כחלק מהנצחתו,  הוקמה עמותת נירים, אשר שמה לעצמה יעד להיות נושאת הדגל בכל הנוגע לחינוך למצוינות של נוער ישראלי בסיכון גבוה, שנשר, או נמצא בסכנת נשירה, ממסגרות החינוך הרגילות. מאז שהוקמה העמותה היא מעניקה מדי שנה לכ-1000 בני נוער בסיכון גבוה, בכל רחבי הארץ, הזדמנות שניה, לעיתים אחרונה, לחולל שינוי בחייהם ולהשתלב מחדש בחברה הישראלית.

במסגרת פעילות העמותה מגיעים בני נוער בקצה רצף הסיכון  בצו בית משפט לכפר הנוער נירים, המהווה מסגרת חוץ ביתית הממוקמת על חוף הים בבוסתן הגליל. אך זה לא הכול – העמותה מפעילה גם את תכנית נירים בשכונות, תכנית תוך קהילתית הפועלת בשכונות בפריפריה החברתית בכל רחבי הארץ בשיתוף  משרדי הרווחה, החינוך והרשויות המקומיות. מסגרות חשובות אלו פועלות על פי מסלול נירים, מסלול חינוכי טיפולי בלתי שגרתי המצליח לחולל מהפך דרמטי בחייהם של מאות נערים ונערות בסיכון.

"היו לי הרבה חיכוכים וויכוחים עם המשפחה ובגיל 12 עזבתי את הבית"

רבקה אסייג (21), מקריית שמונה, היום צוערת בקורס קצינים בבה"ד 1 ועתידה לחזור לפקד על לוחמים ולוחמות בגדוד לביא הבקעה, עברה שינוי של 180 מעלות בזכות נירים. היא גדלה בקריית שמואל, במשפחה חרדית, וחוותה קשיים בבית מגיל צעיר. "דרך החינוך הדתית בבית הייתה קיצונית ולא הייתה לי זכות בחירה. היו לי הרבה חיכוכים וויכוחים עם המשפחה ובגיל 12 עזבתי את הבית", היא משתפת.

ההחלטה לעזוב את הבית בגיל צעיר שכזה לא הייתה פשוטה. "אני ואמא שלי לא הסתדרנו בבית, היו לנו הרבה מריבות בעיקר בנושא הדתי וזה הגיע לאלימות מילולית ופיזית. המשטרה והרווחה היו מעורבים", היא מספרת, "אם לדוגמה עשיתי עגיל נוסף באוזן או שהחצאית שלי לא הייתה באורך המתאים אמא שלי הייתה מתקשרת למשטרה ואומרת להם 'אני לא מוכנה שהבת שלי תגור איתנו'. אלו היו אמירות קיצוניות. המשפחה שלי לא הייתה מוכנה לקבל את הבחירות שלי".

לאחר שנתיים בהם התגוררה במשפחתון חרדי יחד עם 12 נערות נוספות, היא חזרה הביתה ולבית הספר. "חזרתי לתקופה קצרה מאוד של בין שלושה לארבעה חודשים, עד שהמנהלת בבית הספר בו למדתי 'קידום נוער' הכירה לי את פנימיית נירים ואת כפר הנוער. היא המליצה לי ללכת לשם והתחלנו שיח עם הרווחה", היא מספרת ומדגישה, "עבדתי מאוד קשה כדי להגיע לשם. הרווחה חששו שהמקום לא יתאים לי כי הוא מאופיין בגבולות נוקשים ואני מגיעה ממקום בלי גבולות, אבל נלחמתי והגעתי לשם".

עמותת נירים (צילום: עמותת נירים)
צילום: עמותת נירים

"גיליתי שבמקום הזה יש גבולות"

ההתחלה בכפר לא הייתה קלה. "הגעתי לשם בכיתה ט' וההתחלה הייתה מאוד מורכבת. מבחן הקבלה היה גיבוש במסגרתו הלכנו במשך יומיים מכרמיאל עד לכפר והייתי בשוק. גיליתי שבמקום הזה יש גבולות", היא נזכרת ומוסיפה, "קיימנו מעגלי שיח בהם עלתה דרישה לשתף איך עובר היום ולהביע את הרגשות שלנו ואיך הולך לי בקבוצה. זה היה לי מוזר כי בשום מקום בחיים שלי לא ביקשו ממנו לספר על המחשבות והרגשות שלי. זה נתן לי נקודת הסתכלות אחרת לגמרי על הכול".

לאחר שעברה את הגיבוש, היא החלה את התהליך. "בכיתה ט' לא הצלחתי להחזיק מעמד ולאחר שעזבתי את המקום לשנה חזרתי בכיתה י' לבית הבנות בכפר שנקרא 'שירת הים'.  עברתי בכפר תהליך עצום. למדתי לדבר על רגשות וקיבלתי תמיכה באמצעות כלים שונים כמו גלישה, טיפול ברכיבה על סוסים, כושר קרבי או חוגים אחרים שמאפשרים לדבר על הרגשות שלנו ולהתנהל אחרת", היא מספרת ומרחיבה, "עברתי תהליך עצום. הגעתי כנערה שקשה לה לתפקד ולקום בבוקר. לא האמנתי בעצמי שאני מסוגלת ללמוד והיו לי פערים עצומים מבחינה רגשית ולימודית. הייתי צריכה לעבוד על עצמי מהבסיס, כמו להתרגל לקום בבוקר ולא בצהריים".

היא מעידה על שינוי אדיר שעברה לאורך הדרך: "המקום הזה נתן לי סבלנות, אמונה הכלה וכלים. הם גרמו לי להרגיש שהם מאמינים בי ורוצים שאני אעבור את התהליך. קיבלתי תחושה של 'יש לנו את כל הכלים לתת, רק תיקחי ותעבדי איתם'. הם נתנו לי כוחות ואמונה בכל פעם מחדש. גם אם אכזבתי, התחושה הייתה שהם תומכים, מאמינים ועובדים יחד איתי על הכל. גם כשהיה לי מאתגר, כמו במסעות או ימי שטח, אני קיבלתי כלים כדי להתמודד".

לאחר 9 חודשים בשירת הים היא הצטרפה לקבוצה במסלול בכפר הנוער. "בכיתה יא' חזרתי לצוות המקורי שבו הייתי בכיתה ט' והרגשתי מאוד מוכנה לתהליך. המשכתי ללמוד בבית הספר וקיבלתי כלים רבים ממתנדבים שסייעו לנו בתהליך הלמידה", היא מספרת, "יש מעטפת מכל הכיוונים – גם בפן הלימודי, וגם בפן החברתי והרגשי. המקום מאפשר שגרה  וכלים כדי להתפתח ולגדול".

"הרגשתי שיצאתי מנירים כמו בן אדם אחר"

בעקבות השינוי שעברה היא החליטה ללכת למכינה קדם צבאית. "הרגשתי שיצאתי מנירים כמו בן אדם אחר ובזכות זה עשיתי מכינה קדם צבאית והתגייסתי לשירות קרבי – הכול בזכות הכוחות שגיליתי בעצמי", היא מספרת בגאווה, "המקום מושתת על דמותו של ניר קריצ'מן ז"ל, ומדגישים לאורך הדרך את הערך העליון של לתת ולתרום כמה שיותר למדינה. בעקבות הסיפור של ניר הרגשתי שאני רוצה להמשיך את המורשת שלו ולשמור ולהגן על המדינה".

ואכן, היא התגייסה כלוחמת חי"ר גבולות, ולאחר שירות בגדוד לביא הבקעה יצאה לקורס קצינים, כשבעוד חצי שנה היא צפויה לחזור ולפקד על לוחמים ולוחמות במערך. "הסיבה שבגללה יצאתי לפיקוד ולקצונה היא כדי להראות לנערים שנמצאים במקום בו הייתי לפני רגע שהשמיים הם לא הגבול בשבילם, והם מסוגלים לעשות הכל", היא מדגישה, "כל מה שנער צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו ועמותת נירים נתנה לי את הפלטפורמה המדויקת לכך. אני מעריצה של המקום. הפכתי לאדם אחר בזכותם ואני מודה על כך".

לתרומות לחצו כאן>
היו שותפים ועזרו להם לחלום ולהגשים.

עמותת נירים (צילום: שי כהן)
צילום: שי כהן