החודשים האחרונים היו קשים מנשוא עבור מדינת ישראל. כולנו כואבים את המלחמה, האבדות הרבות והחטופים מדי יום. אז איך מצליחים להמשיך לדמיין, לקרוא ולכתוב, גם בתקופה כל כך קשה? שוחחנו עם שלושת המועמדים שכתבו ספר ביכורים ונבחרו כמועמדים לפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס, שמענו מהם על ההתמודדות שלהם ועל החשיבות של כתיבה ויצירה דווקא ברגעים כאלו.
״טסקה״, אילנה רודשבסקי, הוצאת שתים הוצאה לאור
ברומן הביכורים שלה, ״טסקה״, בוראת אילנה רודשבסקי עולם ייחודי בהתרחשויות שבו כמו גם בלשונו, בין שפה ארכיטקטונית לעברית הייחודית של עולים מברית המועצות לשעבר. דרך דיוקנה העשיר בניואנסים של משפחה קטנה אחת, הספר מתבונן בעיניים רעננות ושנונות ביופיו ובכאביו של המקום הזה, על ההגירה, תחושות השליחות והחלוציות, האידאולוגיה הבלתי נלאית, וכובד משקלה של ההיסטוריה שבו.
מאיפה הגיע הרעיון לספר?
״אני לא בטוחה מאיפה הוא הגיע אבל הרבה זמן הוא היה שם. הספר הוא קצת אחר, כי הוא עוסק בדברים שקרו ובזמן שהיה. בעקיפין הייתי אומרת שהוא גם עוסק ביותר ממה שהיה, אלא גם בשאלות יותר גדולות על מה זה אומר להיות ישראלי, כמה אפשר להקריב, על אדיאולוגיה, אמונה ומדינה. הכתיבה משתמשת בחומרים מהעלייה של המשפחה שלי מברית המועצות ומשפחות אחרות שאני מכירה. אני עוסקת גם בהווה ובשאלות של על מה שווה להילחם, וכמה אפשר להילחם ולנצח. אני חושבת שזה מדבר על דברים דיי רלוונטיים גם עכשיו למרות שהספר מדבר בעיקרו על שנות ה-70 של המאה הקודמת, לפני 50 שנה. הספר מתנהל בשני צירי זמן, פעם אחת בעליה של משפחה צעירה לארץ, וציר אחר בהווה בו הגיבורים שעלו לארץ הם כבר אנשים שהעתיד הזוהר מאחוריהם. הסיפור מסתכל על הדרך שעשו ומתעניין בה. בהווה יש עלילה אחרת שהיא חיפוש לעשות מעשה משמעותי וחשוב של המספרת. אולי ניסיון להמשיך משהו שהתחיל על ידי ההורים שלה. למרות שקוראים לספר טסקה שזו מילה קצת מעורפלת ברוסית שמדברת על געגועים וכיסופים, חוויה של זרות, חיפוש מקום והגירה, הספר לא עוסק רק בהגירה. הוא גם עוסק בשאלה של כמה גוונים וכמה פנים יש לציונות, לאידאולוגיה בכלל, ואלו דברים שכל אחד יכול לחפש בהם טעם ולשמוע חוויות של מישהו אחר״.
את מצליחה לכתוב בימים כאלה?
״כן, אני מצליחה לכתוב, ובאופן מפתיע גם מצליחה לקרוא. לכתוב זה משהו שאני לא מצליחה לא לעשות. אם הייתי מחליטה להחרים את הכתיבה לאור המצב אני לא בטוחה שהייתי מצליחה. זה כן קשה להתמקד, לומר משהו קונקרטי ולהיות אופטימי אבל אני כן כותבת ומחפשת כיוון תוך כדי. בימים האלו בעיקר עוברים מיום ליום, מתעוררים בבוקר ורואים שהכל נשאר כמו אתמול ולקוות שיהיה יותר טוב. בכתיבה ובקריאה יש ממד של התכנסות למרחב טיפה פחות מסובך ומורכב. אני חושבת שיש משמעות גדולה לכתיבה בימים האלה. זה הדבר היחיד שמאיר באיזה שהוא אופן ונותן גם אופק. זה מזכיר, מאפשר לנו לחשוב על ימים אחרים, כמו שהיו כבר ימים אחרים, ולרצות שיהיו ימים יותר טובים מהימים האלה. הכל קשור לכתיבה וגם לקריאה. בתקופות כאלה מאוד קל לדחוק דברים הצידה ולומר שיש דברים דחופים או חשובים יותר. יש גם קושי להתמודד עם מה שקורה. כל המקומות האלו מחייבים שאנשים ימשיכו לכתוב ולהגיד את מה שיש להם להגיד. דיבור, כתיבה ואמנות בכלל הם משהו שממש שווה להמשיך בשבילו״.
ספרי על הרגע בו הודיעו לך שאת מועמדת לזכייה בפרס.
״באופן מביך ביותר התחלתי לצרוח. זה באמת היה משעשע. אני חושבת שמשהו בכל העצב המצטבר הזה של החודשים האחרונים כנראה גם חיפש איזה רגע כזה. פשוט שמחתי נורא לרגע״.
״על משכבי בלילות״, אושרת אסייג לופז, הוצאת כנרת זב״מ דביר
ספרה של אושרת אסייג לופז פורש יריעה היסטורית רחבה, המוגשת בלשון עשירה ומלוטשת, ובמרכזה השנים האחרונות בחייו של יוסף טרומפלדור. גיבור תל-חי הוקם כאן לתחייה כדמות בשר-ודם, והסיפור עוקב אחרי אירועי חייו מתוך התבססות על מחקר היסטורי מעורר השתאות יחד עם עלילה בדיונית מוחשית ומרתקת. בלב הסיפור פרשת יחסיו של טרומפלדור עם אמה לבונטין - דמות אמיצת רוח שלא הייתה ולא נבראה, אך היא שובת לב במורכבותה ובחיוניותה, נחרתת בזיכרון ונעשית לציר שהעולם המסופר סובב עליו.
מאיפה הגיע הרעיון לספר?
״לטרומפלדור הגעתי במקרה. פתחתי ויקיפדיה וקפץ הערך שלו. קראתי וזה לא כל כך התחבר לי עם הדברים שלמדנו בבית הספר על טוב למות בעד ארצנו וקרב תל חי. פתאום נגלה לי בחור מעניין, קראתי את הביוגרפיה שלו וככל שקראתי יותר הוא הרשים אותי יותר. בכל פעם שסיפרתי למישהו משהו שגיליתי אמרו לי איזה בן אדם מרתק. את בטוחה שזה אדם אחד שעשה הכל? הבנתי שכל כך הרבה דברים שמובנים מאליהם כמו צה״ל, ההסתדרות הכללית או הקיבוצים, אלו דברים שהוא הניח את טביעת האצבע שלו עליהם. חשבתי שיהיה נחמד לכתוב סיפור קצר וכך מי שיקרא עליו, יוכל לקרוא מעבר אם יעניין אותו.
אסייג לופז החליטה להכניס אהבה ורומנטיקה לסיפור. ״חשבתי שזה יהיה מעניין אם בזמן שהוא הגיע ב-1916 ללונדון הוא יפגוש דמויות שיצאו מתוך הספרות האנגלית הקלאסית. זה בדיוק מה שיצא בסיפור הקצר שכתבתי בהתחלה - מפגש שלו עם יהודייה לונדונית רווקה. נוצר בניהם שיח ובאמצעותו מכירים אותו יותר טוב. מתוך היומנים שלו הוא מתואר כרומנטי, שנון, יפה תואר ואהוב על נשים, מעבר להיותו סוציאליסט ציוני וכל הדברים הגדולים שהוא עשה. חשבתי שזה יהיה מעניין להכיר אותו כאדם אמיתי״, היא מספרת.
לאחר שהתמודדה בתחרות של מקור ראשון וכנרת, אחד השופטים, פרופ׳ יגאל שוורץ, ראש מכון הקשרים באוניברסיטת בן גוריון פנה אליה והציע לה להפוך את הסיפור הקצר ליומן היסטורי: ״מאוד התלהבתי והחלטתי לצאת לדרך במחקר והוא ליווה את התהליך. הוא ראה את החזון, במקום שאני ראיתי רק סיפור קצר הוא ראה רומן היסטורי. לקח לנו 4 שנים במהלכן הוא השקיע ממיטב זמנו. תוך כדי אספתי המון חומרים מהארכיונים והמשפחה. משם עלה הרעיון שאכתוב גם דוקטורט. מתוך היומנים של טרומפלדור למדתי כל כך הרבה, הוא תמיד היה כותב לעצמו איך לא לפחד, איך לעשות שינוי, איך לא לפחד לעזוב מקום בטוח וכדומה. גיליתי שאני בעצם מיישמת את העצות שלו ובלי לשים לב היה לי מנטור שמת לפני מאה שנים. עשיתי שינוי חד בחיים שלי תוך כדי מסע הספר״.
את מצליחה לכתוב בימים כאלה?
״זה מאוד מקשה, כי התודעה עסוקה כל הזמן בחדשות. קשה נורא לעבור לעולם דמיון או לעולם אחר ולהתמסר לכתיבה. אני יודעת שזה קושי שקיים אצל הרבה כותבים שמקיפים אותי, אבל אם אתה מצליח למצוא חצי שעה או שעה לכתוב, זה נותן תחושה של הפוגה ונחת, אם אפשר בכלל למצוא נחת בתקופה הזו. בימים אחרי ה-7 באוקטובר לא קראתי דבר שלא קשור לחדשות, דיווחי חמ״ל, מבזקים ואיזו יחידה נמצאת איפה, לא הייתה שום יכולת לספרות או כתיבה עצמה. היום אני מצליחה לכתוב קצת יותר. בזכות הספר אני לוקחת חלק בפרויקט בספריה הלאומית שמאפשר מרחב לכתיבת הספר הבא. כשאתה יושב במקום היפה הזה ומוקף בכל כך הרבה ספרים ומעודדים אותך לכתוב זו מעין בועה. שם אני מצליחה לכתוב ואפילו התגבשו כמה פרקים ראשונים של הספר הבא ואני מקווה שזה ינוע בקצב טוב. בסופו של דבר אתה חייב לחזור לחיים פעילים, אי אפשר להיות רק בהתרחשות כי זה שוחק נפשית ואני לא חושבת שזה תורם״.
בראי המלחמה, לפתע חלקים שהיא כתבה בספר הפכו למרבה הצער לאקטואליים. ״הרומן של טרומפלדור לפתע נהיה רלוונטי. בשנת 1919 התמודדו עם אותן בעיות כמונו. היה פינוי ישובים מהצפון בגלל התסיסה הערבית, מלחמה בין רוסיה לאוקראינה, טרומפלדור היה בשבי, שתי מפלגות גדולות נאבקו אחת בשנייה והיה פיצול בחברה היהודית, אנטישמיות בגולה, מתח עם הערבים בארץ, פוגרומים באוקראינה והמגפה הספרדית. כמעט כל הבעיות שמעסיקות את החברה שלנו. כמה ימים לפני ה-7 באוקטובר אחד הקוראים כתב לי שתיאורי הפוגרומים באוקראינה היו מאוד קשים ודיברנו על איך היום אנחנו כבר מוגנים מפני אירועים כאלה, וכמה ימים אחרי ה-7 באוקטובר התכתבנו והוא אמר לי ׳אני לא מאמין, זה אותם תיאורים בדיוק כמו לפני מאה שנים, עכשיו פה בארץ ישראל׳. מה שמנחם זה שלפני 100 שנים לא הייתה ארץ מולדת עם וצבא ונשארנו במקום של יהודי קורבני, והיום אנחנו יכולים לצאת ממצב של קורבן למצב של מדינה שמגינה על עצמה ועל האזרחים שלה. בסופו של דבר אנחנו כן נמצאים במקום שמעורר תקווה ואני מקווה שיבואו ימים טובים יותר״.
איך הרגשת כשהודיעו לך על המועמדות?
״הייתי המומה. כשהתקשרו לבשר זה כל כך שימח שאמרתי ׳חכי רגע תחזרי על זה שוב שאשמע עוד פעם שהוא מועמד׳. זה מאוד מרגש אותי בשביל הספר עצמו והמסע. לספרים יש אורך חיים קצר וכשספר חוזר שוב לכותרות זה נותן לו עוד חיים, ואני שמחה שאולי עוד אנשים שהספר הזה יכול להיות מאטצ׳ עבורם ימצאו אותו״.
״משאבי אנוש״, שחר קמיניץ, הוצאת כנרת זב״מ דביר
ספרו של שחר קמיניץ "משאבי אנוש" מעז להתמודד עם השאלה הגדולה והרלוונטית של הזמן הזה - הבינה המלאכותית והשפעתה על נפש האדם. באמצעות דמותו של היזם ברנר, גיבור ישראלי מאוד, החולם להעפיל לפסגת עולם הסטארט אפ, חמוש באמא ספרנית ודעתנית, אנה קרנינה ודויד גרוסמן. הספר נע בין הריאליסטי לקומי לגרוטסקה וקושר בין ספרות העולם למצב האדם בחן ושעשוע.
מאיפה הגיע הרעיון לספר?
״הנושא הגדול של הספר בוחן את היכולת של ההומניזם להמשיך להתקיים בעולם טכנולוגי. ההומניזם זו תפיסה שבעיקרה אומרת שכל בן אדם הוא יצור מיוחד, חד פעמי, עם רצון חופשי ואולי גם מסתורי כי אנחנו לא באמת יכולים להבין את נפש האדם עד הסוף. אני רציתי לכתוב סיפור שיוצר עימות בין התפיסה ההומניסטית ומהצד השני לטכנולוגיה המודרנית של השנים האחרונות שמנסה לסווג ולקטלג את האנשים, ולטרגט אותם עם פרסומות, אולי להחליף אותם עם בינה מלאכותית במקרים מסוימים. מה יקרה בעימות בין שתי הגישות האלה? זה קשור גם לרקע האישי שלי כי אני בא מתחום ההייטק. בחרתי ליצור את העימות סביב טכנולוגיות שאני במקרה גם מכיר ולכן היה לי קל יותר לכתוב עליהן. כתבתי אותו במשך 5 שנים, והוא יצא לאור במאי 2023. זה מאוד משעשע כי בחרתי לפני כבר כמעט 6 שנים שאחד המנגנונים המרכזיים בסיפור הוא בינה מלאכותית. זה תחום שאני מכיר מהרקע הטכנולוגי, אבל חששתי שאף אחד לא יבין במה מדובר ולא רציתי לכתוב ספר מדע בדיוני אז אמרתי שמקסימום לקראת סוף הכתיבה אוריד ואחליף בדבר יותר מובן. בינתיים בלי שחזיתי הבינה המלאכותית התפוצצה והשיגה התקדמות מדהימה ופתאום הספר הפך לאקטואלי בלי כוונה. בעצם מה שהוא מתאר שם בספר שזה מעין פסיכולוג וירטואלי מבוסס בינה מלאכותי זה נהיה דבר שאולי אפשרי אפילו היום. הספר מתעסק בנפש האדם ובטכנולוגיה אבל זה רומן. המבנה לא רגיל כל כך, זה רומן שמורכב משמונה פרקים וכל פרק מלווה דמות אחרת, אבל הדמיון כל הזמן פוגשות אחת את השנייה ומתערבבות בחיים אחת של השנייה. הרבה העידו שזה ספר מצחיק״.
אתה מצליח לכתוב בימים כאלה?
״אני מצליח לקרוא הרבה אבל לכתוב יותר קשה לי. אני תמיד קורא הרבה ובמיוחד בתקופה הקשה הזו אני מוצא שהקריאה מאוד עוזרת לי. לא משנה אפילו על מה, הנושא לא חשוב ואני לא מחפש אסקפיזם ולקרוא דווקא על נושאים קלילים, אלא עצם הפעולה של הקריאה והעובדה שאני צולל לעולם אחר, לתודעה של בן אדם אחר, מסתכל על העולם דרך העיניים שלו. זה מהווה משקל נגד לכל מה שקורה מסביב, לחדשות ולפרשנויות. לכתוב הרבה יותר קשה לי כי קשה לי לדמיין למי אני כותב, מה יהיה פה אם אתחיל לכתוב ספר נוסף ומה יהיה המצב במדינה. זו שאלה של בשביל מי ובשביל מה, והאם בכלל זה מספיק חשוב עכשיו. אני מניח שאני אצא מזה, כי זה בסופו של דבר כן חשוב ואנחנו צריכים להמשיך לחיות. חלק מהחיים זה גם תרבות ורוח, אבל כרגע קשה לי להביא את עצמי לכתיבה רצופה. אני רואה לתרבות ולרוח חשיבות גדולה, כי בסופו של דבר זה חלק חשוב מהחיים שלנו. אנחנו כאן ואנחנו רוצים לא רק להתקיים ולשרוד אלא גם לקיים פה חיים עשירים. באופן מיוחד לספרות יש חשיבות. זו אמנות שבוחנת את המציאות, היא יכולה להסביר את המציאות ולהסביר תופעות. אנחנו בהחלט חיים במציאות שצריכה הסבר. גם לדברים שקשורים ישירות למלחמה ולאסון שנפל עלינו וגם אם לא, אנחנו חייבים את האמנות כדי שתפרש לנו את העולם. אנחנו לא יכולים להסתפק רק בדיווחים של פרשנים בערוצי טלוויזיה או טורי דעה בעיתון עם כל החשיבות שלהם, כשהאונות יכולה להעמיק הרבה יותר״.
איך הרגשת כשהודיעו לך על המועמדות?
״מאוד התרגשתי וגם הופתעתי. הזכרתי לעצמי שיש הרבה ספרים שמועמדים לפרס ובכל שנה יוצאים הרבה ספרי מקור מצוינים ולא הייתה לי סיבה להניח מראש שדווקא אני אהיה במועמדים הסופיים. כשקיבלתי את הטלפון מאוד מאוד שמחתי והתרגשתי. הגבתי בכנות שאני מאוד שמח, כי אני בן אדם מתון, אבל בפנים מאוד התרגשתי״.
רודשבסקי, אסייג לופז וקמיניץ מועמדים בימים אלו לזכייה בפרס ספיר לספרות של מפעל הפיס בקטגוריית ספרי ביכורים, פרס ספיר הוא הפרס הספרותי היוקרתי ביותר הקיים כיום בישראל. אחרי הליך בחירה ארוך שהחל בהפצת קול קורא במאי 2023, ב-5 למרץ יוכרזו הזוכים בטקס חגיגי בערוץ 12, שידורי קשת. כל המועמדים יהיו נוכחים באולם, אך איש אינו יודע מי הזוכה למעט ועדת השיפוט עד להכרזה. מתוך הזדהות ותמיכה בתושבי הדרום, ומתוך אמונה בכוחה של התרבות והאמנות לחזק ולרפא, טקס פרס ספיר לספרות יתארח השנה באופקים. הטקס יתקיים בהנחייתה של חן אמסלם-זגורי, במעמד יו"ר מפעל הפיס רו"ח אביגדור יצחקי ומנכ"ל מפעל הפיס בנימין דרייפוס ובהשתתפות עידן רייכל, זהבה בן, ג'ימבו ג'יי, מקהלת הילדים של אופקים, וכן בהשתתפות המועמדים הנרגשים ובני משפחותיהם, תושבי אופקים וילדי העיר, אורחים ומוזמנים נוספים.