שני ילדים משחקים כדורגל, שתי משפחות אוכלות יחד ארוחת ערב ושתי אימהות מטפלות בתינוק בעוד בעליהן יוצאים למשמרת לילה. הם שונים האחד מהשני, אבל כשהאזעקה מתחילה כולם מגיבים באופן דומה.
את התיאור המדויק הזה על שותפות החיים הערבית - יהודית אפשר לראות בימים אלה בסרטוני רשת במסגרת קמפיין "לא נותנים יד להסתה" של הארגון הערבי-יהודי, "אג'יק-מכון הנגב".
החשש מפני קיצוניים בשני הצדדים הביא את הארגון לצאת בקמפיין כנגד שיסוי, דעות קדומות ואלימות מילולית ברשת ולמען יצירת יחסי אמון ובניית הערכה הדדית בין יהודים וערבים. 19 נרצחים מהחברה הערבית ו -9 חטופים מהחברה הבדואית שנלקחו לשבי בעזה ביום ה-7 באוקטובר, רק חיזקו את אותה אחדות גורל בין העמים.
המייסדת נרצחה בבארי, הפעילים נלחמים על חיים משותפים
הסיפור של ארגון אג'יק - מכון הנגב לא יכול כנראה להיות יותר סמלי ומהדהד במציאות הישראלית הנוכחית. לפני 20 שנה אנשי עוטף עזה הקימו את הארגון מתוך חזון של שותפות כלכלית - אזרחית בין האוכלוסייה היהודית לערבית. בראש המייסדים עמדו יהודה ורות פז ז"ל ולצידם ויויאן סילבר, ילידת קנדה, המנכ"לית המיתולוגית של אגי'ק - מכון הנגב וחברת הוועד המנהל עד ימיה האחרונים.
בשבת המתקפה על עוטף עזה, נותק בשעות הבוקר הקשר עם ויויאן בת ה-74, תושבת קיבוץ בארי. היא נחשבה לחטופה במשך 38 יום, עד שגופתה זוהתה. בהודעותיה האחרונות סיפרה על ירי, צעקות ונפגעים בקיבוץ.
"אין לי ספק שלו ויויאן הייתה כאן, היא הייתה שואלת מה עשיתם בזמן הזה כדי לקדם שותפות ערבית יהודית", אומר אילן עמית, המנכ"ל המשותף הנוכחי של אג'יק, שהובא לארגון ע"י סילבר לפני כ - 15 שנה.
סלימאן אלעמור, המשמש אף הוא כמנכ"ל משותף באג'יק, מתאר את מסירותה של סילבר לרעיון החיים המשותפים והסיוע לאוכלוסיות מוחלשות. "ויויאן הסיעה מדי שבוע חולי סרטן מעזה לקבלת טיפול בבתי חולים בישראל והייתה מוכרת ומוערכת בקרב ארגונים חברתיים בעזה. זו אישה שלא פוגשים כל יום. חלקנו יחד את אותם ערכים, אנושיות, אמונה בשותפות וחזון של שלום וסוף לכיבוש".
רוב העשייה של אג'יק - מכון הנגב מוקדשת כיום לעבודה ערבית-יהודית פנים ישראלית. בין השאר, באג'יק הקימו את ארגון הנוער הערבי הגדול ביותר בישראל, "שביבת אג'יק" - הכולל 8,100 חניכים, ואת פרויקט "שנות מעבר" לצעירים ערבים אשר דומה לשירות אזרחי או שירות לאומי במודל המותאם לחברה הערבית.
איך הצטרפתם לאג'יק-מכון הנגב ומה גרם לך לרצות להיות חלק מהיוזמה הזו?
אלעמור: "הגעתי לאגי'ק ממערכת החינוך הפורמלית בשנת 2006. בהתחלה על תקן של מתנדב סקרן ומהר מאוד מצאתי את עצמי עובד באגי'ק בהנחיה וניהול קבוצות. זה המקום בו הרגשתי שאני חולם ומגשים חלומות. מארגון משפחתי הפכנו לארגון שמשפיע על עשרות אלפי צעירים ערבים בשנה".
עמית: "הייתי סטודנט צעיר שתמיד לקח חלק בסיפור הערבי-יהודי. ויויאן הציעה לי לנהל סטודנטים יהודים-אמריקאים שהתנדבו בפרויקט בכפרים הבדואיים בנגב. זו הייתה תקופה בה זה נחשב חריג כי החברה הבדואית הייתה אז מנותקת לגמרי מהחברה הישראלית. היום יש לנו בנקאים, מנהלי חברות ורופאים שצמחו מתוך החברה הבדואית".
מדוע הרגשתם צורך לצאת נגד הסתה דווקא עכשייו?
עמית: "מתחילת המלחמה, אנחנו מזהים המון הסתה ושיסוי ברשת, גם מצד דוברי ערבית וגם מצד דוברי עברית. הקמפיין שלנו קורא לאנשים להסיט את הראש מהאינטרנט ולהביט על מה שקורה מתחת לאף שלנו. בחדר המצב של אג'יק, יהודים וערבים מתנדבים יחד. במועדון היום לקשיש ברמלה נמצאים חניכי צופים לצד חניכי תנועת הנוער שלנו - שביבה אגי'ק (צעירי אגי'ק), בביה"ח סורוקה יהודים וערבים עובדים כתף אל כתף.
"צריך לזכור שהחברה הישראלית הגיעה למלחמה על הברכיים כאשר היא כבר חצויה, מפולגת ושונאת. כשהמלחמה הזאת תיגמר נרצה לחיות בחברה ישראלית מלוכדת יותר שכל המזרח התיכון יראה שאנחנו חזקים יחד. הסיפור היהודי ערבי יכול לשמש כמודל".
אלעמור: "יש הרגשה של סתימת פיות כרגע בתוך חברה הערבית, והיד קלה על ההדק. המטרה של הקמפיין שלנו היא גם להסביר שאפשר לגנות את כל האירועים הקשים בעוטף אבל גם להיות בסולידריות עם האזרחים בעזה, לא עם ארגוני טרור אלא עם חפים מפשע".
"לעבוד יחד למען עתיד טוב יותר"
את מציאות החיים המשותפים בישראל אי אפשר להפריד ולנתק. כל אזרח חמישי בארץ הוא ערבי, 40 אחוז מהצוותים הרפואיים שאנחנו פוגשים מדי יום בבתי החולים, המרפאות ובתי המרקחת מגיעים מהחברה הערבית. בתוך הכאוס הנורא של ה-7 באוקטובר, צעירים בדואים הגיעו להציל ישראלים במסיבה ברעים וחיילים חילצו אזרחים ערבים-ישראלים משטח הירי. מנגד, רקטות החמאס אינן מבחינות בין אוכלוסייה לאוכלוסייה וממשיכות לפגוע בתושבי הישובים הבדואים והערבים, שחלקם חיים ללא מיגון כלל.
עמית: "אנחנו רואים יוזמות התנדבות בחברה הערבית, והירתמות של החברה היהודית למען תושבי הכפרים הבלתי מוכרים ותרומות מזון של חברות מהחברה היהודית עבור החברה הערבית. למרות כל הזוועות אנחנו מראים כיצד ניתן לעבוד יחד למען עתיד טוב יותר. אנחנו כאן כדי להבטיח שאנחנו חזקים יותר מהאסון שהתרחש פה".
אלעמור: "ככל שנחזק ונגבש את הזהות שלנו, ערבים ויהודים בנפרד, נצליח לבנות חזון משותף. זהות ערבית חזקה היא לא נגד המדינה. ברגע שלכל צד יש זהות מגובשת אף אחד לא מאיים על השני. כדי להגיע לחברה צודקת ושוויונית בתעסוקה, באקדמיה ובמפגשים בין אוכלוסיות אנחנו חייבים להשקיע בחברה הערבית".
אילו פרויקטים של אג'יק גורמים לכם לגאווה?
אלעמור: "ארגון הנוער שלנו נותן לאלפי צעירים ערבים גישה לחינוך בלתי פורמלי, ואפשרות לבנות זהות, ערכים, אקטיביזם ורוח התנדבותית. מעבר לכך, בפרויקט 'שנות מעבר' יצרנו לראשונה אופק לצעירים ערבים שרבים מהם מרגישים חסרי כיוון במעבר בין התיכון לחיים בוגרים. אותם צעירים מגיעים אלינו חמישה ימים בשבוע למשך 8-10 שעות ביום, לומדים, יוזמים, מתנדבים ומקבלים הכוון תעסוקתי. אנחנו רואים את ההבדל הגדול מאיך שהם נכנסים לתוכנית ואיך שהם יוצאים ממנה. הם בוגרים ובשלים יותר ומרגישים אחריות על גורלם".
עמית: "בשנים האחרונות התמודדנו עם בעיה קשה של פשיעה גואה בחברה הערבית ומספר נרצחים שרק עולה. המגמה הזאת היא תוצר של תהליכי עומק כמו אובדן מנהיגות, עוני, חוסר תעסוקה, העדר גישה להשכלה ועוד. אחד מהפרויקטים של אג'יק, בשיתוף זרוע התעסוקה במשרד העבודה, היה לאתר צעירים חסרי מעש שנמצאים בחצי הדרך לכיוון חיי פשיעה ולאפשר להם להשלים 12 שנות לימוד ולעבור הכשרה תעסוקתית.
"עוד פרויקטים שאני גאה בהם הם ארגון הנוער שלנו ותוכנית 'שנת מעבר'. אנחנו נותנים שם דגש על פיתוח אישי וחיבור לחברה הישראלית. צעיר שמתנדב יחד עם יהודים, מחוץ לכפר שלו, מכיר את החברה הישראלית".
איך אתם חווים את התקופה האחרונה מפרוץ המלחמה, כגוף שקורא להבנה ושיתוף פעולה בין הצדדים?
אלעמור: "אנחנו לא צריכים לתת מקום לאנשים שמסיתים אותנו אחד כנגד השני. דמוקרטיות נמדדות בשעה קשה כמו שאנחנו חווים כעת. מי שמחזיק בערכים כמו התנגדות לגזענות או להרג חפים מפשע, יחזיק אותם בכל מקום, לא משנה אם מדובר בערבי או יהודי".
עמית: "כשהחניכים שלנו מתכנסים כשותפים שמתנדבים יחד זה מאוד משנה את הטון והאווירה בתוך החדר. הרבה אנשים לא מבינים שהחברה הערבית מגוונת בדיוק כמו החברה היהודית, אם לא יותר. אנחנו פועלים ממגד'ל כרום ועד אחרון הישובים הבדואים בנגב. גם בשעה הזו, המטרה שלנו היא לא לשבת ולכתוב דוחות אלא להפעיל תוכניות מעשיות. אנחנו שותפים בחירום ובשגרה"
מה החזון והחלום שלכם לעתיד?
עמית: "החלום שלי הוא שאנחנו סוגרים את דלתות הארגון ומבינים שאנחנו מיותרים ושאין בנו יותר שום צורך בחברה הישראלית. שהנגישות להשכלה גבוהה דומה בשתי החברות ושאין מתחים בערים המעורבות. למרות הזוועות שקורות סביבנו אנחנו מתקרבים לרגע הזה ורואים הרבה יותר השתתפות של ערבים בהשכלה גבוהה ובשוק התעסוקה.
"אנחנו צריכים את השותפות של המדינה בחזון הזה. למשל, בשיפור השירותים לגיל הרך בחברה הערבית, בחיבור רשויות ערביות לרשת האינטרנט ועוד. העבודה שלנו היא לא להתלונן אלא להצמיח את הדור הבא של המנהיגים בחברה שלנו".
אלעמור: "אנחנו לא יכולים לעבור עוד משבר כמו שומר חומות. מלחמות גומרות אותנו ברמה האישית, החברתית והכלכלית ומחזירות אותנו שנים אחורה. בסוף כולנו נשארים כאן וצריך לחשוב איך אנחנו מסתדרים יחד. במשבר הכי גדול של כולנו אנחנו יכולים לראות את המחבר".