נובמבר 2014. שעת לילה מאוחרת בעזה. נסרין חסן פוסעת קלות לתוך חדר המתים בבית החולים "שיפא". היא מציגה למאבטח אישור כניסה וטורקת מאחוריה את דלת הברזל הכבדה. מאחורי הדלת ממתין לה אבו ליל. כמה דקות לפני כן הוא יצא ממכונית בעלת חלונות כהים, פניו מכוסות בכאפייה. אבו ליל הוא מפעיל המרגלים הבכיר בארגון 'כתיבאת אל מוג'הידין'.

"אנחנו צריכים תמונות יותר איכותיות של המתקנים", הוא אמר לנסרין באכזבה. "סרטוני וידאו טובים. מה שנתת לי זה לא מספיק טוב. אם תעשי עבודה טובה, נשדרג לך את התפקיד. תקבלי עשרת אלפים דולר. מילה שלי. את תעלי בדרגה בארגון, תעברי קורס צבאי בקלקיליה יחד עם עוד פעילים", הבטיח. בסוף הפגישה הוא נתן לה טלפון סלולרי, סמסונג גלקסי 4, שיסייע לה במשימת הריגול.

כמעט שנה מאוחר יותר, 18 באוקטובר 2015. שעת בוקר מוקדמת. נסרין חסן יורדת מתוך מונית עזתית וצועדת לעבר מחסום ארז. בידה מזוודה קטנה. היא מגישה את אישורי הכניסה שלה לישראל. היא אינה חושדת בדבר; זה תהליך שגרתי שהיא עברה מאות פעמים. רגע לפני הבדיקה הביטחונית, יוצאים מאחד החדרים חוקרי שב"כ ומודיעים לה שהיא עצורה לחקירה בגין אשמת ריגול וסיוע לאויב, ושעליה להתלוות אליהם למתקן החקירות בכלא שקמה. איך קרה שזרוע הביון של החיזבאללה בעזה הצליחה להשתיל בישראל מרגלת, שפעלה כמעט שנתיים עד שעלו על עקבותיה?

זרוע של החיזבאללה בעזה בישראל

מאז המבצעים "עמוד ענן'' ו"צוק איתן", ארגוני הטרור בעזה מנסים להפעיל מרגלים בארץ. גורם בטחוני שדיברנו איתו סיפר כי המטרה שלהם היא לאסוף מידע על מתקנים אסטרטגיים וקציני צה"ל בכירים, ולהשתמש במידע כדי לבצע פיגועי ראווה וחטיפות. לדבריו, בפזורה הבדואית בנגב יושבים פעילים בתאים רדומים, אותם מנסים להפעיל כדי להשיג עוד מידע על מתקנים ביטחוניים. בכמה מקרים שבהם נתפסו מרגלים בדואים התברר שהם חצו את הגבול לסיני, ומשם לרפיח ולעזה, לקבל תדרוך מהמפעילים שלהם.

תחנת הרכבת בחיפה (צילום: אבישג שאר-ישוב לפלאש 90)
תצפתה ורדמה את סידורי האבטחה. תחנת רכבת בחיפה בחיפה | צילום: אבישג שאר-ישוב לפלאש 90

השב"כ והמשטרה מעריכים שהחמאס מפעיל בישראל מרגלים נוספים. "חמאס נעזר באזרחים ערבים ובדואים שיש להם אישורים להיכנס ולצאת מעזה לישראל", אומר מפקד יחידת פח"ע נגב, רנ"ג מוטי עשור. "הם מציעים להם הרבה מאוד כסף והבטחות לשדרוג מעמדם בארגון". המקרה של כתיבאת אל מוג'הידין מורכב יותר: הוא היה בעבר פלג בארגון של  גדודי חללי אל אקצא שהשתייך לפת"ח. בשנים האחרונת הפלג הזה, שמכיל כמה מאות  לוחמים, ערק לשורות החמאס, ואחר כך ערק שוב – לשורות החיזבאללה, שהוא משמש למעשה כמעין זרוע שלו בצפון רצועת עזה. הוא עוסק בעיקר באיסוף מודיעיני וריגול בתוך ישראל. בעקבות תפיסת נסרין חסן, הוא הוכרז כארגון טרור.

נסרין חסן גוייסה בגלל הפרופיל יוצא הדופן שלה. נדיר שאישה כמוה תצטרף לארגון טרור ותעסוק בריגול, כך שמפעיליה האמינו שאיש לא יחשוד בה ולא יעקוב אחריה. נסרין חסן לא דומה בשום דבר למרגלות מספרי ג'ון לה-קארה או מסרטי ג'ימס בונד: היא בת 40, נולדה בחיפה, ורוב חייה היתה עקרת בית שהתקשתה להשתלב בחברה הישראלית. "היא אף פעם לא השתתפה בהפגנות ולא הייתה פעילה בשום מפלגה ערבית", מספר תושב העיר לשעבר שהכיר את חסן. "אין לה אפילו תיק פלילי במשטרה או משהו כזה. היא אישה טובה וחסרת בטחון, כזו שתמיד זקוקה למישהו שיתמוך בה ויגיד לה מלים טובות. האחרונה שהיית חושב שתהפוך למרגלת. אני לא בטוח אם היא בכלל מודעת לחומרת המעשים שלה. היא מאוד נאיבית".

לפני כ-15 שנה חסן התאהבה בתושב רצועת עזה, אותו הכירה דרך מכרים משותפים. היא נישאה לו ונולדו להם שבעה ילדים, הצעיר שבהם תינוק בן שמונה חודשים והגדול בן 14. מאז היא מחלקת את חייה בין עזה לישראל, וכל כמה שבועות יוצאת לביקורי משפחה בחיפה. העובדה הזאת הפכה אותה למועמדת טובה לריגול.

"מאות ערבים ישראליים מקבלים מדי שנה אישורים לעבור מישראל לעזה", מסביר רנ"ג עשור, שחקר את חסן. "הם מקבלים את האישור הזה רק לאחר שורה של בדיקות, בהן מוודאים שהם לא מעורבים בטרור או חברים בארגוני טרור בעזה. רובם המוחלט אזרחים טובים ונאמנים למדינה, אבל יש גרעין קטן, כמה עשרות, שהם למעשה הזרוע הביצועית של ארגוני הטרור בישראל".

הסייענים והמרגלים של ארגוני הטרור בישראל, אומר עשור, מקבלים תמורת עזרתם כסף וטובות הנאה. כך, למשל, נעצר לפני חודש צעיר בדואי מהנגב, שחדר מסיני לרפיח ושם גויס למשימות ריגול על ידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי. הוא היה אמור לקבל 80 אלף שקל עבור צילום בסיסי צה"ל, ו-150 אלף שקל עבור חטיפת חייל. בנוסף, הוא תכנן להבריח 20 סמארטפונים למחבלים בכלא תמורת 50 אלף שקל.

מעבר ארז נפתח לתנועה (צילום: חדשות 2)
מכאן נכנסה חסן לישראל וחזרה עם המידע. מחסום ארז | צילום: חדשות 2

תצפתה במשך שעות על סידורי האבטחה

נסרין חסן גויסה לשורות כתיבאת על מוג'הדין באוקטובר 2013.  "פנה אליי אדם בשם עלי אבו עאצי, פעיל בארגון, והציע לי להתגייס לשורותיהם", היא סיפרה בחקירתה. "הוא ידע שאני אזרחית ישראלית, שיכולה להיכנס ולצאת בלי קושי מעזה לישראל". חסן סיפרה כי הפעיל שגייס אותה לא איים עליה או על משפחתה. הוא פשוט ביקש את עזרתה. "הסכמתי מיד", היא אמרה. "הבנתי שהם זקוקים לעזרתי. הבנתי שזה ארגון טרור. עשיתי את מה שעשיתי מרצוני החופשי בלי שום איומים". בהמשך, נראה שמערך השיקולים היה מורכב קצת יותר.

כמה ימים לאחר מכן, נפגשה חסן עם פעיל בכיר בארגון, אדם בשם אבו פארס. אבו פארס הציג בפני חסן רשימה של מקומות אסטרטגיים בחיפה: תחנות רכבת, משרד הפנים, משרדי הממשלה, הנמל, בתי המשפט ותחנת המשטרה. הוא ביקש ממנה לאסוף מודיעין אודותיהם, כדי שבעתיד יוכלו לבצע בהם פיגועים. "כמה מאבטחים יש, איך הם עובדים, מתי הם יוצאים להפסקות צהרים, האם הבדיקות מעמיקות או שמחפפים", היא שחזרה בחקירתה. "הייתי יושבת שעות ומתצפתת על כל מקום ומקום, מצלמת הכול ורושמת במחברת. אף אחד לא חשד בי".

לדבריה, היא צילמה במצלמת וידאו ובטלפון הסלולרי שלה את המקומות, הכניסות ופעילות המאבטחים. איש לא הבחין בה. "הייתי עושה כאילו אני מדברת בטלפון או שולחת סמסים, ומצלמת. באחד המקרים ראיתי בית כנסת ברחוב גיבורים בעיר, מלא מתפללים ולא מאובטח בכלל. צילמתי אותו ועדכנתי את המפעיל שלי", נזכרה חסן. היא עקבה אחר סידורי האבטחה במשך שבועות, ועם שובה לעזה, היא הסתירה את יומן הריגול שלה בתא פנימי במזוודה. "שידרתי ביטחון, שלא יחשבו שאני מסתירה משהו".

כשהגיעה לעזה העבירה חסן את המחברות והיומנים לידיהם של מפעיליה, אבו ליל ואבו פארס. היא נפגשה עמם בשעות לילה מאוחרות, במוסדות ציבור סגורים, ולעתים קרובות בחדר המתים ב"שיפא". לא פעם מפעיליה חשדו בה שהיא סוכנת כפולה, שעובדת למען השב"כ; הם הוציאו את הסוללה מהטלפון שלה, בדקו את התיק שלה וחיפשו עליה מכשירי הקלטה או צילום זעירים. "עשו לי כל מיני תרגילי אמינות כדי לראות שאני עובדת בשבילם ולא בשביל שירותי הביטחון בישראל. חלק מהפעילים היו רעולי פנים כי הם פחדו שאזהה אותם", סיפרה חסן בחקירתה. "באחת הפגישות הם מחקו לי את כל ההודעות ששלחו לי מחשש שזה עלול לחשוף את הארגון והפעילים שלו".

חסן, ואבו פארס שהפעיל אותה, יצרו לעצמם מילות קוד מחשש שהשב"כ מאזין להם או עוקב אחריהם. כך, למשל, כשאבו פארס פגש את בנה של חסן באחת השכונות בעזה הוא אמר לו: "תמסור לאימא שלך שיש סחורה חדשה בחנות של אבו סאלם". פירושה של המילה סחורה היה פגישה דחופה. במקרה אחר, חסן ביקשה מבנה לומר לאבו פארס ש"מוכרים בגדים בחנות" - המילה בגדים התייחסה להעברת מידע ותמונות.

מגדל המפרש (הטיל) בחיפה (צילום: Thinkstock)
צילמה את עמדות המאבטחים בלי שאיש שם לב. משרדי הממשלה בחיפה | צילום: Thinkstock

נסרין חסן (צילום: דודו גרינשפן, ישראל היום)
היתה מודעת למעשיה ולמשמעות שלהם. נסרין חסן | צילום: דודו גרינשפן, ישראל היום

באחת הפגישות הליליות של חסן עם המפעיל הראשי, אבו ליל, היא נדרשה לגייס מרגלים נוספים. "הוא ביקש ממני לצאת בהקדם לישראל ולגייס עוד שני צעירים רציניים, שאפשר לסמוך עליהם, לביצוע משימות עבור הארגון. הוא הדריך אותי להבטיח להם שמדובר במבצעים צבאיים בתוך ישראל – כלומר בפיגועים". חסן ניסתה לגייס שני חברי ילדות מעוספיה, אבל אלה סרבו וניתקו איתה קשר. "סירבנו בתוקף", סיפרו החברים, י' ו-מ', בחקירתם במשטרה. "היא התקשרה כמה פעמים ולא ענינו לה. ניתקנו את הקשר כדי שהיא לא תגרום לנו צרות. היא בכלל היתה די מוזרה".

תכננו להשתמש בה כמחבלת מתאבדת

מה גורם לעקרת בית מרובת ילדים להפוך למרגלת, בניגוד לציפיות של כל מי שמכיר אותה? למה היא הפכה לכזו, כמו שאומרים חבריה – 'מוזרה'?

מעט לפני שנסרין חסן הצטרפה לארגון, בעלה חלה מאוד. הוא התקשה לעבוד, ועול פרנסת המשפחה נפלה עליה - אם לשישה ילדים, בחודשים הראשונים להריון נוסף, עקרת בית ללא מקצוע או ניסיון תעסוקתי כלשהו. המפעילים של נסרין ידעו, כנראה, על מצבה הכלכלי הנואש. הם הבטיחו לה שאחרי הלידה הם ישלמו לה בין 3,000 ל-4,000 שקל לכל משימה. "הם גם אמרו שהם יטפלו בכל הצרכים של הילדים בשבועות שאני אעבוד עבורם בישראל", היא אמרה. "הבטיחו לי המון כסף".

אבל ההבטחות התבדו. עבור כל משימה, סיפרה בחקירה, היא קיבלה בסופו של דבר בין 200 ל-300 שקל. העזרה לילדים שהובטחה מעולם לא הגיעה. כשביקשה עוד כסף, הבטיח לה אבו ליל לשלוח אותה למשימה מסובכת יותר: לתעד את סידורי האבטחה בבתיהם של קצינים בצה"ל, ולשלם לה תמורת 4,000 שקל.

למרות התשלום הזעיר, במוג'הדין צפו לנסרין עתיד ארוך בענף הטרור. יום אחד הסיעו את חסן לבסיס אימונים סודי של הארגון בעזה, כשעיניה מכוסות, כדי שלא תדע על מיקומו. בבסיס, שסיפרה בחקירתה שהיה מוקף דיונות, שם היא עברה קורס להרכבה והפעלת מטען. "הראו לי איך להכין מטען שמכיל ברגים רבים", היא אמרה, "כדי שבעת הפיצוץ הוא יגרום לפגיעה בהרבה אנשים. אבו באדר, שהעביר את הקורס, הבטיח לשלוח אותי מאוחר יותר לאימונים ברמאללה כדי להכשיר אותו כלוחמת". במשטרה מעריכים כי המטרה היתה להשתמש בה לבסוף כמחבלת מתאבדת, בפיגוע טרור גדול.

נמל חיפה (צילום: מרים אלסטר לפלאש 90)
המטרה הסופית היתה להוציא אותה לפיגוע התאבודת. נמל חיפה | צילום: מרים אלסטר לפלאש 90

בישראל לא מקבלים את ההסבר הכלכלי. רנ"ג עשור טוען כי חסן היתה חדורת מטרה ונחושה לבצע את המשימה ולהשיג את המידע שביקשו מפעיליה. "היא בחורה מאוד חכמה שידעה בדיוק מה היא עושה. הם עטפו אותה במחמאות וזה גרם לה להמשיך לעבוד איתם", הוא אומר. עשור מספר על נחקרת קרה ומחושבת, שלא מפגינה רגשות. "היא הודתה במה שעשתה, לא פרצה בבכי ולא התחננה. היה חשוב לה רק לדבר עם הילדים שלה ולדאוג לשלום בנה התינוק".

בשבוע שעבר הגישה התובעת עו"ד מורן גז מפרקליטות מחוז הדרום כתב אישום חמור נגד חסן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. חסן הואשמה בעבירות של ריגול, קשירת קשר למסור ידיעות לאויב, קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה ומסירה ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. ההערכה היא שייגזרו עליה בין 10 ל-20 שנות מאסר. "אני מבינה שעשיתי דבר חמור ואני אשלם מחיר כבד", סיכמה חסן את הפרשה, "אני מקווה להשתחרר בקרוב ולחזור לילדים שלי".

 לכל כתבות המגזין