בשנת 2010 איראן הייתה צריכה טיל בליסטי בטווח של אלפי קילומטרים כדי לפגוע בישראל, היום מספיק לה טיל נ"ט. בחינת העשור האחרון מלמדת לא מעט על העקשנות האיראנית במלחמתה מול ישראל. למרות כל המאמצים האיראנים הצליחו להגיע עד לגבול רמת הגולן ואפילו לחמש את שותפיהם באמצעי לחימה רבים, בראש ובראשונה רקטות.
בתחילת העשור הנוכחי העימות בין ישראל לאיראן נע בעיקר סביב בלימת תוכנית הגרעין האיראנית ולצדה בלימת משלוחי נשק מאיראן לארגוני הטרור בעזה וגם ללבנון.
במרץ 2011 השתלטו לוחמי שייטת 13 על הספינה ויקטוריה שהובילה 50 טונות של אמל"ח מאיראן דרך סוריה לעזה. בין השאר נתפסו שם מכ"מים, טילים נגד ספינות, כלי נשק ועוד. בשנת 2014 תפסו לוחמי שייטת 13 על ה'קלוס סי' עשרות רבות של רקטות שגם הן יצאו מאיראן לעזה.
עד שנת זו הגבולות היו ברורים. איראן סייעה לארגוני הטרור בעזה. היא הפעילה כמובן את חיזבאללה וניסתה לבצע פיגועים נגד ישראל בחו"ל. אבל לא היו לה כוחות על גבול ישראל.
השינוי מגיע באותן שנים אז האיראנים מנצלים את מלחמת האזרחים בסוריה ומתחילים לבסס שם תשתית במקביל, ייתכן ובתמורה לסיוע שלהם למשטר אסד. אמנם השמועות על הנוכחות האיראנית בסוריה החלו לצוץ כבר בשנת 2012, אולם בשנה שאחרי היה כבר ברור שהם שם.
ממשלוחים ימיים לרכבות אוויריות
בינואר ובמאי 2013 דווח בתקשורת הזרה כי מטוסי חיל האוויר הישראלי יוצאים למספר גדול של תקיפות בנמל התעופה של דמשק וגם באזור נמל לטקיה. סדרה של אירועים נרשמת גם באוקטובר אותה שנה. ישראל לא מודה אז בתקיפות. אולם התוצאות הן השמדה של אמל"ח רב כולל מאות רקטות ועשרות חיילים סורים שנהרגים.
תקיפות נוספות שיוחסו לישראל נרשמו גם בשנת 2014. אולם בשנה זו איראן מתחילה להגיב דרך חיזבאללה. רקטות נורו לחרמון, טיל נ"ט נורה בגבול הגולן והיה גם אירוע שבו הופעל מטען חבלה בגבול הרמה נגד סיור צה"ל. ישראל מגיבה בתקיפה של הצבא הסורי. עדיין לא שומעים על הנוכחות של האיראנים עצמם במאבק הזה.
השינוי האמיתי מגיע באירוע מינואר 2015 אז דווח על ידי חיזבאללה כי מסוקי קרב של חיל האוויר תקפו שיירה שנעה סמוך לגבול רמת הגולן. כתוצאה מירי הטילים נהרגים אנשי חיזבאללה ולצדם גם אנשי משמרות המהפכה כולל כמה קצינים בכירים.
בתגובה איראן מפעילה את חיזבאללה שמשגר טיל נ"ט שהורג קצין וחייל מחטיבת גבעתי. תקיפות המיוחסות בתקשורת הזרה לחיל האוויר נמשכות וגם ניסיונות הפיגוע נגד ישראל וירי רקטות. התגובה הישראלית היא עדיין נגד הצבא הסורי.
המלחמה החשאית נכנסת גם לשנת 2017, אז פרסומים זרים מתחילים להתייחס להרוגים איראנים וגם השמדה של תשתית שהם בונים בסוריה. בשלב זה כבר לא מדובר רק בהברחות נשק מאיראן לחיזבאללה, בשנת 2017 כבר מתחילים לדבר על בנייה של בסיסים איראנים בסוריה.
משמרות המהפכה שולחים לסוריה את האנשים שלהם שמוצבים שם בדרך קבע ובנוסף הם מקימים מיליציות שמטרתן להיות חיזבאללה 2 נגד ישראל. לצד זה האיראנים מגבירים את התמיכה שלהם בארגוני הטרור ברצועת עזה, והדבר מורגש היטב בשנתיים הבאות בגלל ימי הקרב התכופים.
נקודת מפנה נוספת מגיעה בדצמבר 2017 אז דווח בתקשורת הזרה על תקיפה ישראלית של בסיס איראני ולראשונה גם מתייחסת להתבססות האיראנית בסוריה.
שנת 2018 הופכת למעשה לשנת השיא של העשור. המב"מ (מערכה שבין המלחמות) בעיצומה, האיראנים לא מסתפקים בהברחת נשק לחיזבאללה, הם בונים כוח ובסיסי קבע בסוריה.
על פי פרסומים זרים בינואר 2018 חיל האוויר הישראלי תוקף שיירות נשק ובסיסים איראנים ואז, בחודש פברואר 2018 הכל מתפוצץ: איראן שולחת כטב"מ חמוש שחודר לשטח ישראל ומופל על ידי מסוק AH-64 אפאצ'י של חיל האוויר.
בתגובה חיל האוויר תוקף מספר מטרות בסוריה, כולל את הכוח ששיגר את הכטב"מ האיראני. כתוצאה מאש הנ"מ הסורית לראשונה מזה עשרות שנים חיל האוויר מאבד מטוס קרב, כאשר F-16I סופה נפגע מטיל SA-5 סורי.
אחרי הפלת הסופה ישראל יוצרת לגל של תקיפות בסוריה נגד סוללות הנ"מ וגם נגד הכוח האיראני. למרות המאבק העיקש, איראן ממשיכה לבנות את התשתית שלה בסוריה ומחזקת שם את משמרות המהפכה והמיליציות שלה.
באפריל ישראל יוצאת לגל תקיפות נוסף בסוריה כולל נגד בסיס T-4 הסורי שהופך לאחד מהמרכזים האיראנים שם. מספר גדול של אנשי משמרות המהפכה נהרגים בתקיפות. ישראל גם משמידה בחודש זה בסיסי תחמושת שהאיראנים בנו בסוריה ומרכז לוגיסטי, מה שמביא למותם של עוד עשרות איראנים.
במאי איראן מגיבה בירי רקטות לכיוון ישראל ואז יוצא צה"ל למה שמוכר בשם "בצע בית הקלפים". חיל האוויר משמיד מוצבים, מפקדות, מחסני תחמושת, בסיסים ומוצבי מודיעין של האיראנים.
שוב נהרגים עשרות איראנים. גם הסורים חוטפים אחרי שפתחו באש לעבר מטוסי חיל האוויר. כמה ימים אחרי המבצע הזה, ישראל מחדשת את התקיפות. למעשה כמעט שלא עובר יום בלי כמה תקיפות ישראליות נגד האיראנים.
בתגובה האיראנים מנסים להוציא פיגוע רחפנים נגד ישראל, בפיקודו הישיר של גנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס. ב-1 באוגוסט 2019 ישראל מצליחה לסכל את הפיגוע ובהמשך גם להשמיד את החוליה.
האיום ברור, השאלה מה עושים איתו
כאמור, תקיפות שראליות וירי רקטות נרשמים לאורך כל שנת 2018. אז כבר ברור שלמרות הצהרות קודמות על השמדת התשתיות של איראן בסוריה, הם בנו אותן מחדש ואף הגדילו את הכוחות.
שנת 2019 לא הייתה שונה מהקודמת לה. תקיפות ישראליות נגד מטרות איראניות ומנגד ירי רקטות לעבר ישראל, ניסיונות פיגוע ועוד. אחרי עשור של לחימה חשאית שהפכה לגלויה לישראל כבר ברור שהאיראנים הצליחו להתבסס בסוריה וספק שיצליחו להוציא אותם משם.
סביר שהתקיפות ימשיכו גם בשנת 2020. אבל קברניטי המדינה יודעים שגם בשנה זו הכוח האיראני ימשיך להכות שורשים בסוריה. למעשה כבר יש להם את המיליציות שרצו להקים בגבול הסורי במקביל למה שהקימו בלבנון.
סביר מאוד שבעשור הבא הם יפעלו כדי לחזק ולהעצים את הכוח שהקימו בסוריה. עכשיו נשאר לראות מה תעשה ישראל בתגובה. די ברור שהעשור מסתיים וגם המב"מ סיימה את תפקידה, לפחות במתכונת המוכרת.
במבחן התוצאה של המב"מ האיראנים הצליחו לחמש את חיזבאללה עד צוואר, להכות שורשים ולבסס את כוחם בסוריה. מבלי לגרוע בהצלחות הטקטיות של ישראל ובגבורת הלוחמים באוויר, עשור של מלחמה חשאית מסתיים כשידה של איראן על העליונה, במידה מסוימת.
השמדת התשתיות פעם אחר פעם, ההרוגים הרבים והמיליארדים שזורמים לסוריה לא מרתיעים מספיק את האיראנים ובעשור החדש תצטרך ישראל לחשב מסלול מחדש בנושא.