בשנים האחרונות עבר חיל הים תהליך של שינוי משמעותי, הן באופן הפעולה שלו והן בחשיבותו בתוך צה"ל הגדול. החיל שבעבר נחשב לגוף די זניח נהפך לאחד החשובים בצבא, במיוחד במה שמכונה המב"מ - המלחמה שבין המלחמות. משימות מסווגות, איסוף מודיעין ופעולה באזורים רחוקים משטחי ישראל נהפכו ללחם והחמאה של החיל – ושל שייטת הצוללות שנחשבת ליהלום הנוצץ ביותר שלו. יחידה אינטימית ומאוד משפחתית, רק שבמשפחה הזו יש הרבה סודות. לא פעם קורה שצוללנים של צוללת אחת לא יודעים מה עשו החברים שלהם מהצוללת האחרת.

בימים האחרונים עשו הצוללות כותרות בהקשרים לא ממש חיוביים, אבל בין השורות נכתב בפרסומים זרים שמדובר בכלי יום הדין של צה"ל. כלי שנושא על פי אותם פרסומים טילים עם יכולת שיגור למדינות שרוצות למחוק אותנו מהמפה, כולל טילים בעלי יכולת לשאת ראשי נפץ גרעיניים. אבל גם בלי תרחישים קיצוניים, לפחות תקיפה אחת של מחסן נשק בלטקיה שבסוריה יוחסה בתקשורת הזרה לצוללות דולפין של ישראל.

צוללות הדולפין נחשבות לכלי המלחמה היקר ביותר של צה"ל, סביב ה-400 מיליון יורו האחת. גם התחזוקה שלהן, שעות ההפלגה ודברים אחרים שאסור לכתוב עליהם עולים לא מעט כסף. כדי לאמן את הצוללנים בתנאי קיצון - ולא פחות חשוב, כדי לחסוך הרבה מאוד כסף - חיל הים רכש סימולטור משוכלל שמדמה את המציאות בצוללת כמעט אחד לאחד. השבוע שאלו אם אנחנו רוצים לעשות עליו סיבוב. אז אמרנו טוב נו, אם אתם מבקשים.

הכל חוץ ממים

הסימולטור בנוי ממספר תאים, זהים לחלוטין לתאים שהם מדמים בצוללת. כל תא כזה עומד על מנגנון הידראולי שמגיב לתנועות של הכלי. אם הנהג מזיז את ההגה למעלה, התא בסימולטור זז בהתאם. כשאני הייתי על ההגה, כל מי שהיה בתא היה צריך להחזיק ממש חזק כדי לא לעוף. סרן ר', בעברו קצין טכני בצוללת לוויתן וכיום מפקד בקורס פי"מ, מבהיר שזה מדמה במדויק את הצוללת למעט אספקט אחד: "מה שחסר זה החלק המנטלי. לדעת שאתה מתחת למים".

סימולטור צוללות (צילום:  דובר צה"ל)
מדמה את המציאות בצוללת כמעט אחד לאחד | צילום: דובר צה"ל

המראה בתא מרהיב. ים של מסכים, מפסקים, כפתורים וידיות מוזרות למראה.  חשבתי שבמטוסי הקרב שהייתי בהם ראיתי הרבה כפתורים ושעונים, והנה באה הצוללת הזו ומראה לי שעוד לא ראיתי כלום.

סרן ר' מכניס אותי לתא המחלקה הטכנית, האחראית על ההפעלה השגרתית של הצוללת ועל כל מה שקשור בטיפול בתקלות. היא גם המחלקה הגדולה ביותר בצוללת ומונה שלוש תת מחלקות: מחלקת חשמל, מחלקת מכונה ומחלקת בקרה. לכל תת מחלקה יש ראש צוות ונגד שהוא הסמכות המקצועית (אגב, כל צוללן יודע לפעול בכל המחלקות).

זה המקום להזכיר שבמקרה של תקלה, צוללת לא יכולה לעצור בצד ולהיכנס לאיזה מוסך. כל תקלה היא אירוע, בוודאי אם היא מתגלה מתחת לים ובמצב שבו אסור לצוללת להיחשף. "אנחנו יודעים לאתר אירוע ולתת מענה מידי", אומר סרן ר'. "זה יכול להיות בקר שהלך, תקלה במנוע, בעיה במצברים".

סימולטור צוללות (צילום:  דובר צה"ל)
כל תקלה היא אירוע | צילום: דובר צה"ל

בצוללת אין חלונות מן הסתם, והנהג מנווט לפי הוראות של קצין גנ"ק (גילוי, ניווט, קשר). הוא עושה את זה מול מסך שמציג מידע רב על הכיוון, עומק צלילה ונתונים אחרים ש"מאפשרים לו להביא אותנו לעומק בלי להתנגש בקרקע".

אנחנו ממשיכים לעבור על התפקידים והעמדות ("יודע מה זה תורן שינור? זה המקור שמכניס אוויר לצוללת בזמן שהיא מתחת למים"). אחרי שהבנתי איך נראה צוות צוללת ומה עושה כל אחד, ר' מסביר לי שבסימולטור לומדים לעבוד על פי נהלים מסודרים - ולא פחות חשוב, לומדים לתת מענה במקום שבו אין נהלים. "ברור שלא הכל רשום. צריך המון שיקול דעת, מחשבה מהירה וחדות. פה אנחנו מתרגלים תרחישים כמו הצפה בצוללת, בודקים איך בן אדם מתרגל כמה תקלות במקביל. לדוגמה, באנו לצלול וההגאים נתפסו תוך כדי שריפה".


קור רוח הוא שם המשחק כאן. "זה חלק בלתי נפרד מהתכונות של צוללן", אומר ר'. "המשימות שלנו הן באזורים רחוקים מהבית, בלי תקשורת ובמצבים המומים כאלה. אין מי שיבוא לעזור לך". אני שואל אם מצבים כאלה אכן קורים והוא עונה: "יש תקלות. לא חסר, אבל יודעים להתמודד עם זה".

סימולטור צוללות (צילום:  דובר צה"ל)
סרן ר'. "מה שחסר זה החלק המנטלי. לדעת שאתה מתחת למים" | צילום: דובר צה"ל

ואם כבר הזכרנו קור רוח, עכשיו מגיע הזמן שלי לנהוג בצוללת.

אז אתה חייב לנו 400 מיליון יורו

אחרי שהטסתי את החמקן, חשבתי שצוללת תהיה סוג של משחק. טוב, אז היא לא (ובואו נסגור את זה כבר עכשיו: לא, אין מפתחות לצוללת).

סרן ר' מסביר לי מה אני רואה: גובה מהקרקע, סיבובי מנוע, כיוון. הוא מבקש ממני להגיע לעומק מסוים במספר מעלות מסוים שאסור לי לכתוב, ואני מכוון את ההגה לפי ההסבר שלו. התא מתחיל לזוז ואנשים מחזיקים כדי לא ליפול. הצוללת יורדת לעומק הרצוי, אבל אז הוא מוסיף: "שים לב לקוֹרס" (כיוון). אני מבין על מה הוא מדבר; האף הולך למקום לא ברור. עכשיו מוסיף ר': "צריך לעצור בגובה". אני מזכיר לעצמי שזאת צלילה ולא נהיגה בכביש, אבל עד שאני מיישר את ההגה היא כבר חורגת בכמה עשרות מטרים ממה שביקשו ממני. אם הייתה כאן קרקע, זה היה נגמר רע.

ר' נותן לי שוב גובה, הפעם יותר עמוק, ומספר מעלות. התא זז שוב. "בוא נעשה את זה קשה יותר ונגביר את המהירות", הוא אומר. שוב אני עובר את הנקודה המבוקשת, מנסה לתקן ועובר שוב מלמטה. אם היינו מציירים את זה על דף, היה שם הכל חוץ מקו ישר. והתא? הוא נע בחדות מצד לצד. אני אשכרה מצליח לגרום לנוכחים מחלת ים בלי שבכלל נכנסנו לים. "בוא נעזור לך קצת", אומר ר', מלמד אותי לתפעל את הנהיגה רך יותר ומציג לי קבוצה של לחצנים. אחרי דקה נוספת וניסיון נוסף הוא אומר בחיוך לא מוסתר: "טוב, זה אירוע של צוללת טובעת".

סימולטור צוללות (צילום:  דובר צה"ל)
כתבנו על ההגה | צילום: דובר צה"ל

אוקיי, אז נהג צוללת אני כבר לא אהיה, אבל לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מבקש עוד דבר אחד: לרסק צוללת של 400 מיליון יורו. אין, אני חייב לדעת איך זה מרגיש. סרן ר' צוחק ואומר לי ללכת על זה, ואני דוחף את ההגה עד הסוף קדימה. התא יורד ואנחנו כמעט עומדים על הקירות. מדריכת הסימולטור מבקשת ממני להקפיד על המעלות, אבל סרן ר' שואל מה זה משנה כבר. האורות האדומים מתחילים להבהב, גם סירנה קצובה שמזכירה סרטים מבקשת ממני לרחם. אבל אין רחמים בלבי. הפעולה הזאת מסתיימת ב-Game Over.

כמה עולה שנייה

מכירים את הקטע הזה בסרטים שהצוללת פורצת בפתאומיות מפני הים ואז נחה לה על הגלים? אז אני שואל איך משיגים את המראה המרשים הזה, וסרן ר' מסביר שזאת "תוצאה של אירוע חירום במצב קיצון". אני שואל איך עלייה כזו מרגישה למי שבצוללת, והוא מראה לי על מה ללחוץ ואומר לכולם "תחזיקו חזק". אני לוחץ והתא מסתובב לכיוון ההפוך מהירידה שבה ריסקתי את הכלי. התא נוטה לצד השני בקיצוניות עד לפריצה של פני הים. "המערכת בעצם יורה אוויר בלחץ מאוד גבוה למכלי צלילה", מסביר ר' כשהתא ממש חורק ואני שם רגל על הכיסא שלידי כדי לא לעוף. "ככה זה מרגיש", הוא אומר לי.

סימולטור צוללות (צילום:  דובר צה"ל)
כל שנייה מפוספסת עלולה להסתיים בכניסה להר תת ימי או בפגישה עם הקרקעית | צילום: דובר צה"ל

הגיע הזמן שלי לעזוב את הסימולטור. בכל זאת, יש צוללנים אמיתיים שצריכים להתאמן. אבל רגע לפני שאני יוצא, אני שם לב לשעון עצר כמו זה של אנשי הים בסרטים. נראה משהו עתיק משוק הפשפשים. כשמגלים לי מה המחיר שלו, אני שואל אם זה עשוי מיהלומים. אבל לא: זה הכל עניין של רמת דיוק. ככה זה כשכל שנייה מפוספסת עלולה להסתיים בכניסה להר תת ימי או בפגישה עם הקרקעית.

מאחורי כל צוללן עומדת מדריכה

מדריכות הסימולטור שוות סיפור בזכות עצמן. אני מדבר עם סמל יהלי מזרחי, שוויתרה על תפקיד ב-8200 כדי להגיע לתפקיד הזה. "עבדתי מאוד קשה כדי להגיע לתפקיד. הוא מהמבוקשים בצה"ל וכמות המתמיינות ענק", היא אומרת.

יהלי מספרת שמהות התפקיד היא להכשיר את החיילים לעמדות השונות בצוללת. אני שואל כמה מהם נראים כמו שאני נראיתי על הסימולטור, והיא עונה בחיוך: "ההתחלה תמיד קשה. צריך לזכור שהעמדה מלאה במכוונים ושעונים. סדרת ניהוג לוקחת בערך חודשיים, אימון של לפחות ארבע שעות כל יום. לכן הסימולטור מאויש 24 שעות ביממה. אנחנו רוצים להגדיל כל הזמן את התפוקה של הסימולטור, לפעמים להלביש אימון על אימון. יש לזה חשיבות אדירה. זה חוסך שעות ים והרבה כסף".

סימולטור צוללות (צילום:  דובר צה"ל)
המדריכה סמל יהלי מזרחי. ויתרה על תפקיד ב-8200 | צילום: דובר צה"ל

חיל הים הגדיל בשנים האחרונות את מספר הצוללות שלו משלוש לחמש. בקרוב תגיע גם צוללת שישית, ומדריכות הסימולטור מרגישות את זה בעומס העבודה שלהן. אבל זאת לא רק העבודה: גם תהליך הלימוד שלהן לא נגמר. "אני משתחררת בעוד חצי שנה ועדיין עוברת הסמכות", מספרת יהלי.

היא מנסה לסכם את הזמן שלה כאן ומדברת על "שירות קשה אבל מדהים. גם הצוללנים הם אנשים מיוחדים ואתה מרגיש את זה. אכפת לך. לפעמים אנחנו יודעים לאן הם הולכים, ויש דאגה. פחות שיקרה משהו, יותר סקרנות מזה שהם יעשו משהו שלימדת אותם. אבל בשביל זה אנחנו פה".