יש סיפורים כה מדהימים, נדירים ומפתיעים, שגם היצירתי שבסופרים לא יוכל לכתוב - אלא רק המציאות עצמה: לפני יותר משלושים שנה הושבה לישראל גופתו של רס״ן אהרון (ארהל׳ה) כץ ז״ל, נווט קרב בחיל-האוויר, שנתיים לאחר שנפל במלחמת לבנון הראשונה בעת מילוי תפקידו במהלך גיחה מבצעית להשמדת סוללות טק״א סוריות בבקעת הלבנון. היום, כמה עשורים אחר-כך ובדרך ארוכה ומפותלת, שאת רוב פרטיה לא ניתן לספר, הגיע שעון היד של ארהל׳ה לארץ והושב למשפחתו.
ב-24.7.1982 נפגע מטוסם של ארהל׳ה והטייס גילי פוגל מטיל סורי, ארהל'ה נהרג ואילו גילי נפל בשבי הסורי. בעוד שהסרבל והכיפה של ארהל׳ה הושבו למשפחתו, שעונו, אותו קיבל כשסיים את קורס-הטיס וענד במהלך הטיסה, נשאר ״בשבי״. במשך שנים היה מונח השעון בסוריה. דרך פעילות של המוסד במזרח התיכון הגיע השעון לארץ, ובתקופה האחרונה הושב השעון למשפחתו של ארהל'ה כץ.
״בחייו של איש מבצעים יש רגעים שאי אפשר להסביר״, אמר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, במעמד השבת השעון למשפחתו של ארהל׳ה. ״ערב אחד באו ואמרו לי, יש לנו שעון. ההתרגשות הייתה עצומה. הרמתי טלפון למפקד חיל-האוויר, וההתרגשות הייתה זהה בצד השני. דיברנו כבר עשרות ומאות פעמים, אבל פתאום יש שיחה אחרת. מטען הרבה יותר כבד״.
״בפנטאון הלא רשמי של חיל-האוויר, ארהל׳ה הוא חבר כבוד. שיחת הטלפון עם תמיר טלטלה אותי״, סיפר מצדו מפקד חיל-האוויר, אלוף אמיר אשל.
בעקבות הממצא הוקם צוות חקירה משולב של אנשי המוסד ואנשי חיל-האוויר, שמטרתו לפתור את החידה ולהשיב את האבדה לבעליה. אנשי הצוות פירקו את השעון ולפי המספר הסידורי שלו הבינו את טווח השנים בהם סיים בעל השעון את קורס-הטיס. הם עברו אחד-אחד במהלך חודשיים של חקירה עד שפיצחו את התעלומה. ״מכל הדברים שאנחנו עושים - מועילים או מסעירים יותר, אין דבר מרגש יותר מהאירוע הזה״, אמר אחד מאנשי המוסד למשפחה. ״זהו כבוד גדול בשביל כולנו. אנחנו גאים ושמחים שיכולנו לעשות משהו כזה במהלך שירותנו, שמחים שהצלחנו לשמח אתכם״.
״אין פה רובוטים שעוסקים רק במשימות״, אמר מפקד חיל-האוויר. ״יש כאן אנשים עם לב ענק״.
"מי החפץ חיים, כדאי שיהיה נטוע עמוק בעברו"
ההתרגשות באוויר הייתה גדולה. משפחתו של ארהל׳ה, אנשי מוסד ואנשי חיל-האוויר התכנסו כדי להשיב את השעון ולציין את האירוע החד פעמי, שגם סוכן המוסד או הטייס קר הרוח ביותר לא יוכל להישאר אדיש אליו. ״אנחנו לומדים הרבה על רוח צה״ל, על צבא מוסרי. הרגישות והעדינות שבה טיפלתם במשפחה - מדהימה. מערכת צבאית שעובדת כך, זה משהו מיוחד במינו. תודה לכם על המוסריות המיוחדת הזו. אנשי המוסד, אנחנו שורדים בזכותכם, ואפילו לא יודעים מה אתם עושים. אני רק מקווה ששערה של אף אחד לא נפלה בדרך״, אמר דניאל הרטמן, נציג משפחתו של ארהל׳ה, לאנשים שהשיבו את השעון ועמלו על חקירתו. ״קל מאוד לשכוח את המתים, אך המשפחה השכולה אף פעם לא שוכחת. אנחנו לא יכולים לנצח את המוות, אבל יכולים לנצח את השכחה. תודה שהיה לכם חשוב לומר שלא שכחתם״.
החיבור לאנשי החיל, לנופליו ולנעדריו, והליווי ארוך השנים את משפחותיהם, הם ערכים בסיסיים בחיל-האוויר. מורשתו של החיל הינה אחד מעמודי התווך בתרבותו ובפעילותו. ״מי החפץ חיים, כדאי שיהיה נטוע עמוק בעברו״, אמר מפקד חיל-האוויר, אלוף אמיר אשל. ״לא פעם שואלים אותי למה אנחנו משקיעים כל כך הרבה בקשר עם המשפחות השכולות ובהנצחת הנופלים, אבל זה חשוב לנו פנימה לא פחות. כששולחים מישהו להילחם, ויכול להיות שיאבד את חייו, הוא יודע שלא משנה מה יקרה, חיל-האוויר תמיד יהיה לצד המשפחה שלו. אנחנו לא מתיימרים להשלים את האובדן. אבל אנחנו נהיה עוד פן שנותן כתף, מחבק, מזיל דמעה ביחד״.
האגדה תישאר
ארהל׳ה כץ הוא בנם של ציפורה ומיכאל, ניצולי שואה. מילדותו רצה דווקא להיות צנחן, אך לאחר שעבר את המבחנים ונמצא מתאים לקורס-הטיס, הלך לבית-הספר לטיסה, שם מצא גם פנאי לעסוק בתורה ואף ללמד את חבריו. לאחר סיום הקורס הוצב כחבר בצוות הקמת טייסת ה״קורנס״ (פאנטום). הוא החל את דרכו כנווט צעיר, התקדם במסלול שירותו בטייסת והיה לנווט הראשון שכיהן בתפקיד סמ״ט א׳ בחיל.
במלחמת יום הכיפורים נמנה ארהל׳ה עם מעט מלוחמי חיל-האוויר שעוטרו ב״עיטור המופת״, אולם בשל צניעותו, ידעו על כך מעטים מחבריו. ״עיטור המופת״ ניתן בדרך כלל על אירוע ספציפי אבל באופן מיוחד קיבל ארהל'ה את העיטור על קור רוח, אומץ לב, כושר ביצוע מעולה ודבקות במשימה בכל ימי המלחמה. ״כשעשיתי קורס מובילים כסגן צעיר בטייסת ׳העטלף׳, היו כל וותיקי כיפור עדיין בטייסות. כבר אז הלך השם של ארהל'ה לכל מקום״, סיפר מפקד חיל-האוויר. ״לוחם עז נפש, ניסיון מבצעי עצום, קיבל את עיטור המופת לא על אירוע בודד אלא על התנהלות - דבר יוצא דופן״.
״ההיסטוריה שלנו היא אמצעי לחימה לא פחות חשוב מכל אמצעי לחימה אחר שיש לנו. מעבר להשבת השעון, אירועים כאלה מייצרים תהליך שמציף את הזיכרון, מחדד ומעמיק את סוגיית המורשת. הדמות הזאת, ארהל׳ה, תיוותר. הוא לא הולך להיעלם. האגדה תישאר, בשר ודם ומשכמה ומעלה״.
הודעת המשפחה:
33 שנים עברו ועדיין הזיכרון רגיש וכאוב בקרב המשפחה, על כן אנו מעדיפים שלא להתראיין בנושא. יחד עם זאת חשוב לנו להוקיר תודה גדולה למוסד, למפקד חיל-האוויר, ראש להק כח-האדם, ראש ענף חקירת תאונות וראש ענף נפגעים ולכל הגורמים שעסקו במלאכה. כולם עשו למעננו באהבה והתנהגו ברגישות יתר, עדינות ודאגה. הערכתנו הגדולה תהיה נתונה להם תמיד.