בינואר 1953 התקבלה בגף "החרב המתהפכת" (כיום טייסת) קריאת חילוץ נואשת. הייתה אז סופת אדירה שסחפה ספינת שיטור לשרטון סמוך לנהריה. המצב הפך קשה ובמקום נלכדו שני שוטרים. מסוק יצא לכיוון ראש הנקרה ואחרי שתדלק בדרך הטייסים איתרו את השוטרים. הם מנסים ללא הצלחה לנחות על השרטון ומשזה נכשל נוחתים על החוף ממול. לאחר התייעצות הם מפרקים את דלתות המסוק ולוקחים סולם חבלים מתחנת המשטרה. לאחר מכן הם נגשים לניסיון נוסף. הטייסים מסמנים לשוטר אחד לטפס אך גם השני עולה ומסכן את המסוק הקטן. לאחר שמצליחים לשכנע אותו להמתין המסוק מעביר את השוטר הראשון לחוף וניגש לחלץ את השני. למסוקים של אותם ימים זו משימה לא פשוטה בתנאי מזג האוויר קשים. לאחר שהשניים חולצו במה שמוכר כחילוץ המוסק הראשון בישראל, זכו שני הטייסים לצל"ש ממפקד חיל האוויר דאז, דן טולקובסקי.
60 שנה אחרי החילוץ ההוא הגעתי לטייסת "החרב המתהפכת" להבין ולראות בעיניים איך מלמדים טייסים להציל חיים. במשך יומיים התקיים בטייסת תרגיל בלת"ם (בלתי מתוכנן) לטייסים הסדירים. במסגרת התרגיל נדרשו הטייסים להגיב לקריאות חילוץ במתווים שונים בהפתעה. הרבה מאוד השתנה במהלך 60 השנים שחלפו, המסוקים חזקים וטובים יותר, תורת הלחימה שוכללה ואלפי אנשים מסתובבים בחיים רק בזכות מבצעי החילוץ.
הטייסת המעוטרת ביותר בחיל האוויר
עוד לפני שהצטרפתי לטיסת האימון ישבתי לשיחה עם הטייסים במועדון של הטייסת. קשה שלא להבחין שם בלוח מתכת עליו חקוקים, על תבליט מסוקים כמובן, המבצעים השונים בהם השתתפו לאורך השנים. רוב השמות שם אסורים בפרסום אבל חלק מספרים סיפורים מסמרי שיער שמשקפים את האנשים. טייסת החרב המתהפכת שמפעילה מסוקי בלאק הוק, ינשוף בשמו העברי, נפתחה ב-1958. המסוקים שלה השתתפו בכל מלחמות ישראל, הטיסו לוחמי יחידות מיוחדות למקומות עלומים וחילצו נפגעים מכל מקום אפשרי לא פעם תחת אש כבדה. לצד תבליטי המבצעים חקוקים גם צל"שים שזכו בהם ולמעשה, מדובר בטייסת המעוטרת ביותר בחיל האוויר. אנחנו רואים אותם בעיקר כשהם מחלצים פצועים מוואדי בדרום או מתאונת דרכים קשה.
"עיקר המורכבות בחילוץ זה שאני נמצא בעצם בכוננות וצריך להמריא תוך 15 דקות מקבלת קריאה כשאני לא יודע לאן אני ממריא", מסביר רס"ן א, סגן מפקד הטייסת, טייס מסוקים ותיק שהדריך בעברו בבית הספר לטיסה וצבר כמות נכבדה של שעות טיסה על מסוקי אנפה, עטלף ומאז שנת 2002 על ינשוף. "זה יכול להיות תאונת דרכים בכביש הערבה, בשומרון או מטייל שנפל בג'ילבון – חילוץ שהיה לנו לפני שבוע. אתה יכול לקום בבוקר ולא לדעת שבצהריים יהיה לך את אחד החילוצים המסובכים שיהיו לך".
על הנדרש מהטייס אומר רס"ן א', "הוא צריך לקחת את הכלים שברשותו ולהתאים אותם למשימה. הוא צריך להבין מה הקשיים ואיפה יידרש לעצור, להבין ולהסתכל בעיניים על התמונה כולה. הכל בלחץ ובמגבלות של זמן וצריך לדעת לנהל את הלחץ. להבין שיש פצוע, אולי הולך למות, נסחף בנחל או כל דבר אחר ולהגיד הבנתי ועכשיו להתאים את זה לסדר פעולות. לבצע בצורה רציונאלית שקולה ומסודרת ובעיקר בטוחה כי אנחנו אחראים גם על צוות של שמונה אנשים, הטייסים, וצוות 669".
במשך יומיים תרגלו את הטייסים בחילוצים והקפצות בחרום. מי שאחראי על תחום ההדרכה בטייסת הוא רס"ן ע, סמ"ט ב' של הטייסת. "התרגיל של היום נותן דגש לאוכלוסייה הסדירה של הטייסת. הצעירים של הטייסת עובדים קשה והם המפקדים של העתיד. במשך יומיים אנחנו נותנים להם תרחישים בסיסיים כשבאוויר הם יחוו שינויים בלתי מתוכננים. בשגרה משימות חילוץ מתאפיינות בהרבה חוסר ודאות. בשלב הראשון יש את ההזנקה של מסוק תוך 15 דקות. דבר ראשון צריך להבין מה יש בשטח. אתה יודע שיש פציעה שבגללה צריך מסוק מבלי לדעת מה קורה בדיוק. אומרים לטייס תתארגן כמה שיותר מהר ונשלים פרטים תוך כדי תנועה. אחר כך מנסים להבין מה המתאר כי יש חילוץ שמצריך כבל, סינריו אחר זה נחיתה ופינוי או מתאר שבכלל צריך לחלץ טייס נוטש אז צריך לדעת איפה הוא. כל תרחיש זה שיטת עבודה שונה".
נוחתים באמצע הכביש המהיר: "מהירות זה שם המשחק"
אני יוצא לטיסת אימון שנחשבת פשוטה יחסית לביצוע. במבצעים התקבלה קריאה על תאונת דרכים בכביש קרית גת בית גוברין. משטרת התנועה חסמה את הכביש לשני הכיוונים ואנחנו רצים למסוק. הטייסים בודקים את המסוק בזריזות. "דלתות סגורות, רשאי להמריא". המגדל נותן כיווני רוח והמסוק מסיע לעמדת המראה. עוד על הקרקע הדיווח זורם מהשטח למסוק: "יש ששה פצועים באזור בית גוברין". רס"ן ע' מכניס נקודת ציון למחשב של המסוק ואנחנו עולים לאוויר. טסים בזריזות לזירה, מהירות זה שם המשחק, חיי אדם תלויים בכך. באוויר מקבלים פרטים נוספים: "ארבעה פצועים שניים קשה ושניים קל". בנוסף מקבלים נקודת ציון מדויקת. "קבל, שוטרים סגרו את השחור (כביש)".
אנחנו מגיעים לנקודה ומזהים את התאונה. "מזהה רכב לבן על הכביש", נשאל המסוק. "קשר עין", מדווח רס"ן ע'. בשלב הזה כל צוות המסוק מרוכז בנחיתה. המכונאי המוסק מעביר דיווחים לטייסים. הוא העיניים שלהם מאחור ומכווין אותם כשחצי גופו מחוץ למסוק. "כמה שיותר קרוב, כמה שיותר קרוב אליי", מבקשים מהקרקע. המסוק נוחת בדיוק מושלם על אחד הנתיבים. נראה קל אבל לא פשוט. הצוות צריך להתחשב בכל עמוד חשמל, עץ או שיח. כל דבר כזה יכול לפגוע במסוק.
ברגע שנחתנו עולים על המסוק ארבעה שוטרים שמדמים פצועים. מיד לאחר מכן ממריאים לכיוון בית החולים ברזילי. הצוות נדרש להטיס במהירות ולא פחות חושב ביציבות. מהירות תציל חיים, והמסוק הצפוף והרועש הוא אינו סביבה אידאלית לטיפול בפצועים. כשמגיעים למנחת של בית החולים הצוות חייב להתחשב בכל מבנה ומנוף שפזורים בשטח. המסוק נוחת ברכות והתרגיל מסתיים בהצלחה. השוטרים יורדים ולנו יש זמן ליהנות מהנוף בדרך לבסיס.
רס"ן א' ורס"ן ע' מסבירים שרמת הקושי משתנה על פי סוגי החילוץ. חילוץ מתאונת דרכים אז המסוק נוחת על הכביש, פשוטה יחסית. "חילוץ עם כבל כמו שהיה בשבועות האחרונים זה רמת מורכבות אחרת", מסביר רס"ן ע. "צריך לשמור על ריחוף יציב, גובה הריחוף רלוונטי כי אתה יוצר רוח על הפצוע או דרדרת של סלעים. גם נקודת הריחוף קריטית כי יש לך מקרים ותגובות לחירום במסוק. למשל, אם יש לוחם על הכבל אני מוריד אותו או מנחית אותו במקום אחר, אם זה בכלל אפשרי. ומה אני עושה אם נפל לי מנוע? כל זה כמובן מסובך יותר ברגע שמדברים על שטח מאוים כמו איו"ש, עזה ולבנון. אז צריך לתדרך מה האיום הרלוונטי, איך נכנסים, כמה זמן אנחנו נשארים. שיטת הביצוע הופכת להיות תכליתית".
"יש לי הזדמנות להציל אנשים אחרים"
כשאני מבקש מהשניים לשמוע על חילוצים בהם השתתפו הם מספרים על מה שהיה בסופה האחרונה. רס"ן א' היה קברניט המסוק יחד עם רס"ן ע' שהטיס. "מצאנו את עצמנו מזנקים לחילוץ מגג של רכב בטייבה. זה שילב הרבה דברים מורכבים. אחד זה להגיע לאזור במזג אוויר סוער ומרגע שהגענו להבין איך מנמיכים בין כל ההמולה ובניינים. היינו צריכים להחליט באיזה גובה לרחף כי הוא על רכב ולא יציב. מעבר לזה האירוע בתוך אגם ככה שאין נקודת התייחסות ככה שגם הרלוונטיות של המכונאי המוסק גדלה. זה היה חילוץ מאתגר כי גם הורדת הלוחם של 669 בדיוק על הגג של הרכב קריטית. אתה דואג להרבה דברים כי בקלות החילוץ יכול להפוך לחילוץ מנחל שוטף כלומר הפצוע נופל ואתר רודף אחריו". החילוץ המורכב הסתיים בהצלחה ועוד אדם חייב להם את חייו.
סגן ג', אחד מהטייסים הסדירים שתורגל, סיים את קורס הטיס לפני כשנה. בזמן הקצר שהוא בטייסת כבר יצא לו להשתתף בחילוץ. "רק אל תספר על חילוץ בסופה האחרונה", ביקשתי ממנו. "כולם מספרים רק על זה". הוא עונה בחיוך. "בטח, כי כל הוותיקים הורידו אותנו מהמסוקים כדי להשתתף; זה היה מסובך יותר, אז נתנו למנוסים. לי יצא להשתתף בחילוץ עם כבל בנחל עמוד. הבחור נפל על הפנים. לא היה בסכנת חיים אבל קוסמטית זה ממש לא נראה טוב. הורדנו את 669 הלכנו הצידה והוצאנו אותו".
היה לי מאוד מעניין לדעת מה עובר להם בראש בזמן החילוץ, האם הם מסתכלים לאחור. "אני אישית מסתכל למרות שיש כאלה שלא אוהבים", אומר סגן ג'. "זה מסקרן ואתה רוצה לראות מה אתה מציל ובשביל מי זינקת. לרוב אתה לא רואה הרבה כי הם מכוסים בשמיכה". רס"ן א' מספר שהוא מעדיף שלא להסתכל לאחור. "אני מרגיש מאוד טוב עם השרות שלי כי יש לי הזדמנות להציל אנשים אחרים מה שלא קורה בהרבה מקומות אחרים. בהחלטה מודעת אתה מסכן את החיים כדי להציל. קרה לי פעם שהיה מחולץ שהתעניינתי מה קורה איתו אבל אני מעדיף לנתק אמוציות ולעשות את זה בצורה מקצועית".
לא קיימת רשימה מדויקת של כמה אנשים חולצו במהלך השנים על ידי מסוקי חיל האוויר. באופן כללי מדובר באלפים. יום לאחר האימון הרגשתי צורך לצור קשר עם רס"ן א' ולהגיד לו תודה על מה שהוא עושה יחד עם חבריו. "עזוב", אמר בצניעות אופיינית, "אנחנו רק עושים את העבודה".