הטירונות היא חוויה של פעם בחיים. האם היא חוויה טובה או לא? זה כבר תלוי בכל אחד שעובר אותה, אבל בדבר אחד אין ספק: החודשים האלה, בהם החיילים והחיילות הצעירים נדרשים למטלות פיזיות, לחץ של זמנים ועמידה בפקודות נוקשות, אינם קלים. בין ריצה, מסדר וגאווה על כך שסיימת עוד מסע מפרך, הטירונות רצופה ברגעים קשים שכולנו זוכרים לשנים ארוכות. יחד עם גולשי פז"ם ששיתפו אותנו בעמוד הפייסבוק שלנו ובאמצעות המייל הירוק, גיבשנו את רשימת הרגעים הקשים ביותר בטירונות.
"קרעתי רצועה בקרסול, פספסתי את מסע הכומתה"
חיילי החי"ר מתחלקים לשניים - אלה שרק מחפשים תירוצים כדי להתחמק מהמטלות השונות לאורך הטירונות, ואלה ה"מורעלים" שמתייחסים לצבא ברצינות גמורה ורק מחפשים להגיע כמה שיותר רחוק. הגולש ניר הוא ככל הנראה מהסוג השני:
"הייתי חייל בגדוד צנחנים. אהבתי כל רגע מהטירונות ורק חיכיתי לעשות מסעות... ובמיוחד חיכיתי לשבוע המלחמה ומסע הכומתה שמגיעים בסוף האימון המתקדם. ואז, בקורס הצניחה, ספגתי פציעה שהרסה לי את כל התכניות. בצניחה התעקמה לי הרגל ונקרעה לי הרצועה בקרסול. הייתי מושבת במשך שלושה חודשים. החברים שלי חשבו שאני מדוכא בגלל הכאבים, אבל האמת היא שנקרעתי מבפנים כי פספסתי את מסע הכומתה. למזלי חזרתי לגדוד בתור מפקד, כך שיצא לי לעשות את המסע יחד עם החיילים עליהם פיקדתי".
"הלכתי למקלחת בלי נשק וקיבלתי שעות ביציאה"
עם תחילת הטירונות אתם מקבלים לידיכם חבר חדש – הנשק שלכם. אתם נדרשים ללכת איתו לכל מקום. וכשאומרים לכם "לכל מקום" מתכוונים באמת לכל מקום. גם למקומות הכי אינטימיים שיש – המקלחות (שמהר מאוד תבינו שאינטימיות, הן לא) והשירותים.
טעות נפוצה של כל טירון, וטעות גדולה יש לציין, היא להשאיר את הנשק באוהל או במגורים בשעת המקלחות, בעגה המקצועית, "הפקרת נשק". העונשים נעים בין שעות ביציאה לבין שבתות בבסיס. רגעים קשים, ארוכים ומתמשכים ללא ספק.
"עשיתי תורנות מטבח ומאז אני לא מסוגלת לאכול בבסיס"
רגע משבר בחייו של כל טירון. המחזה המצמרר של טבח מיוזע עומד מעל סיר האורז המהביל בעודו בוחש בו במאמץ רב, גורם לרוב החיילים להתייחס לתורנות מטבח כמטלה גרועה יותר מכל ריצת אלונקות או לילה לבן בשטח. תוסיפו לכך את התיזוזים הבלתי נגמרים במטבח - ניקיונות, שטיפת כלים, ריקון פחים, סידור חדר האוכל, קילוף תפוחי אדמה, קרצוף סירים והכול תחת זמנים לחוצים של חיילים בטירונות - ותבינו למה המשפט "אני צריך מתנדבים למטבח" הוא אחד המשפטים שגורמים לערך הרעות בצבא להיעלם כלא היה.
קומדיה של טעויות: כל הרגעים ביום אחד
החוקים והנהלים הנוקשים והבלתי מצופים יכולים להביא אתכם לימים עם השתלשלות אירועים שלא ממש כיוונתם אליהם. כזה היה יומה של הגולשת אלינור:
"השכימו אותנו בשעה 04:00 והייתה לי דלקת גרון מאוד קשה, אבל איך שהשכימו אותנו הריצו אותנו סביב המאהל, כך שלא היה לי מתי להגיד שאני מרגישה לא טוב. במהלך הריצה נפלתי והשתפשפה לי הרגל ומתוך העלטה ראיתי צללית של אחת הפקדות ניגשת אלי, אני לתומי חשבתי שהיא רוצה לשאול אותי אם הכל בסדר, אבל במקום זה, באה השאלה הנוזפת 'אלינור, יכול להיות שאת עם איפור?'. מאוחר יותר הרגשתי ממש לא טוב, אז יצאתי מהאוהל כדי להגיד את זה למפקדת שלי, אבל הטעות שלי הייתה ששכחתי את הנשק באוהל ואז צעקו עלי על זה שהשארתי שם את הנשק ואיימו עלי שאני אסגור שבת, אני מצדי ממש נשברתי וזעקתי 'תעזבו אותי'. הדבר היחיד הטוב שיצא לי מזה הוא שכל כך ריחמו עלי שלא קיבלתי שום עונש".
>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם
"חברה שלי נפרדה ממני בטלפון"
סוגיה מוכרת, ידועה, כאובה ומתסכלת. אתה שבועיים וחצי בבסיס, אוכל חול עם יתושים, זוחל בקוצים, מתזז ומקדר ובעיקר מפנטז על סוף השבוע עם החברה בבית, ואז, במוצ"ש, שבוע לפני שאתה יוצא הביתה וסוף סוף רואה אותה, בשיחת טלפון קטועה, כל מה שיש לה להגיד לך זה שהיא רוצה להיפרד, שלא מתאים לה לחכות שבועות עד שתצא הביתה. במילים אחרות - היא מעדיפה ג'ובניק שיעשה יומיות.
רגע קשה, אין מה להוסיף.
לוחמים דור אחרי דור עושים הכנה מנטלית ומדקלמים: "על הגבעה של הגבעתי/ ליד הנחל של הנחלוואי/מתחת לעץ של הגולני/ ליד התותח של התותחן/ יושב הג'ובניק ו****ן את החברה של הצנחן". ככה זה.
החברים שלי הפקירו אותי
הרבה פעמים הרגע הכי קשה בטירונות הוא הרגע שבו החברים שלך לא עושים כלום כדי שהוא יהיה יותר קל. כך מספר לנו נמרוד ששירת בגדוד 50 של הנח"ל:
"הייתה לי תורנות מטבח ביום שישי בערב, אחרי שבוע מאוד קשה של שטח. זה היה מקובל שאם יש לך תורנות מטבח ביום שישי, החברים שלך עוזרים לך כדי שגם אתה תוכל לסיים את הטירונות מוקדם יותר, אבל במקרה שלי, אף אחד מהחברים שלי לא בא (גם כן חברים) ורק בערך בשעה עשר בלילה יכולתי לפרוש לנוח".
"נסגרה לי ידית הדריכה על האצבע"
אחד הדברים שלומדים לעשות בטירונות הוא לוודא שהוא פרוק, נצור ובדוק, או במילים פשוטות יותר, לוודא שאין כדור בקנה שולא תהינה פליטת כדור בטעות.
מדובר בסדר פעולות שצריך לעשות בזריזות שבמהלכן צריך להכניס את הזרת של יד ימין לתוך בית הבליעה, כשיד שמאל מושכת את ידית הדריכה לאחור (ידית שמחוברת לקפיץ נוקשה מאוד) ולקוות שידית הדריכה לא תשתחרר בטעות ברגע המתוח הזה.
אין ספק שזה אחד הרגעים הכי קשים וכואבים שתחוו כשידית הדריכה תשתחרר לה על הזרת. לא נאחל את זה לאף אחד. מיותר לציין שזו הפציעה הכי משפילה בצה"ל, מיד אחרי paper cut.
מבחנים חברתיים
"יום שישי, כולם מחכים כבר שבועיים לצאת הביתה, עוד עשר דקות האוטובוס יוצא מהבסיס לתחנת הרכבת ואז המפקדת מודיעה שהפלוגה צריכה לבחור שתי בנות שיסגרו שבת. עשינו הצבעות, הסתכסכנו האחת עם השנייה, נשפכו שם גלונים של דמעות ובסוף קיבלנו החלטה. ואז - המפקדת חייכה חיוך מרושע (של שטן) ואמרה שהיא רק רצתה לבחון איך נגיב למשימה".
מבחנים חברתיים הן משהו שמאפיין כל טירונות או קורס. מתמודדים.
"גיליתי שהחבר הכי טוב שלי שישן במיטה לידי היה שטינקר"
קורה שבטירונות המפקדים מחליטים למנות "מדווח", חניך מן המניין שתפקידו לדווח למפקדים על דברים שחורגים מהנהלים, או אם תרצו, להלשין. לגלות שהמלשין זה החבר הכי טוב שלך שישן במיטה לידך זה לא נעים לאף אחד.
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים", זה משפט שאותו תלמדו לעכל במהלך השירות הצבאי וכך גם רגעי הטירונות המייאשים. אל דאגה, גם איתם ניתן להתמודד.