הכתבה הבאה תגרום לכל משוחרר, טרי או ותיק, להריח שוב את הבסיס ואת חיי הצבא. גולשי הפייסבוק של פז"ם וכתבי האתר חברו יחד כדי להגיש לכם המשפטים הצבאיים של כל הזמנים. רק וודאו כשאתם מסיימים את הכתבה שלא שמתם על הראש כומתה בטעות.
"בצבא הכל מתחלק לשלוש, חוץ מהעוף, הוא מתחלק לארבע"
אין הרבה מה להוסיף. משפט צבאי עתיק יומין. כנראה שעל העוף רצו לחסוך ולא ראו לנכון שעוף שלם ילך רק לשלושה חיילים, אז הוא לא נכנס תחת החוק הזה.
האמת, בבדיקות שערכנו במערכת, למעשה כמעט כלום בצבא לא מתחלק לשלוש. לכו תבינו.
"רטוב זה נקי, צבוע זה חדש ובורקס זה חגיגי"
משפט שמאגד בתוכו את כל התורה של גמילת החייל מהפינוק שהרגילו אותו אליו בבית לקראת שנתיים שלוש של שירות מטונף, עם ציוד בלאי וחגים שהפינוק בהם הוא בורקס.
גם המשפט הזה טעון עדכון לאחר שהבורקס הוצא מהתפריט של החיילים מטעמים בריאותיים.
"יש פה אבק"
אם יש משהו שמאפיין כל מתקן צבאי, החל מעמדת שמירה נידחת בהר חריף ועד לשכת הרמטכ"ל בקריה בתל אביב, זה האבק שמוטמע היטב במאגר הגנטי של הארגון הענק הזה שנקרא "צה"ל". ובכל זאת, בכל מסדר ניקיון הדגש יהיה על ניקיון אבק, וגם אם הכל היה פרפקט והמפקד רוצה לראות אתכם מנקים שוב, הוא ישלוף את המשפט הצבאי הנודע שאיתו לא מתווכחים: "יש פה אבק".
"אם אתה רוצה את הלחם של היום, תבוא מחר"
הלצה נודעת של חיילים על המתכונים הצבאיים והמטבחים הצבאיים שמתמחים בבישול מחומרי גלם שאינם טריים מבלי לנסות להסתיר את זה.
"הבשר של היום זה הקציצות של מחר והלוף של מחרתים"
התהליך ברור. מדובר בעיוות האמרה הנודעת "הפשרות של היום, הם הנורמות של המחר והערכים של מחרתיים". גם הלוף, אבד מן העולם, עם זאת, הוא עדיין חלק מהפולקלור הצבאי.
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"
אמרה שלרב תבוא בסמוך ל"אין לא יכול יש לא רוצה" או ל"נוח יש רק בתיבה". המטרה העיקרית היא לחשל את החייל ולהתמודד עם האמירה "קשה לי".
"קצת קשה אז דתיים?"
חיילים דתיים זכאים בצבא לזמנים מיוחדים לתפילות ולברכות המזון. כך הפך הצבא למוסד המוביל ל"חזרה בתשובה". תופעה ידועה: אחרי שבוע בטירונות חצי מהמחלקה הופכת לדתית, פתאום כולם שולפים מהכיס את הכיפה, מקפידים על זמני התפילות ואפילו מהדרים מידי בוקר ומאריכים אותן. בשטח, או יותר נכון בבית הכנסת (שהסב את תפקידו למוסד להשלמת שעות שינה וטעינת הסוללה בטלפון) הדברים יראו ממש כך: בזמן תפילת שחרית ימצאו חיילים רבים בבית הכנסת כשראשם שמוט, עיניהם עצומות ולידיהם הגדה של פסח (בכל ימות השנה), או לחילופין, רב המכר "מנהיגות צבאית" מאת רב-אלוף חיים לסקוב. הריטואל אגב, יחזור על עצמו גם בזמן תפילת מנחה ובזמן תפילת ערבית. ההשכמה תהיה בדמות שאגה של אחד המפקדים "קצת קשה אז דתיים?".
"יורים עם מה שיש"
אירוני משהו, אבל גם ג'ובניקים יכולים לשמוע את המשפט הזה. הכוונה היא, המשימה לא הולכת להשתנות בגלל אמצעים דלים. תרגום חופשי לאזרחית: תסתדרו עם מה שיש.
"מה שלא הורג מחשל ומה שהורג, מחשל את אמא"
אמירה צינית משהו, גם כל מה שהיא באה להגיד זה "לא להתפנק".
"המפקד לא מאחר, הוא מתעכב"
כן, גם המפקדים "לא שומעים את השעון המעורר" ו"מפספסים את האוטובוס", אבל מלשונם, לעומת לשון אחרון החיילים, נשמטה המילה "איחרתי", במקומה הושתלה המילה "התעכבתי". חיילים, ככה זה. תתרגלו.
"כשהייתי קטן אמא שלי אמרה לי 'אם תאכל תהיה חייל', למה אכלתי?"
כשהמרמור כבד מנשוא.
"עד מתי?"
כנ"ל. הרבה פעמים בתגובה לאמירה הזו, תבוא אחת משתי האמירות הבאות (ואז המרמור יהיה ממש כבד מנשוא).
"יש לך שעה ביציאה"
באזרחית: תצא הביתה שעה אחרי החבר'ה, או, את השניצלים של אמא תאכל כשהם יהיו כבר קרים.
"יש לך שבת"
באזרחית: את השבת תבלה בבסיס, או, את השניצלים של אמא תאכל רק בשבוע הבא.
"א' אוהל, ב' זה בית, ג' זה מה שמפריד ביניהם"
גימל (באזרחית: יום מחלה), הוא לעתים הפתרון לכל בעיה בצבא, לא חייבים להיות חולים בשביל לקבל אותו. מספיק לא לרצות לחזור לבסיס ביום ראשון.
"יש ספק אין ספק"
נוהל שבא למנוע תקלות ולוודא שינתן מקדם בטיחות לכל סוגיה שתצוץ.
"זה לא קדר, זה נטו מקצועיות"
קד"ר, הוא ראשי תיבות ל"קידום דרך הרגלים", טרטור, תיזוז. מדובר באקט שהיה מקובל מאוד בצה"ל עד שהסתמנה תופעה נרחבת של התאבדויות. אז הקדר הפך לחוקי רק כאשר הוא בא לשרת הכשרה מקצועית וכשאינו פוגע בחייל פיזית או מנטלית. כשצץ ספק לגבי מטרת הקדר, נשלפת התשובה המוכרת "זה לא קדר, זה נטו מקצועית".
"מה שלא הולך בכח, הולך ביותר כח"
הכרזה גנרלית על החרפת הצעדים.
"לא מאיימים על יונה עם יין"
את הנוסח המקורי של המשפט, לא קשה להבין. המשפט בא להגיד: אחרי שלוש שבתות בבסיס, עוד שבת לא תרתיע אותי מלשבור שמירה, אחרי שתפרתי עשר נ"צדיקים במדבר, עוד שתיים לא יהרגו אותי וכדומה.
"צא מהשוק"
ניסיון של מפקדים בצבא לגרום לחייל "להרגיש יותר בבית".
"הכאב הוא זמני, הגאווה נצחית"
משפט שנאמר לחיילים לפני מסעות בכדי לעודד אותם לסיים אותם.
"לכל שבת יש מוצאי שבת"
במהלך השבת בצבא חל נוהל שבת, במהלכו חיילים נעים על מי א' חגיגיים, לא מצדיעים ולא קוראים ב"הקשב" ולא מקבלים עונשים. במידה ומשהו לא תקין במהלך השבת, לרב לא ינקט אף צעד, חוץ מהאמירה הסרקסטית והמאיימת: "לכל שבת, יש מוצאי שבת". במוצאי שבת, כמו בסיפור סינדרלה, מצלצל האורלוגין, הכרכרה הופכת לדלעת והסוסים הופכים לעכברים והכל חוזר לקדמותו: חוזרים ללבוש את מדי הב' המסריחים ממהלך השבוע, המשימות הצבאיות חוזרות, הנהלים חוזרים במלוא עוזם, צריך להצדיע כל מה שזז וכל העונשים מגיעים במרוכז. כאילו שמשהו בא להזכיר לכם שאתם עדיין בצה"ל.