רגע לפני ארוחת השבת, התבשרה משפחתו של רס"ר במילואים ליאב אטיה זכרונו לברכה, בן 25 מבאר שבע, לוחם בגדוד 6623 בעוצבת "חוד החנית", כי נפל בקרב בדרום רצועת עזה. "בשעה 17:00 הגיעו קצינים מצה"ל והודיעו למשפחה. היינו אמורים לערוך ארוחת שבת, קידוש אצל ההורים", תיאר אחיו הגדול, נתנאל אטיה. "כבר מהצהריים היו קצת חששות, כששמענו שיש הרוגים מהיחידה שלו. כשהגיעו הקצינים קיבלנו את הבשורה. עדיין לא מתחילים לעכל. אנחנו מבינים שליאב היה ממש בחזית ועשה דברים שאי אפשר לתאר בכלל. אני פה כדי להנציח אותו".

סיפרו לכם מה קרה, איך נפל?
"לא קיבלנו את הפרטים המלאים, בגלל שהיחידה שלו והחברים שלו עדיין נמצאים בפנים, עדיין בלחימה. שמענו רק חלק מהדברים, מפצועים שהגיעו לסורוקה ומחברים שבאו מהיחידה ומהחמ"ל. שמענו סיפורי גבורה, על קרב יריות וירי טילים על הבתים שהם היו בהם. אני מקווה מאוד שנקבל את הפרטים המלאים ברגע שהיחידה שלו תחזור. נקווה שכולם יחזרו בשלום".

"כשמדברים על מלח הארץ, מדברים על אחד כמו ליאב. הוא היה ילד טוב וחזק, לא הגיע לו ליפול ככה. אני בטוח שאם הוא נפל, זה כי היה צריך לעשות הכל כדי להוריד את כולם ולהגן על האנשים שאיתו. אני מקווה שהוא לא מת לשווא".

אתם חמישה אחים, ליאב האח הקטן.
"ליאב, אחי הקטן, מאוד חיבר את המשפחה. הוא היה מאוד קרוב אליי, דיבר עם הילדים שלי, עם הבן הגדול שלי, שאל לשלומי, לשלום המשפחה שלי. תמיד היינו ביחד, תמיד דאגנו לשמור על קשר. הוא אף פעם לא התלונן על כמה קשה לו או על מה חסר לו, שום דבר. הוא היה מאוד חדור מטרה בהכל בחיים שלו".

דיברתם בזמן המלחמה? עלה החשש שיקרה משהו?
"תמיד עלתה הדאגה ותמיד היה החשש, אבל ליאב היה מאוד חשאי בנוגע לדברים האלה. הוא לא סיפר איפה הוא נמצא, לא מה הוא עושה. הוא היה שולח לנו תמונות של אוכל, של תרומות, של חייל שהולך, מבצע משימה וחוזר, והכל תקין. לא ידענו עד כמה הוא בחוד החנית, עד כמה המשימות שהוא נכנס אליהן הן משימות קריטיות. עד כמה הוא הוביל את המערכה הזאת. לא באמת ידענו, הוא תמיד דאג להסתיר. אף פעם לא נתן לנו לחשוש. אמא שלי כל הזמן בירכה אותו ושאלה מה הוא צריך, ביקשה ממנו שיחזור. הוא אמר לה - 'אין לך מה לדאוג', עשה פרצוף רגיל".

איך ההורים עכשיו?
"ההורים במצב לא קל. זה הבן הקטן שלהם. מהרגע שזה נודע, לא מפסיקים להגיע אנשים והודעות. תודה לכל מי שתומך ועוזר, זה מחזק אותם".

אופיר חזן, חברו הטוב של ליאב, סיפר: "שבועיים וחצי בערך לפני שזה קרה, זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. ישבנו יחד במסעדה: אני, הוא ובת הזוג שלו, הדר. גם כלפיי הוא שידר עסקים כרגיל. אמר שעד עכשיו הם רק מתאמנים ועוד לא יודעים מתי ייכנסו. גם כשהודיעו להם שהם נכנסים, זה היה בהתראה קצרה. הוא לא הספיק לדבר איתי ישירות, פשוט אמר להדר שתודיע לי ולשאר החברים. זהו".

מה היו החלומות שלו? מה רצה לעשות?
"ליאב הבן אדם עם השאיפות הכי גדולות ועמוקות שהכרתי. אני מכיר את ליאב מגיל שמונה, גדלנו ביחד, עברנו הכל ביחד. הוא היה בשנה השלישית בתואר בהנדסת בניין, תמיד היה בן אדם שבונה ויוצר. הוא רצה לסיים את התואר, לבנות משפחה גדולה, הרבה ילדים. זה היה החלום שלו. היה לו עוד כל כך הרבה להגשים ולנו ביחד".